צדקה ומשפט חלק א רכה

העדים מעידים כנגד האשה ולא כנגד היתום דהא לא נשאר ליתום כלום ולגבי האשה מהניא עדותיהו שיעידו שזה העסק הוא לפלוני, וכל זה הוא לאפטורי משבועה דפלגא דמלוה, אבל פלגא דפקדון בלאו הכי שקיל ליה בלא שבועה כיון שהוא תוך זמן וליכא טענת חזרתי ולא טענת שמא נאנסו דמילתא דלא שכיחא לא טענינן ליתמי וטענת אונס היא מילתא דלא שכיחא כמבואר בש"ע סי' ק"ד דין ד' ועיין בסמ"ע. וכן כתב הרא"ש בתשובה כלל כ"ו וז"ל ובעיסקא דפלגא מלוה ופלגא פקדון נשבע וגובה מחצה דמלוה אבל מחצה דפקדון לא דטענינן ליתמי החזרתי אבל נאנסו לא טענינן ליתמי משום דאונס מילתא דלא שכיחא וכ"ש בדבר הניכר לדיינים שהוא שקר דלא טענינן להו אלא מצוה לדיינין לרדוף צדק צדק ולחקור ולדרוש ולהוציא הדין לאמתו כמו בדין של אדם אחד דיתמי דאכלי דלאו דידהו ליזלו בתר שבקיהו וגם האפוטרופוסים של יתומים אסור לטעון ליתומים דבר שנר' להם שהוא שקר וכו'. וכתב עוד שבנדון זה שראובן מסר לשמעון אלף זהובים לעסק בתוך ד' חדשים לפני פטירת שמעון ונפטר שמעון בלי צואה ואחרי מות שמעון יצא פנקס מכתב ידו שהיה כתוב בו זכרון המשכונות שלקחתי מהאלף זהובים של ראובן ועל כל משכון שנמצא כתוב בפנקס כתוב שם ראובן נ"ל שאין דיין שיטעון שום טענה לזכות היתומים, חדא שדבר זה גלוי לכל בני הבית שעסק ראובן נשאר ביד שמעון עד יום מותו ושקר גלוי ומפורסם כי האי לא טענינן ליתמי, ואפי' את"ל אם היה שמעון קיים מצי למימר אחר שהלויתי המעות על המשכונות תבע ממני ראובן מעותיו והוצרכתי לפורעם לו משלי מ"מ מילתא דלא שכיח, הוא דמי דחקו לשמעון לפורעם מכיסו יאמר לו לראובן לעיסקא מסרת המעות בידי המתן לי עד שיפדו המשכנות ואתן לך מעותיך ומילתא דלא שכיחא לא טענינן ליתמי ועוד דלא שכיח שיקבל אדם מעות למחצית שכר כשטרי חובות ועל משכונות שיפרעם בתוך ד' חדשים ואפי' אם היה המלוה תובעם יכול הלוה לעכב כמו תוך מנו ועוד מטעם שפירשתי חשוב בתוך זמנו ואף בלא אלו ההוכחות לא טענינן ליתמי פרעתי ע"כ ולפי זה גם בנ"ד הדבר ניכר וידוע לכל בני הבית שלא פרע שמעון לראובן מעותיו שהכל יודעים ששמעון הוא איש עני ואין לאל ידו לפרוע לראובן מעותיו וא"כ זה העסק שיש בביתו של שמעון הוא לראובן ומילתא דלא שכיחא היא שנאמר שהרויח והחזיר לראובן מעותיו ויהיה העסק זה שהוא מצוי אצלו הוא לו לבדו ומילתא דלא שכיחא לא טענינן ליתמי פרעתי, דהא להרא"ש כחשוב בתוך זמנו לא טענינן פרעתי כ"ש בתוך זמן ממש, ועלה בידינו מתשובת הרא"ש דגם הוא ז"ל אית ליה דבתוך זמן לא טענינן שמא החזיר פשיטת הטור ומרן ז"ל דלא כדכתב מוהריב"ל ז"ל שעלה על דעתו לומר דאפי' תוך זמן טענינן פרעתי ליתמי אע"ג דבמסקנא לא ס"ל הכי מ"מ נר' דאשתמיטיתיה להרב ז"ל דברי הרא"ש הלזו ודברי הטור בנו. גם תמיהא לי על הרב בש"ך שכתב על מ"ש מרן ז"ל שמת תוך זמן דלא טענינן ליתמי שמא החזיר וז"ל דין זה צל"ע דמ"ש הב"י שכ"כ התו' נראה דלא קאי רק על גוף הדין דלא טענינן ליתמי נאנסו אבל בהא דתוך זמן דלא טענינן החזרתי לא הוזכרו בתוס' שום דבר מזה וגם בהרא"ש עיינתי ואין שם הכרח ברור וכו' עיי"ש ע"כ, לעד"ן שמלשון זה שכתבנו מוכח בהדיא דאית ליה להרא"ש האי סברא דבתוך זמן לא טענינן החזרתי וא"כ איך כתב הרב בש"ך ועיינתי בהרא"ש ואין שם הכרח ברור, אפשר דמ"ש כן משום דאפשר לפרש] דברי הרא"ש דה"ק ועוד מטעם שפירשתי חשוב בתוך זמנו דהיינו דהוי דינו כמלוה לחבירו לזמן ותבעו בתוך זמנו דאינו יכול לתבעו ה"נ שנתן לו אלף זהובים למחצית שכר להלותם על משכונות אינו יכול לדחקו לפרעו בתוך ד' חדשים למסירתו דהוי כמלוה לזמן ואפי' שמסר לו סתמא כמפרש דמי דעל דעת כן מסרם להלותם לאחרים ואינו יכול להגבותם מן הלוים בהמשך ד' חדשים העולה מהמחובר דבנ"ד שהיתה עיסקא לזמן ומת שמעון תוך זמן ויש ביד ראובן שטר על זה שקיל פלגא דמלוה בשבועה ואידך פלגא לא בעי שבועה ואם מברר בעדים שזה העסק או חליפתו הוא בעין שקיל גם לאידך פלגא בלא שבועה ומהני עדות העדים נגד האלמנה לכ"ע עוד ראיתי להרב מוהרימ"ט שנשאל בח"א סי' קי"ט בראובן ושמעון שנתנו מעות ללוי בתורת עיסקא שילך למקום פ' ויקנה סחורה פלו' ונהרג בדרך ונתפס כל אשר לו מצד המלכות והוציאו הוצאות עליו והצילוהו מהם ובאה אשתו לתבוע כתובתה מאלה החפצים ושמו הכל ולא עלו לסך כתובתה ובאו ראובן ושמעון ותבעו ממנה כי המעות שנתנו לבעלה בתורת עיסקא אינה יכולה לגבות מהם ואומרים כי ניכר וידוע לכל