צדקה ומשפט חלק א רכג

שזה העסק או חליפתו הוא בעין נוטלו בלא שבועה גם חצי של המלוה אלא שזה לא אפשר כיון שיש יתום קטן ואין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד וא"כ לא משכחת לה שיביא עדים שזה העסק הוא בעין דלא מהני עדותם לגבי קטן, וא"כ תבנא לדיננא שצריך שבועת בשביל חצי של המלוה ב) והחצי של פקדון נוטלו בלא שבועה כיון שהוא תוך זמן דלא טענינן בכה"ג לא טענת שמא החזיר או שמא נאנס וכן כתב הטור דבעיסקא תוך זמן אין טוענין שמא החזיר. ומעתה תמהני טובא על הרב הגדול מוהריב"ל בתשובה ח"א סי' נ"ז שנשאל מעין נ"ד באשה שתפסה נכסים אחרי מות בעלה יטען אחי בעלה שהוא שותף עם בעלה וכל הנכסים והסחורות שביד בעלה יש לו המחצה בהם וכן נמצא כתוב בפנקס בעלה שהוא שותף עם אחיו וכו' והשיב הרב הנז' ע"ז דמילתא דפשיטא היא דאין מועיל תפיסת האשה בממון השותף והביא ראייה לדבר מדברי הרב האלפסי וכתב נמי דאין לחלק מעסקא לשותפות יכתב נמי משם הרא"ש שאם האשה מודה בשותפות והדבר ספק אם חלקו השותפות אם לאו לא תוכל להחזיק בטענת ספק דאין ספק מוציא מידי ודאי, וכתב עוד וכו' שאמרנו דוקא אם האשה מידה בשותפות ושאיתי הממון הוא מהשותפות דאז ודאי אין לאלמנה שום זכית בממון השותף ואפי' שתפסה אין בתפיסתה כלום, אבל בנ"ד שנמצא כתוב בפנקסו שהוא שותף אם אחיו לאו כל כמיניה לחוב לאשה ואפי' אם נאמר דלגבי יתומים יש מקום לומר דמועיל הפנקס מ"מ לחוב לאשה מילתא דפשיטא דאין כח בידו וכתב עוד דאפי' אם הודה בשעת מיתתו שמעון שהוא מתעסק בו בשותפות מראובן או שהוא פקדון בידו לאו כל כמיניה, עוד כתב דגדולה מזו היה נר' לכאורה לומר דאפי' שיש שטר שותפות ביד ראובן עדיין יכולה האשה או הבע"ח לומר שמא נתפרדה חבילה ונחלק השותפות וכו' ומש"ה בשטר כיס היוצא על היתומים נשבע וגובה מחצה שהוא מלוה ופלגא דפקדון טענינן ליורשים שמא אבוהן החזיר וה"ט נמי שייך בשותפות, ועוד היה אפשר לומר דאפי' היה השותפות לזמן ומת תוך זמן טענינן ליתמי דילמא נחלק לשותפות דחזקה דאין אדם פורע בתוך זמנו מצינו משום דהלואי שיפרע אדם בזמנו אבל לחלוק השותפות תוך זמן הוא דבר מצוי כי האדם מלא קטטות ואין אדם דר עם נחש בכפיפה וכתב שכך היה נר' לכאורה אבל מתוך דברי הרא"ש שכתבתי למעלה דאין ספק מוציא מידי ודאי יראה שהוא סבור הפך מזה ע"כ תורף דבריו ותמהני עליו דאיך עלה על דעתו לו, דאפי' היתה השותפות לזמן ומת תוך זמן דטענינן ליתמי דילמא נחלק השותפות וחילק בין הא דקיי"ל חזקה אין אדם פורע בתוך זמנו לשותפות דבשותפות מצוי הוא שיחלוק תוך זמני והרי הטור ז"ל כתב בהדיא דבשטר כיס היוצא על היתומים דנהי דקי"ל דנשבע וגובה מחצה של המלוה אבל בפלגא דפקדון טענינן ליתמי דשמא אבוהון החזיר היינו דוקא שמת לאחר זמן אבל במת תוך זמנו לא טענינן ליתמי שמא החזיר ושקיל ליה מלוה בלא שבועה ופסקו מר"ן בש"ע הרי כי היכי דאמרינן חזקה אין אדם פורע בתוך זמנו ה"כ אמרינן גבי שותפי' דאין אדם חולק בתוך זמנו ואפי' אי אמרינן דפליג הרב מוהריב"ל על הטור בזה לפחות היה לו להזכיר דבריו ולחלוק עליו וליכא לפלוגי בין עיסקא לשותפות ולומר דע"כ לא כתב מוהריב"ל ז"ל דאפי' בתוך זמן טענינן ליתמי דילמא נחלק השותפות אלא דוקא גבי שותפות ששניהם מתעסקים יחד עבידי לחלוק תוך זמן מרוב הקטטות והמריבות שנעשים ביניהם אבל בעיסקא שאחד מתעסק בה לבדו ליכא קטטה **(ליכא למימר דשילם דחזקה אין אדם פורע בתוך זמנו, והלא אחד מהשלשה דרכים דנפרעין בלי שבועה ואפילו מיתומים קטנים הוא כשהיתה הלואה לזמן ועדיין לא הגיע הזמן כמבואר בסי' ק"ח ס"א וס"ג, ודברי הרב המחבר באמת תמוהין מאד, עי' להלן בחערח הרה"ג רר ראובן דוד זצ"ל המגיה ב) הרה"ג ר' ראובן דוד זצ"ל כתב להעיר וז"ל לא ידענא מאי קאמר דבתוך זמן אפילו פלגא מלוה גובה בלי שבועת וזה שכתבו הטור ומרן דגובה בשבועה מיירי בעבר זמנו ובגדולים דהוה ליה כשאר שט"ח דגובה מן הגדולים בשבועה כמ"ש שם, אבל בקטנים לא שמענו דגובה כשבועה דאי כא' משלשה דרכים שנזכרו שם גובה בלי שבועה במבואר שם, ואי ליכא חד מינייהו אפילו בשבועה לא גבי, ולא משכחת לה גובה בשבועה אלא בגדולים וזה פשוט. ומה שכתב לעיל דכוליה הך דינא מיירי כקטנים ליתא דאי בקטנים ועבר זמן איך גובה פלגא מלוה בשבועה הא אפילו בשבועה לא גבי, אלא פשיטא דמיירי בגדולים וכמ"ש. גם מהיכן פשיטא ליה דבתוך זמן גובה שלא בשבועה דילמא ה"ק בעבר זמן טענינן החזרתי ופטורין הא תוך זמן לא טענינן לענין שיהיו פטורין בח"ס אלא בכל השטר נשבע ונוטל כדין הבא ליפרע, וגם לשון הטור אפשר לפרש כן ע"ש, אלא שהדבר פשוט בתוך זמן גבי כוליה בלא שכעת בין פלגא מלוה בין פלגא דפקדון ודבריו בהך פיסקא אינן מובנין לי וצ"ע ואיו כאן מקום להאריך בזה עכ"ל.)**