צדקה ומשפט חלק א כג

דמהני לאפטורי טיבול ב' ומ"מ בי ברכה אחרונה למיפטר לתרוייהו, ונהי דגבי טיבול לא קי"ל כהרשב"א דהא לא מברכין ברכה אחרונה אטיבול ב', היינו טעמא דאנן קי"ל דברכת המזון פוטרתו דחשיב כדברים הבאים תוך הסעודה שלא מחמת הסעודה שא"צ ברכה לאחריהם כמ"ש בסי' קע"ז, וא"כ אליבא דהרשב"א מדינא בעי לברוכי ברכה אחרונה אטיבול א' אי אכיל כזית מקמי סעודה, והא דלא מברכינן עלויה ברכה אחרונה הוא כדי לפטור בו המרור דטיבול ב' מברכה ראשונה, ה"נ בנ"ד בעי לברוכי ברכה אחרונה על פירות דאכיל מקמי סעודה דב"ה לא פטרה אלא דברים הבאים מחמת הסעודה בתוך הסעודה ולא בבאים מקמי סעודה וכמ"ש הרשב"א בתשובה הנז'. שוב מצאתי שבא הדבר מפורש יותר בדברי הרשב"א שהביא מר"ן ז"ל בסוף סי' קע"ז שכתב אהא דרב פפא דאמר הילכתא דברים הבאים מחמת הסעודה בתוך הסעודה אין טעונים ברכה לפניהם ולא לאחריהם דברים הבאים בתוך הסעודה שלא מחמת הסעודה טעונים ברכה לפניהם ולא לאחריהם לאחר הסעודה טעונים ברכה לפניהם ולאחריהם ע"כ וכתב הרשב"א ע"ז ואני מסתפק בענין שמועתינו לפי שרב פפא לא דיבר אלא בג' מידות לבד ועדיין יש מדה ד' שלא נתפרשה והיא דברים הבאים לפני הסעודה ודעתו לאכול פת אחריהם לפי שיש לומר דהיו כדברים הבאים לאחר הסעודה דטעונים ברכה לפניהם ולאחריהם או נאמר דהוו כדברים הבאים בתוך הסעודה שלא מחמת הסעודה שאף הם מעוררים תאות המאכל וגורמים בריבוי המזון ולפיכך אף הם אינן טעונים ברכה לאחריהם ולפי הסברא הצד הא' עיקר דכל שהוא קודם הסעודה אינו מכלל הסעודה כלל ונראה לי שהיא במחלוקת שנויה בירושלמי דגרסינ' התם א"ר זעירא וכו' רבנן פשטין לה צריך לברך בסוף וכן נראה עיקר ט"כ וכתב ע"ז מרן שם דמשמע מדברי הרשב"א במדה זו דמ"ה דברים הבאים לפני הסעודה היינו שאוכל מאותם פירות קודם ברכת המוציא וכן פירש הגאון מהרי"א ע"כ מעתה נפשט בעייא דידן ומסקנא הוי דבעי לברוכי על הנך פירות שמביאין מקמי הסעודה כמבואר בשאלה דמנהג. דידן הוא ממש המדה הד' שכתב הרשב"א ופסק דצריך לברך ברכה אחרונה ומה"ט כתב איהו גופיה בתשובה שכתבנו לעיל שהביא מר"ן בסי' תע"ג דכל שאכל כזית בטיבול א' צריך לברך עליו ברכה אחרונה וכו' כנ"ל, וא"כ בהני סעודות דילן דלאחר המזון לא מייתו נמי פירי אחרינא אלא תיכף לאחר סעודה מברכי ב"ה והולכין לדרכן א"כ פשיטא דבעי לברוכי אהנך פירי קמאי דמייתו להו קמי סעודה ברכה אחרונה מקמי סעודה. ומעתה קשיא לי עמ"ש מר"ן ז"ל שם בסי' תע"ג אהאי פלוגתא דר"י ורשב"ם ז"ל אם מברך אחר טיבול ראשון דלרשב"ם א"צ לברך אחר טיבול א' משום שיפטור בו המרור דטיבול שני ולר"י ס"ל דמברך אחר טיבול א' בנ"י והמרור דטיבול ב' מיפטר בברכת המוציא וכתב שם ע"ז וז"ל וה"ה כתב בשם הרשב"ם שאינו מברך אחר טיבול זה והכי נקטינן, וקשה דאמאי אצטריך למכתבה משמיה דה"ה והא איהי גופיה נמי הביא תשובת הרשב"א לעיל דמפורש בה בהדיא דאין לברך אחר טיבול א' כדי שיפטור המרור מברכה א' וכסברת רשב"ם דס"ל דאין לברך אחר טיבול א' ולא היה צריך לאתויי לה משמיה דה"ה ז"ל ומה גם דהרשב"א כתב בתשובה הנז' שהביא מר"ן וכן נהגתי והנהגתי ע"כ הרי דעביד בה עובדא וכן היה נוהג תמיד והנהיג אחרים כסברא זו. והנה לכאורה קשיא לי ע"ד תשובת הרשב"א הנז שכתב דאם אכל כזית בטיבול א' צריך לברך אחריו דהו"ל כדברים הבאים לאחר סעודה שלא מחמת סעודה דטעונין ברכה לפניהם ולאחריהם ואמאי איצטריך למימר תרתי מילי דברים הבאים לאחר סעודה ושלא מחמת סעודה והא בלאחר סעודה לחוד סגי דאיטצריך לברך לפניו ולאחריו אף שיהיה מחמת סעודה וכמ"ש הטור בסי' קע"ז אהא דר"פ דאמר לאחר סעודה טעונין ברכה לפניהם ולאחריהם וכתב הטור שם וז"ל לאחר סעודה פי' כל מה שהזכרנו למעלה בין הבאים מחמת סעודה בין הבאים שלא מחמת סעודה אם הביאם לאחר סעודה קודם ב"ה וכו' טעונין ברכה לפניהם ולאחריהם ומר"ן כתב שם בסי' קע"ז שדעתו כדעת התו', והרא"ש עי"ש וא"כ מאי איריא דנקט הרשב"א בתשובה זו שכתב מר"ן בסי' תע"ג דברים הבאים לאחר סעודה ושלא מחמת סעודה יהא אף שיהיו מחמת סעודה כיון שהם באו לאחר סעודה טעונים ברכה לפניהם ולאחריהם. שוב התבוננתי וראיתי דלפי שיטת הרשב"א ז"ל שכתב מר"ן בסי' קע"ז ניחא ולק"מ שכתב שדברי ר"פ הם בתאנים וענבים דוקא שהם פירות אבל בשר ודגים וכיוצא בהם בין שהביאום בתוך סעודה ובין שבאו לאחר סעודה אינם טעונים ברכה לפניהם ולא ולאחריהם ע"כ כנראה שהוא מפרש דברי רב פפא הכי הלכתא