צדקה ומשפט חלק א כט

דהגדה והלל הוי הפסק בעו לברוכי אתרי כסי קמאי דמקמי סעודה ברכה אחרונה ולרשב"ם לא הוי הפסק לא בעי ברכה עליהו, הרי דלר"י ורשב"ם והרא"ש היכא דלא הוי הפסק הגדה והלל מפטרי הני פרפראות או ירקי דאכיל קמי סעודה מברכה אחרונה דשייכי לסעודה מיקרי ומפטרי בב"ה דלא כהרשב"א, ותמהני דהרב מג"ד גופיה אייתי להא דהרשב"א בסי' קע"ד וכל מידי דמייתי קמי סעודה לא שייכי לסעודה ולא מפטרי בב"ה, והיכי מייתי הכא לדברי ר"י ורשב"ם דמוכח דפליגי אהרשב"א ובשלמא ר"י ורשב"ם גופייהו לא מוכחא מלתא בהדיא דפליגי דמצינן למימר דלרשב"ם אם יאכל כזית בטיבול א' לא יברך ברכה אחרונה דלדידיה בעי לאפטורי ביה טיבול ב' מברכה ראשונה דס"ל דהגדה לא הוי הפסק אבל מ"מ אפשר דס"ל לרשב"ם דאחר טיבול ב' דלאחר המזון יברך ברכה אחרונה לפטור שני הטיבולין ואין ב"ה פוטרן וכדעת הרשב"א, ור"י סבר דהגדה הוי הפסק ועל טיבול א' צריך ברכה אחרונה אם אכל כזית וטיבול ב' כיון דהוי בתוך הסעודה ומפטר בהמוציא וב"ה אבל לכ"ע בעי ברכה אחרונה טיבול א' לר"י יברך עליו קודם סעודה ולרשב"ם אחר המזון יברך ברכה אחרונה לפטור ב' הטיבולין ותרוויהו מצינן למימר דסברי דב"ה אינה פוטרת טיבול א' דקמי סעודה וכדעת הרשב"א, אבל הרב מג"ד לא הבין כן לדעת ר"י ורשב"ם, ותמיהא לי על דבריו דמנ"ל לשוייה ביניהו פלוגתא בין ר"י ורשב"ם להרשב"א כיון דמצינן למימר דלא פליגי בהא, נקטינן מיהא דלכ"ע לא בעי לברוכי אמרור דטיבול ב' ברכה א' ולרשב"ם הוא משום דנפטר בברכה א' דטיבול א' ולר"י ז"ל משום דנפטר בברכת המוציא, והרשב"א נמי סבר דלא בעי ברכה א' אטיבול ב' דנפטר בברכה א' דטיבול א' אלא דס"ל דאם אכל כזית בטיבול א' לא וברך אחריו אלא לאחר המזון יברך ויכון לפטור בו שני הטיבולין ואם לא אכל כזית יברך לאחר המזון ברכה אחרונה לפטור טיבול ב', ומעתה תמיהא לי מלתא טובא על מר"ן ז"ל שכתב בב"י סי' תע"ה אמ"ש העור ז"ל דלא יברך בפה"א אטיבול ב' וכו' וכתב מר"ן ע"ז כן כתבו התוס' והרא"ש והמרדכי וכך הם דברי רשב"ם ור"י שלא כדברי הרשב"א בתשובה שכתב שצריך לברך עליו בפה"א ג"כ ע"כ, וזה תימה דהא בתשובת הרשב"א מבואר בהדיא שהביא מר"ן בסי' תע"ג דלא בעי לברוכי אמרור דטיבול ב' בפה"א דנפטר בברכה דטיבול א' מש"ה כתב דאפי' אכל כזית בטיבול א' לא יברך אחריו מיד כדי לפטור מרור דטיבול ב' וא"כ הרשב"א הוי כדעת הרשב"ם ממש והיכא אשכח מר"ן להרשב"א דסבר דבעי לברוכי בפה"א אמרור והרי מפטר בטיבול א' להרשב"א ועוד דמר"ן גופיה כתב לעיל בסי' תע"ג דה"ה נמי כתב בשם הרשב"א דאין לברך אחר טיבול א' א)ואם טעמו של מר"ן שכתב כן בשם הרשב"א הוא ממ"ש הרשב"א בתשובה דאם בירך על טיבול א' ברכה אחרונה דיצטרך לברך אטיבול ב' בפה"א ועל אכילת מרור זה אינו חולק על רשב"ם דהא רשב"ם נמי אזיל ומודה דאם בירך ברכה אחרונה על טיבול א' יצטרך לברך ברכה א' על טיבול ב' והאיך כתב מר"ן ושלא כדעת הרשב"א וכו' ומחוורתא דמילתא דלא פליגי הרשב"א ורשב"ם כלל בהאי דינא כלא כדעת מר"ן. איך שיהיה לענין בעיין דידן ב) נראה לי דספק ברכות להקל ולא יברך ברכה אחרונה אפירי דאייתו קמי סעודה ונראה דהרא"ש מפרש למתניתין דבירך על הפרפרת שלפני המזון פטר את הפרפרת שלאחר המזון דתרוייהו מפטרי בב"ה דומיא דבירך על היין שלפני המזון וכו' כיון שדברי הרא"ש מוכיחים דסבר הכי וגם דברי ר"י ורשב"ם לפי דעת הרב מגן דוד נמי הכי סברי וכמ"ש לעיל ומה שחילקתי לעיל בין אייתו פירי טובא קמו סעודה להיכא דאייתי דברים כבושים וחמוצים לבד אין החלוק הזה ברור מאד אצלי ומחוורתא דמילתא דשב ואל תעשה עדיף וספק ברכות להקל דאיפשר אפי' מייתו פירי טובא כולהו אתו לגרור ולמשוך תאות המאכל ולא בעי ברכה אחרונה וצור ישראל יצילנו משגיאות ויראנו מתורהו נפלאות. סימן ב' שאלה כלי זכוכית גדולים או חביות גדולות שמניחין בהם יין או מי לימונים וטחים פיהם בטיט ובסיד ומניחים אותם סתומים עד ימים שירצו להסתפק מהם אי שרי לפותחם ולסתור אותה סתימה בשבת או לא ? ועוד שאלו אם מותר לשבר פי החבית או הכלי זכוכית בידו או בסכין כדי לפותחן להסתפק מהם בשבת או לא ל על הכל יורינו מורינו ושכמ"ה **(ה' א) כבר המה בזה הכנה"ג ועי"ש מ"ש לישב וגם מטה יהודה העיר בזה בסי' תע"ג וכנראה שגם הוא לא ראה להכנה"ג ועי"ש מ"ש. יצחק נסים ו ב) עי' מ"ש בנידון זה הרבנים ורע יעקב ן' נאים סי' יוד ומחב"ר בקוב"א פ"י, קע"ד וזכור ליצחק הררי סי' מ"ג, וכנסת ישראל סי' בז ועי' הי"א כלל מ"א ושיה א"כ ומשנה ברורה סי' קע"ד וקע"ו: יצחק נסים)**