צדקה ומשפט חלק א כח

הילכך נראה דיין קידוש והבדלה שעל שלחנו או בשאר פעמים כשמברך על היין שלפני המזון באקראי בעלמא ואפי' בחול ודעתו לשתות יין בתוך הסעודה א"צ לברך על היין שבתוך הסעודה וגם א"צ לברך ברכה אחרונה על מה ששתה ע"כ, הרי דכללא כייל לקידוש והבדלה ויין שלפני המזון ששותין אפי' בחול דכולהו לא בעו ברכה אחרונה ופוטרין יין שבתוך המזון וכי היכי דגבי קידוש ויין שלפני המזון דחול בכל גוונא מפטרי מברכה אחרונה וב"ה פוטרתם אפי' בלא שתה בתוך המזון ולא בירך ב"ה בכוס אלא בלא כוס ה"נ גבי הבדלה א) דאם איתא דמפליגינן בניהו כדעת הטור הו"ל להרא"ש לפלוגי בהדיא בהכי ועוד כוס ב' של הגדה יוכיח שכתב הרא"ש שם באותו פרק באותו מקום דמפטר בב"ה מברכה אחרונה אעג"ב דלא שתה יין בתוך המזון כמבואר לעיל ומאי שנא מהבדלה דתרוייהו אתו לשם מצוה ולא לצורך סעודה מפטרי בברכת מזונא ואעג"ב דהטור מילתא בטעמא קאמר מ"מ אשכחן להרא"ש דאפכא קאמר ומוכח בהדיא דלא מפליג בין קידוש להבדלה וכל הני מקרו לצורך סעודה כיון שגוררין תאות המאכל הוו כדין יין שלפני המזון דבכל גוונא מפטר בב"ה אפי' בלא שתה יין בתוך המזון וגם בירך ב"ה בלא כוס ונראה לענ"ד לעשות פשרה והוא דבסעודות גדולות שמביאין הרבה מיני פרות ומיני מגדים ומיני מתיקא דודאי כל אלו לא באו לגרור תאות המאכל לבד אלא לאכול ולשתות לשמחה ולתענוג ובכה"ג נראה דבעי לברך ברכה אחרונה קודם נטילה אבל בסעודות קטנות שמביאים קודם סעודה מיני מלוחים כגון זתים או לימונים כבושים במלח או או שאר ירקות כבושים בחומץ או במלח או מביאין דברים חמוצים כמו רמונים חמוצים קצת שקורין אותו בערבי מאי כו"ש כל אלו וכיוצא בהם שמביאים אותם קודם סעודה ושותין שכר נראה ודאי שכל אלו הם באים לגרור ולמשוך תאות המאכל ולא בעי לברוכי ברכה אחרונה עלווייהו ובכה"ג הוא שכתב הרא"ש דפרפרת ויין שמביאים לפני הסעודה בכלל הסעודה הם ונפטרים בב"ה אבל פירות הרבה שמביאין בסעודות גדולות בטנים ושקדים וצמוקים ותמרים ומיני מתיקה בודאי שכל אלו אינן באים לגרור תאות המאכל לבד אלא לאכילה ולתענוג ולאכול ולשתות ולשמוח ממגד ארץ **(ד א) זו היא קושית הגאון מ"א בעצמה שכתב רבינו לעיל בסמוך וופא הדבר דאיך בעוד לחלוחית הדיו קימת חזר להקשות זה מעצמו. יצחק נסים)** ומלואה בכה"ג נראה דבעי לברך ברכה אחרונה זהו מה שהעלתה מצודתי לפי מעוט שכלי וצור ישראל יצילנו וכו' שוב מצאתי שדברי הרשב"א שפסק דנהי דאם אכל. כזית בטיבול א' דלא יברך ברכה אחרונה אחריו כדי לפטור בו טיבול ב' אבל מ"מ אחר המזון יצטרך ברכה אחרונה לפטור טיבול א' וטיבול ב' וס"ל דב"ה אינה פוטרתם שדין זה אינו מוסכם מכל הפוסקים חדא דהרי אשכחן דהרא"ש ז"ל מוכח דפליג אהאי דינא שכתב דדברים הבאים לפני הסעודה כגון פרפראות ויין שבאים לגרור ולמשוך תאות המאכל דבכלל הסעודה הן ונפטרין בב"ה וכמ"ש לעיל, ועוד אשכחן להרב מגן דוד בהלכות פסח סי' תע"ג שכתב על מה שפסק מר"ן דיאכל מהכרפס פחות מכזית, וכתב ע"ז וז"ל דאם יאכל כזית יתחייב לברך ברכה אחרונה ופלוגתא היא בין ר"י ורשב"ם אם יברך ברכה אחרונה על טיבול א' דר"י ס"ל דהגדה והלל הוי הפסק בין הטיבול והסעודה כמו לענין נטילה דבעי ליטול ב' לצורך סעודה דהוי הגדה והלל הפסק הכי נמי הוי הפסק לענין ברכה אחרונה על הטיבול ואין ב"ה פוטר אותו אבל רשב"ם ס"ל דדוקא לענין נטילה הוי הגדה הפסק דילמא נגע במקום הטנופת ולאו אדעתיה אבל לענין ברכה אחרונה לא הוי הפסק ופוטר בו טיבול ב' מברכה א' וכמו שפוטר טיבול ב' מברכה א' הכי נמי פוטר טיבול א' מברכה אחרונה דשייך לסעודה וכאילו אכלו בתוך הסעודה, ור"י סבר דמרור דטיבול ב' מפטר בברכת המוציא דהמרור עצמו שייך לסעודה ונפטר בהמוציא וב"ה אבל טיבול א' לא שייך לסעודה משום הפסק הגדה והלל ע"כ, הרי דלכ"ע בין לר"י ובין לרשב"ם הוה מפטר טיבול א' מברכה אחרונה דב"ה הוה פוטר, אי לאו משום הגדה והלל הוי הפסק בין טיבול א' לסעודה לדעת ר"י, אבל לדעת רשב"ם לא הוי הגדה הפסק ושפיר מפטר טיבול א' לסעודה מברכה אחרונה דהוי כאילו אכלו בתוך הסעודה ב"ה פוטרו לטיבול א' לדעת רשב"ם, ולדעת ר"י נמי הוה מיפטר בב"ה טיבול א' אלה משום דהגדה הוי הפסק. וזה שלא כדעת הרשב"א שכתב דכל שאכל כזית בטיבול א' דבעי ברכה אחרונה אבל לא יברך אלא אחר טיבול ב' דהיינו שלאחר המזון יברך ברכה אחרונה ויכיון לפטור טיבול א' וב', וכתב עוד הרב הנז' דפלוגתא זו שיכא עוד לענין ברכה אחרונה של כוסות הראשונות דלר"י צריך לברך ולרשב"א א"צ לברך ע"כ, ר"ל דלר"י דסבר