צדקה ומשפט חלק א כד

דברים הבאים בתוך הסעודה מחמת הסעודה כגון פירות שבאו ללפת בהם את הפת והם עיקר סעודתי אין טעונין ברכה לפניהם ולא לאחריהם שלא מחמת סעודה בתוך הסעודה כגון שהביאו פירות באמצע סעודתו אפי' שליפת בהם הפת טעונים ברכה לפניהם ולא לאחריהם ואם הבואו הפירות לאחר סעודתו אז טעונין ברכה לפניהם ולאחריהם דוגמת מה שחילק הרא"ש בין קובע סעודתו על הפירות לבאו הפירות באמצע סעודה כמבואר סי' קע"ז נמצא שכל כלל דברי ר"פ הוא בתאנים וענבים ולא בבשר ודגים ומעשה קדירה דבאלו אפי' באו לאחר סעודה לא בעו ברכה כלל כמבואר שם בדברי הרשב"א והשתא ניחא דנקט הרשב"א בתשובה דסי' תע"ג דברים הבאים לאחר סעודה ושלא מחמת סעודה דאי הוה נקט סתמא דברים הבאים לאחר סעודה לחוד הוה משמע אפי' בשר ודגים שבאו לאחר סעודה בעו ברכה לפניהם ולאחריהם כסברת התו' והראש והטור והא ליתא לדעת הרשב"א כמבואר בסי' קע"ז לכך נקט נמי ושלא מחמת סעודה דהיינו לומר דהוי כתאנים וענבים שבאו לאחר סעודה דלא בעו ברכה כלל דענבים ומיני פירות מיקרו שלא מחמת סעודה דאינם באים ללפת הפת ולא למזון ולהשביע איך שיהיה נקטינן מיהא שדעת הרשב"א אינה כדעת התו' והרא"ש והטור דאולי לדעת הנך רבוותא מילתא דר"פ מפרשא הכי דרישא ה"ק הלכתא דברים הבאים בתוך הסעודה כגון בשר ודגים ודייסא וירקות שרגילים לקבוע סעודה עליהם ולאכול עמהם פת אפילו אכלם בלא פת לא בעי ברכה כלל ודברים הבאים בתוך הסעודה שלא מחמת סעודה כגון פירות טעונים ברכה לפניהם ולא לאחריהם לאחר סעודה פירוש כל אותם שהזכרנו בין פירות ובין בשר ודגים וכו' אם באו לאחר סעודה טעונים ברכה לפניהם ולאחריהם ושיטת הרשב"א אינו כן דהוא מפרש ג' מדות דר"פ דתאנים וענבים ופירות דוקא אבל בבשר ודגים ודייסא בכל גוונא לא בעו ברכה כלל אפי' באו לאחר הסעודה דפת פוטרתן עי"ש, מעתה קשיא לי טובא על מר"ן ז"ל דאיך כתב בסי' קע"ז שדעת הרשב"א כדעת התו' והרא"ש ורחוקים הם כרחוק מזרח ממערב וקשה לזווגם כמו שכתבנו וא"ת דמאי דכתב מר"ן שדעת הרשב"א כהתו' והרא"ש הוא לאפוקי מפירש"י דס"ל דדייסא הבאה בתוך הסעודה דטעונה ברכה לפניה ולא לאחריה ופירות הבאים בתוך הסעודה שלא ללפת בהם את הפת טעונים ברכה לפניהם ולאחריהם והתו' נחלקו עליו וס"ל דדייסא וכל מעשה קדרה לא בעו ברכה כלל ופירות הבאים בתוך הסעודה שלא ללפת בהם את הפת טעונים ברכה לפניהם ולא לאחריהם ולאפוקי מס' רש"י אתא מר"ן למימר שדעת הרשב"א כהתו' והרא"ש, אכתי קשה דהא כדעת התו נמי לא אתא דלדידהו דייסא וכל מעשה קדירה ובשר ודגים אי אתו לאחר הסעודה לאחר שמשכו ידיהם מן הפת בעו ברכה לפניהם ולאחריהם ואילו לדעת הרשב"א בכל גוונא לא בעו ברכה כלל ולא מודי הרשב"א להתו' אלא בתאנים וענבים אי אתו בתוך הסעודה בעו ברכה' לפניהם בלחוד ולא לאחריהם ואי אתו בתר סעודה בעו ברכה לפניהם ולאחריהם אבל בדייסא ומיני קדירה ובשר ודגים ועופות פליג עלייהו א"כ הרשב"א ז"ל לא אתי לא כשיטת רש"י ולא כשיטת התי' והיכי כתב מר"ן דאתי כדעת התו', ונראה שכוונת מר"ן לומר דבדברים הבאים בתוך הסעודה דעת הרשב"א כדעת התו' בכל מילי בין בדייסא ובשר ודגים בין בפירות דבכולהו נמילי אי אייתא להו בתוך הסעודה התו' והרא"ש והרשב"א כולהו קיימי בחד שטה בדברים הבאים בתוך הסעודה דדייסא ומעשה קדרה ובשר ודגים אין טעונים ברכה כלל דפת פוטרתן ופירות שהביאום בתוך הסעודה שלא ללפת בהם את הפת טעונים ברכה לפניהם ולא לאחריהם ולכך כתב מרן שדעת הרשב"א כהתו' ור"ל בדברים הבאים בתוך הסעודה אבל בדברים הבאים לאחר הסעודה לא אתי הרשב"א כדעת התו' בדייסא ובשר ודגים והכי מוכחי דברי מר"ן ז"ל דכתב כן כלפי מה שכתב קודם שדעת רש"י דייסא הבאה בתוך הסעודה בעיא ברכה לפניה ולאחריה ופירות הבאים בתוך הסעודה טעונין ברכה לפניהם ולאחריהם וכתב שהתו' פליגי על תרי גווני וכו' ועלה כתב שדעת הרשב"א כהתו' ר"ל בהני תרי גווני הנזכרים לעיל, אבל מ"מ סתם מר"ן יותר מדאי דהו"ל לבאר בהדיא דהרשב"א פליג בהא על התו' והרא"ש בדברים הבאים לאחר סעודה דדייסא ומיני קדירה ובשר ודגים דלהרשב"א לא בעו ברכה ולהתי' ולהרא"ש בעו ברכה, ונראה דלא איצטריך מר"ן להא דמילתא דפשיטא ומבואר בדבריהם דפליגי בהא ומה ששוה התו' להרשב"א הוא דאיצטריך מר"ן לאשמעינן ודו"ק איך שיהיה תבנא לדיננא שכבר העלינו לעיל דבעי לברוכי ברכה אחרונה אהנך פירי דאכיל להו מקמי סעודה ויברך עלייהו קודם שיטול ידיו לסעודה, והנה אשכחן להרב מגן דוד בסי' קע"ד סעיף ז' שכתב עמ"ש מר"ן והרוצה להסתלק מן הספק ישב קודם נטילה