צדקה ומשפט חלק א ל

תשובה תחלה יש לחקור אם יש בנין וסתירה בכלים או"ל ואח"כ נבא לברר ענין שאלתינו הנה עיקרא דמלתא מתניתין דפרק בכל מערבין (דף ל"ד ע"ב] נתנו לעירוב במגדל ואבד המפתח הרי זה עירוב ר"א אומר אם אין ידוע שהמפתח במקומו אינו עירוב. ופריך בגמרא ואמאי והא הוא במקום אחד ועירובו במקום אחד ואוקימנא במגדל של עץ במנעול וקטור במיתנא עסקינן ובעי סכינא למפסקיה ת"ק סבר דכל הכלים ניטלין בשבת חוץ ממסר הגדול ויתד של המחרישה וכו' יפרש רש"י שקשור המנעול בחבל ובעי סכינא למפסקיה דאי הוה מצי למפסקיה בידיה ש"ד דאין חתיכה אסורה אלא במחובר אבל הכא מקלקל הוא ושרי כדתניא חותמות שבכלים מתיר מפקיע וחותך ואע"ג דהכא אוהל הוא וחותמות שבקרקע אסור לחתוך גזירה דרבנן דמחזי כסותר ולא סותר ממש הוא דהא פתיחת דלת בעלמא הוא כיון דשבות הוא לא גזרו עליו בבה"ש ע"כ וקשה לו דמי הכריחו לרש"י לומר דמיירי במגדל גדול לימא לפי המסקנא במגדל קטן עסיקנן וכמ"ש התוספות דהקשו קושיה אחרת על פירושו וכתבו דהכא מיירי במגדל קטן דהוי כלי והנה לזה יש לתרץ דלא ניחא ליה לרש"י ז"ל לומר דמיירי במגדל קטן משום דאם איתא דמיירי בהכי אמאי הוצרכו לאוקמא במנעול וקטור במיתנא דמוכח דדוקא בכה"ג דקשור בחבל שרי אבל בנעול במנעול של עץ ושל מתכת אסור לשבר כדדייקי הכי התוספות בד"ה ואמא וד"ה ובעי סכינא ואינהו לשיטתיהו אזלי דס"ל דאפילו בכלי קטן שייך בנין וסתירה וכמ"ש בפ' כלל גדול דף ע"ד ע"ב בד"ה חביתא] אבל רש"י ס"ל התם דבכלי קטן לא שייך בנין וסתירה ואפילו לשבר הכלי או הפותחת של עץ ושל מתכת שרי וכ"כ הרב שכנה"ג בס' שי"ד בשם הרב שלטי הגבורים דלדעת רש"י בכלים קטנים אף בפותחת של עץ שרי. ומשו"ה הוכרח רש"י הכא לפרש דמיירי לפי המסקנא במגדל גדול דהוי אוהל ומשו"ה דוקא בקשור בחבל הוא דשרי לחותכו ביד לר"א ולת"ק אפי' בסכין ובבין השמשות ולפי"ז מ"ש רש"י דחותמות שבכלים דבקשיר בחבלים היא לאו דוקא דאפי' בפותחת של עץ שרי לשברם כיון דכלי קטן הוא אלא משום רישא נקטיה דחותמות שבקרקע דמתיר אבל לא מפקיע וחותך דההיא דמתיר לא שייך אלא בחבל וכ"כ הרב שכנה"ג שם ע"ש. ומעתה אלכה לי לתרץ קושיה אחת שהקשו התוספות בפ' חבית (דף קמ"ו] אהא דאמרינן התם תניא חדא חותמות של גרוגרות ושל תמרים מתיר מפקיע וחותך ותניא אידך מתיר אבל לא מפקיע וחותך ל"ק הא רבנן הא רבי נחמיה דאמר אין הכלים נטלים אלא לצורך תשמישם והקשו התוספות דאימאי לא מוקי תרוייהו כרבי נחמיה והא דקתני מתיר מפקיע וחותך ביו"ט והא דמתיר אבל לא מפקיע וחותך בשבת דאיכא תנא דס"ל הכי אליבא דרבי נחמיה דפ' המביא וי"ל דניחא ליה למימר חדא כרבנן מדנימא תרוייהו כר"נ ע"כ ואנכי העבד נ"ל לתרץ דניחא ליה למימר חדא כרבנן וחדא כר"נ ותרווייהו בשבת דלפי"ז הויא הך ברייתא דאתייא כרבי נחמיה ככולהו תנאי דפליגי אליבא דרבי נחמיה [שם בפ' המביא דף ל"ב] דכולהו מודו דבשבת אית ליה לרבי נחמיה מתיר אבל לא מפקיע, משא"כ אי אמרינן דהא דקתני דמתיר ומפקוע וחותך ביו"ט איירי א"כ לא אתייא האי ברייתא אלא אליבא דחד תנא ולא כאידך תנא דאית ליה אליבא דרבי נחמיה דביו"ט נמי לא שרי אלא להתיר דוקא ולא להפקיע וניחא ליה לתלמודא לאוקי להך ברייתא דאתיא כר"נ ככולהו תנאי דפליגי אליביה ודו"ק. ונחזור לדברינו דלרש"י אין בנין וסתירה בכלים ולהתו' יש בנין וסתירה וכן סובר הרא"ש כמבואר בב"י סי' שי"ד דבנין וסתירה גמורה שייכא בכלים מהא דאמרינן בהבונה האי מאן דעייל שופיתא בקופנא דמרא חייב משום בונה ולא כמו שפ' רש"י בפ' כלל גדול אהא דמאן דעביד חביתא ותטרא וחלתא דמשום בונה לא מחייב דאין בנין בכלים וקשה לי ע"ד התו' דאית להו דבעביד לגמרי הכלי דמחייב משום בונה ולדידהו מאן דעביד חביתא ותנורא וחלתא דמחייב משום בונה א"כ נפישי להו חטאות ומאן דעביד חביתא לחייב ח' חטאות ותנורא לחייב י"ב חטאות דבכלהו חייב נמי משום בונה ואמאי קאמר תלמודא דחייב ז' וח' וי"א וליכא למימר דהתו' מפקי חד מהנך חטאות ומעיולי בונה במקומה דהיא מנייהו מפקת דכולהו איתנהו כמו שמנאם רש"י ז"ל, שוב ראיתי להרמב"ם ז"ל בפ"י מה' שבת דאיהו נמי סבר כסברת התו' דבעביד תנורא וחביתא דחייב משום בונה שכתב וז"ל וכן העושה כלי אדמה כגון תנור וחבית ה"ז תולדת בונה וחייב וכתב ע"ז ה"ה בפ' כלל אמר אביי האי מאן דעביד חביתא חייב שבע חטאות וא' מהם הוא בונה וכן פירשו הגאונים וכן הוא בירושלמי ע"כ וא"כ עכ"ל דהתו' והרמב"ם מפקי חד *) צ"ל ט' חמאות וחלתא לחייב י"ג חטאות [המגיה]