צדקה ומשפט חלק א כב

ויפטור את המרור מברכת בפ"א ואח"כ מברך על החזרת על אכילת מרור, והיכא דליכא אלא חסא מסקינן בגמ' הלכתא כר"ח דמעיקרא מברך עליו בפ"א ואח"כ על אכילת מרור ואכיל ולבסוף אכיל חסא בלא ברכה, ולדברי רשב"ם הטעם דאכיל חסא בלא ברכה דנפטר בברכת המרור דבריך עליה מעיקרא בפ"א ואכילת מרור, והא אשכחן דאף דאכיל שאר ירקי או מרור היכא דליכא שאר ירקי מעיקרא מקמי סעודה ובריך עלייהו ברכה ראשונה פטרי ליה למרור דאכיל ליה בתוך הסעודה אחר המוציא ואכילת מצה, ואם איתא דסעודה הוי הפסק וטעונים ברכה לאחריהם הנך ירקי היכי פטרי ליה למרור דאכיל ליה בתוך הסעודה, ונהי דהתי' שם פליגי על רשב"ם ז"ל וס"ל דמריר דתוך הסעודה לא מיפטר בברכה של טיבול א' דהגדה הוי הפסק ומ"מ מפטר בברכת המוציא דהוי ליה דברים הבאים בתוך הסעודה מחמת הסעודה שהרי ירקות גוררין הלב כמבואר שם בתו' ד"ה והדר אכיל להו ע"ש, מ"מ מוכח מדבריהם דהא דלא מפטרי בברכה של טיבול א' הט' דהגדה הוי הפסק הא לאו הכי הוי מפטרי בברכה של טיבול א' ואע"ג דטיבול א' הוי מקמי סעודה פוטר המרור שבתוך הסעודה, נראה לכאורה מכל הנ"מ מעלייתא דאין טעונים ברכה לאחריהם הנך פירי דמקמי סעודה או הנך ירקי ומשו"ה פטרי להנך ירקי דבתוך הסעודה, ואע"ג דאנן קי"ל בטיבול א' דאכיל פחות מכזית היינו טעמא כי היכי דלא לעייל נפשיה בספיקא דאי אכיל כזית מחית איניש נפשיה לספיקא ופלוגתא דרבוותא דלדעת התו' בעי ברכה דהגדה הוי הפסק בין טיבול א' לטבול ב' וא"כ בעי ברכה לאחר טיבול א' ואם יברך ברכה אחרונה יצטרך לברוכי שנית על טיבול ב' ולדעת התו' הוי ברכה לבטלה דס"ל דברכת המוציא פוטרתו ומשו"ה יאכל פחות מכזית בטיבול א' ולכ"ע לא בעי ברכה אחרונה, אבל בנ"ד דליכא הפסק בין הנך דמקמי סעודה לבתר הכי דתכף נוטל ידיו לצורך סעודה אחר גמר אכילת פרות וליכא הגדה דהוי הפסק ודאי דלכ"ע פטרי הני דמקמי סעודה להנך דבתוך הסעודה או לאחר סעודה ואין טעונין ברכה לאחריהם דאפשר דבה"מ פוטרתן ואחר העיון וההשקפה נראה לי דליכא שום הוכחה מהנך דוכתי דכתיבנא דמצינן למימר דאה"נ דבירך על הפרפרת שלפני המזון פטר את הפרפרת שלאחר המזון היינו דוקא מברכה א' דלא בעי לברוכי אהנך פרפרת דלאחר המזון ברכה א' דאנן קי"ל דברים הבאים לאחר הסעודה טעונים ברכה בין לפניהם ובין לאחריהם כמבואר בסי' קע"ז ע"ש. ומיירי כשמשכו ידיהם מן הפת, ודין זה אינו מצוי בינינו כמבואר שם לפי שאין רגילין אנו למשוך ידינו מן הפת ואתא תנא לאשמועינן דאם בירך על הפרפרת שלפני המזון ולא בירך עלייהו ברכה אחרונה דפטרי לפרפרת דלאחר המזון מברכה א' אבל מ"מ בעי לברוכי ברכה אחרונה לפטור הפרפרת שלאחר המזון והפרפרת שלפני המזון דב"ה לא פטר להו כלל דהנך שמלפני המזון לא מפטרי בברכת המזון דלא שייכי לסעודה והיו כדברים הבאים לאחר הסעודה ומכ"ש הנך פרפרת דלאחר המזון דלא מפטרי בב"ה ולא מהני פרפרת דלפני המזון אלא לאפטורי הנך פרפרת דבתר מזון מברכה א' לבד, וזה לשון ריא"ז בפ' כיצד מברכין היה אוכל פרפראות לפני המזון ולאחר המזון כגון שהיה אוכל מיני מגדים אי מיני ירקות לפני סעודתו להמשיך לבו לסעודה וכן היה אוכל לאחר הסעודה לקנוח הפה ה"ז אם בירך על הפרפרת שלפני המזון פטר את הפרפרת שלאחר המזון ואעפ"י שאין ברכת הפת פוטרתו ברכת פרפרת שלפני המזון פוטרת שניהם אם היו מין א' אי שהיו ב' מינין וברכותיהן שוות וכו' ע"כ, והיינו מברכה א' דוקא אבל ברכה אחרנה אפשר דבעי לתרוייהו, וילפינן לה להא מאבי התעודה הרשב"א ז"ל שכתב בתשובה והביאה מר"ן בסי' תע"ג וז"ל והרשב"א כתב שאלת מהו לברך בטיבול א' אחריו אם אכל כזית, תשובה כל שאכל כזית צריך לברך אחריו שאין ברכת המזון פוטרת מה שאכל קודם סעודה ואינו מסייע בסעודה כלל והרי זה כדברים הבאים לאחר סעודה שלא מחמת סעודה שטעונים ברכה לפניהם ולאחריהם ומ"מ אינו ראוי לברך אחריו מיד עד שיאכל מרור שאלו בירך על הירקות אחריהם נמצא שיצטרך לברך על המרור בפ"א ג"כ ולאכול כדרך שהוא מברך על המצה שתים ואין ברכת הלחם פוטרת את המרור אעפ"י שקראוהו פרפרת שאין הפת פוטר הפרפרת אלא כשהיא באה ללפת את הפת וכו' ולאחר המזון מברך ברכה לאחריו ופוטר אותו ואת הירק שאכל בטיבול א' וכן נהגתי והנהגתו ע"כ, הרי מפורש בדבריו בהדיא דבעי לברוכי לאחריו בין על טיבול א' בין על טיבול ב' וצריך לכוון בברכה לפטור שניהם יחד וא"כ הא דאמרינן נמי בירך על הפרפרת דלפני המזון פטר נמי לפרפרת דלאחר המזון דכוותא היא דבעי לברוכי ברכה אחרונה לפטור שניהם יחד דומיא דברכה דטיבול א'