צדקה ומשפט חלק א רכו

מי שמכיר בעניני לוי שלא היה אמוד שיהיה לו משלו מעות לקנות כל אותם הבשמים שקנה להוליכם לתוגרמה אם לא שעירב המעות שלהם בתוך מעותיו וא"כ שמעותיהם מעורבים בתוכה אינה יכולה לגבות ממא שנוגע לחלקם ונסתפק הרב ז"ל אי טענינן ליתמי שמא מעות העיסקא שלקח מראובן ושמעון היו בידו ונאנסו הסחורות שנמצאו עתה בידו הם ליתומים והשיב הרב ע"ז דמילתא דלא שכיחא לא טענינן ליתמי ונאנסו הוי מילתא דלא שכיחא ושטר כיס היוצא על היתומים דפסיק רבא דנשבע וגובה מחצה דהוא בתורת מלוה אבל פלגא דפקדון לא גבי היינו דטענינן טענת החזרתי אבל נאנסו לא טענינן וכתב דבנדון דידיה החזרתי לא מצינן למיטען כיון דהויה גו זמניה כיון שקבל המעות לקנות צמר מתוגרמה ולהביא לכאן ובהליכתו לתוגרמה נפטר בדרך והביא משם הרמב"ם דמי שקיבל מעות מחבירו לילך למקום פלוני לקנות שום דבר אינו יכול לחזור בו דהוי כמי שקבע זמן, וכתב עוד דאם אין בנכסים. ספק לכתובת אשתו ולמעות העיסקא אז צריכין לברר ראובן ושמעון שהמעות שלהם הם בכלל הנכסים ואם הוא אומדנא דמוכח לפני הדיינים שאותם המעות היו בכלל המטלטלין שהם הבשמים דהיינו שנמצא לו בשמים יותר ממה שהיה אמוד הוא שהיה לו, כפי מה שהיו יודעים כל מכיריו שלא היה לו מעות משלו לקנות אלו הבשמים אם לא בהצטרפות מעות העסק אז לא תגבה כתובתה ממעות העסק ולא תגבה כתובתה אפי' מזה המחצה שהוא מלוה כדכתב הרי"ף בפ' המקבל ע"כ תורף דבריו וא"כ בנ"ד דון מינה ואוקי באתרין נמי דטענת שמא החזיר מעות העסק ליד ראובן ליכא כיון שהוא תוך זמן וג"כ יש אומדנא דמוכח טובא דהמת היה איש עני ואין לו כלום וכל יודעיו מתמול שלשום קים להו בגויה דלית ליה מגרמיה כלום אם לא מעותיו של ראובן, גם הרב מוהרח"ש בח"מ סי' ל"ג השיב בראובן שהיה חייב לו גוי מעות הרבה והיה מפחד לתובעם אמר לית תן לו לשמעון סך כך וכך בעד חצי החוב תכתוב כל החוב על שמך ותגבהו ויהיו לחצאין, וביני ביני נפטר שמעון ולא הספיקו לכתוב שטר ביניהם והלכו בני שמעון וגבו כל החוב מהגוי ובא ראובן לגבות מהם החצי ולא נמנו לו באומרם שהוא שלהם ולא היה שם כי אם עד אחד שהודה שמעון בפניו שהחוב הוא לחצאין והודאה בפני עד אחד לא מהניא לפי דעת בעל המאור ועוד דטענינן ליורשים שמא אח"כ מכר או מחל ראובן לאביהם שטר החוב ופסק הרב ז"ל שעכ"ז כיון דקלא דלא פסיק בפי אנשי העיר שאותו החוב הוא לאמצע הדין עם ראובן והביא ראייה ממ"ש חרא"ש בתשובה שיש לדיין לדון באומדנא דמוכח עיי"ש, גם זיכה לראובן ממ"ש הרא"ש בתשובה באשה שהיה בעלה משותף עם שמעון ותפסה לאחר מיתת בעלה כל הנכסים בטענת ספק שמא בעלה מסר לאשת שמעון כל חלקה מהנכסים שפסק הרא"ש ז"ל כיון שמודה בשותפות וחלוקה ספק אין ספק מוציא מידי ודאי עיו"ש והני תרי טעמי שייכי בנ"ד א' טעמא דאומדנא וכמ"ש והטעם הב' כיון שהשותפות ודאי והחלוקה ספק ומכ"ש שהיא לזמן ומת בתוך זמן מילתא דפשיטא היא דזכה ראובן בדינו ואין לאלמנה לתפוס בנכסים כלום ויהיו דברי אלה להלכה ולא למעשה זולתי בהסכמת מורנו הרב שיחות. ולספק האחרון שנסתפקנו אם מקיימין השטר שלא בפני בע"ד בכה"ג שיש יתום קטן וקטן שלא בפניו דמי, דע לך שדעת הרמב"ם בפי"ב מה' מלוה שמקיימין את השטר שלא בפני בע"ד ואפי' היכא דאיכא יתום קטן וכמ"ש שם בפרק הנז' דין י"ז וז"ל קרקע שהיתה בחזקת קטנים ובא אחד וטען שהיא לקוחה ממורישן ויש לו עדים שהחזיק בה ואכלה שני חזקה בחיי אביהם אין מוציאין אותה מידם עד שיגדלו שאין מקבלין עדים שלא בפני בע"ד וקטן כשלא בפניו דמי אבל אם הוציא שטר שהיא לקוחה ה"ז מקיים השטר ומוציאין איתה מידם אחר שמעמידין להם אפוטרופוס ע"כ. וכתב ע"ז ה"ה וז"ל זה יצא לו ממה שאמרו בגמ' הלכתא מקיימין את השטר שלא בפני בע"ד וכו' הילכך בשטר נזקקין כמו שמקימין אותו בעלמא שלא בפני בע"ד וכן כתב מר"ן הב"י בשם הרשב"א בח"מ סי' ק"י שכתב בשם הראב"ד גבי נמצאת שדה שאינה שלהם דנזקקין להם שהקשו עלה דהיאך אפשר להזקק להם והא קיי"ל דאין מקבלין עדים שלא בפני ב"ד וקטן נמי כשאינו דמי ופירשה הראב"ד ז"ל דמיירי שהוציא שטר שהוא שלו וזה לא אכלה ג' שנים דהא קיי"ל דמקיימין שטר שלא בפני בע"ד וכן כתב בעת"ה בשם הראב"ד וכן פסק מר"ן בש"ע בח"מ סי' ק"י דין ו' דקרקע שתיתה בחזקת קטנים והוציא א' שטר שהיא לקוחה בידו מאביהם ה"ז מקיים השטר ומוציאין אותה מידם ובנ' ע"כ, אלמא דגם במוציא שטר על היתומים ואינו מקוים מקיים ליה השתא דמקיימין שטר שלא בפני בע"ד וכ"כ הסמ"ע והש"ך שזו היא דעת מר"ן אבל דעת הרא"ש בתשובה נר' דס"ל דדוקא אם היה מקוים