צדקה ומשפט חלק א לא

מהנך דמני רש"י בז' חטאות ומוקמי בונה במקומה ואפשר דהרמב"ם מפרש דמאי דאמרינן האי מאן דעביד חביתא חייב ז' חטאות מיירי דעבד חביתא או תנורא ולא צירפם בכבשן דליכא חיובא דמבשל דהוי חד מהנך ז' לפי דעת רש"י ז"ל ואפיק מבשל ועייל בונה במקומה דהכי דייקי דברי הרמב"ם שכ' וכן העושה תנור וחבית קודם שישרפו ה"ז תולדת בונה ע"כ הרי דמיירי בלא צירוף כבשן אמנם להתו' קשה שלא ביארו דבריהם להו מנייהו מפקי מהנך ז' חטאות דמני רש"י ז"ל ע"ד דמוקמי בונה במקומה א והנה כתב מרן שם בכ"מ וז"ל וכן העושה כלי, אדמה וכו' כתב הרמ"ך וז"ל בספר יראים לא פירש כן והביא ראיה שאין בנין בכלים בשום ענין ויש לנו סיוע עוד לדבריו ההיא דפ' בכל מערבין דאוקי לה במגדל של עץ וקסברי אין בנין וסתירה בכלים ע"כ וכבר כתב בזה ה"ה עכ"ל. והנה דעת הרב ס' יראים היא כשיטת רש"י דבשום ענין אין בנין וסתירה בכלים אפי' בעושה כלי גמור מתחלתו ועד סופו וכמו שגילה דעתו גבי ההוא דעביד חביתא ותנורא דס"ל דלית בהו חיוב בונה כלל וההיא דמאן דמעייל שופנא בקופינא דמרא דאמרינן דמחייב משום בונה קשיא לדעתו וכמ"ש התוס' ומה שהביא הרמ"ך ז"ל סייעתא לשיטת ס' יראים מההיא דפ' בכל מערבין דמוקי לה במגדל של עץ וקסברי אין בנין וסתירה בכלים. כמדומה שח"ו נעלם ממנו דברי התוספות שם ד"ה ואמאי וד"ה ובעי סכינא דסברי שבכלים שייך בו"ס וראייתם מההיא דמעייל שופיתא בקופינא דמרא שכתבנו וכתבו דמהאי דמוקי לה במנעול קטיר במיתנא מדקדק ר"י דחותמות שבכלים דאמרינן מתיר ומפקיע וחותך היינו דוקא כעין קשר של מיתנא אבל פותחת של עץ ושל מתכת אסור לשבר דבכלי נמי שייך בו"ס ע"כ וא"כ מה ראיה מביא הרמ"ך להרב ס' יראים מההיא דפ' בכל מערבין דההיא דוקא במנעול וקטיר במיתנא דהוי סתירה גרועה וליכא ראיה מינה לעושה כלי גמור דלא ליחייב משום בונה ומ"ש מרן וכבר כתב בזה ה"ה באמת הוא שהרב המגיד אית ליה כשיטת התו' שכ' וז"ל והענין שאעפ"י שאמרו אין בנין בכלים זהו בכלים שנתפרקו להחזירן וכו'. אבל העושה כלי מתחלתו אין לך בנין גדול מזה ואין זה בנין שבכלים שהרי אינו כלי אלא עושה כלי אבל לא הזכיר בדבריו סוגיא דפ' בכל מערבין כלל ולא ישבה לדעתו הרמב"ם וא"כ בדברי ה"ה לא עלתה ארוכה להשגת הרמ"ך מההיא דפ' בכל מערבין דהויא לכאורה תיובתיה דהרמב"ם אמנם לפי מה שכתבו התו' ניחא דהכא מיירי דוקא בקטיר במיתנא דהויא סתירה גרועה וא"כ העושה כלי מתחלתו בודאי דמחייב משוני בונה וכך היא שיטת הרמב"ם והרא"ש וה"ה כתב כן בשם הגאונים וכתב עלה וכן עיקר. איברא מדקדוק לשון הרמב"ם מוכח דס"ל דדוקא בכלי אדמה איכא תולדת בונה אבל כלי זכוכית או מתכת או כלי עץ לית בהו משום בונה. מדכתב וכן העושה כלי אדמה כגון תנור וחבית ולא כתב סתמא דהעושה כלי גמור חייב משום בונה ונראה לכאורה שטעמו דדוקא בכלי אדמה שהוא מעפר הוי תולדת בונה שדומה לבנין בתים וס"ל דמש"ה נקט תלמודא האי מאן דעביד חביתא ותנורא דהם כלי אדמה אבל קשה לזה הא דאמרינן האי מאן דעייל שופתא בקופינא דמרא דחייב משום בונה והביאה הרמב"ם ז"ל לפסק הלכה סמוך לדין זה דהעושה כלי אדמה וכו' ועוד כתב וכן התוקע עץ בעץ בין שתקע במסמר ובין שתקע בעץ עצמו ה"ז תולדת בונה ע"כ הרי לך דס"ל דלאו דוקא כלי אדמה דחייב משום בונה אלא אפי' בשאר כלים וא"כ קשה דאמאי נקט כלי אדמה ועוד דע"כ לאו דוקא כלי אדמה דהא קאמר אביי האי מאן דעבד חלתא א דמחייב י"א חטאות וחד מנייהו הוי בונה לדעת התו' האי חלתא היא עשויה מקנים כמבואר ברש"י ז"ל והוא ומוכרח א"כ בכל כלים איכא משום בונה. והנה קשיא לי עמ"ש הרמב"ם בפ"י מה' שבת דין י"ב וז"ל והבונה ע"ג כלים פטור ע"כ וכתב ע"ז ה"ה ז"ל בירושלמי היכן מצינו בנין במשכן שהיו בונין קרשים ע"ג אדנים ושאלו הדא אמרה בנין ע"ג כלים בנין ודחו אדנים כקרקע הם ומכאן למד רבינו זה ע"כ. וזה תימה דהא אפי' בעושה כלי תלוש ואפי' הכניס יד הקורדום בתוך העץ שלו מחייב משום בונה כ"ש בבנה בנין גמור ע"ג כלים דמחייב דהא אפי' תקע עץ בעץ עד שנתאחד חייב משום בונה ומכ"ש אם הכניס הקרשים בתוך האדנים וחיבר אותם עד שעמדו יחדיו דמחייב ומהירושלמי ליכא סתירה דאפשר דהירושלמי אזיל לטעם דס"ל דאין בו"ס בכלים כלל וכמ"ש התוספות דפרק בכל מערבין דף ל"ד ד"ה ואמאי] משי"ה הוצרכו לומר דאדנים כקרקע הן ואם בנה ע"ג כלים פטור אבל לרבינו ז"ל דס"ל דאפי' בכלים איכא בו"ס א"כ הבונה ע"ג כלים אפשר דחייב ואמאי פסק בזה כדעת הירושלמי דפטר בהא ואפשר לחלק ואין להאריך. איך שיהיה הדרן לדעת: התו' דאית. להו בכלי שלם שייך שפיר בו"ס ונ"ל דהתוספות נמי מחלקין בין כלי גדול לקטן וכמו שחילק הר"ן ורש"י אלא דבהא