צדקה ומשפט חלק א רכא

לדיין לפשר בין היורש ולאה בעלת החוב ויעשה שלום בינהם ואיה"נ דאי הוו גביה הנך זוזי בתורת פקדון ואכל אותם הוה מציא למגבא מאותו בית הנזכר אבל כיון דנתרצית לאה להניחם אצלו בריוח א"כ לא ידעינן מאי אתעביד בהו ושמא הלוום לערביים ואכלום וגם לאה ידעה שהיה מלוה לערביים להנך זוזי א"כ איכא ספיקא בהאי דינא כמה נתחייב באחריות ונכון לפשר ביניהם, וא"ת אכתי לא מציא למגבא לאה מהבית הנזכר כיון דאית ליה בני חרי דיש לו חובות הרבה על הערביים ותגבה חובה מהם לא היא דהא לא מצי למגבא מהם שהם ערביים גויים אלמים ושוכני מדברות והיאך תגבה מהם. שוב מצאתי שפסק מרן בסי' קי"א סי"ג וז"ל אם לא נתקלקלו הבני חרי אלא שגזלן אנס אינו טורף ממשעבדי מפני שמצוין בעלי זרוע ליפול וסוף שיגבה מהם ע"כ, וא"כ בנ"ד אפי' שהם ערביים יכולה לשלוח להם על ידי השר של המדינה ותגבה מהם כמו שגבתה עד עכשיו מקצת מהחובו' וכן תעשה תמיד וסוף שתגבה חובה מהם ואפי' שגזלן האנס לבני חרי מיד הלוה ואין המלוה יכול לגבות ממנו אמרינן דסוף בעלי זרוע ליפול ולגבות מהם המלוה ואינו יכול לטרוף ממשעבדי כיון שיש נכסי' בני חורין ג) מכ"ש בנ"ד דלא גזלן האנס בהדיא מיד הלוה אלא שמדעתו ורצונו הלוה לערביים אעג"ב דצריך טורח לגבות מהם מיקרי במקום שיש נכסים בני חורין דאין גובין ממשועבדין אעג"ב שפסק מור דאם נשתמד הלוה ואין יכיל לגבות ממנו דטורף ממשועבדין שאני התם דכיון דנשתמד הלוה לשוב איני יכול לגבות ממנו המלוה בדיניהם כמבואר שם והוי כנתקלקלו בידו וטורף ממשועבדין אבל בנ"ד שהלוה לערביים יכול לגבות מהם בדיניהם ולא טרף ממשעבדי כיון שיש בני חרי אצל הערביים כללא דמילתא נראה שהדין עם היורש וטוב לפשר ביניהם. שוב מצאתו לזכות ללאה והוא דקיל"ן אם מכר הלוה קרקע שיש לו בעירו ויש לו קרקע בעיר אחרת בע"ח טורף מהלוקח ואינו יכול לומר הנחתי לך מקום בעיר אחרת שגם הלוה בעצמו אינו יכל לגבות מנכסיו שיש לו בעיר אחרת. ופי' הסמ"ע דאינו בדין שיוציא המלוה מנה על מנה בנסיעתו שמה ובהכנסת הפירות לביתו משם וא"כ ה"ה והוא הטעם בנ"ד נמי נימא הכין מיהו כתב ע"ז מורם ז"ל מיהו הכל לפי ראות עינו הדיינים שאם רואין שאין היזק במה שגובה המלוה חובו מעיר אחרת שיש שם בני חורין גופה שם ופי' הסמ"ע שרואין שלא יש כ"כ רבוי הוצאות שאף אם יוציא הוצאות יש לו שדות ושאר עינינים לגבות משם גובה וא"כ גם בנ"ד אף אם תוציא לאה מעות לגבות מהם לא תוציא משלה אלא לוקחת מהערביים מעות ודמי שרות אנשי השר ג"כ גובין מהם א"כ לא תפסיד בזה מכיסה מכל הלין טעמי נראה שטוב לפשר ביניהם. שוב ראיתי להרב כנה"ג בסי' קיא' שהביא בשם תשובת הרב המבי"ט בח"ג סי' קי"ג וז"ל אם יש ללוה חובות אם אין החובות ההם בטוחים כגון שהם של הגוים או אנשים שידוע שלא יפרעו אינו יכול לומר הנחתי לך מקום לגבות ממנו ע"כ, וכעת הספר הנז' אינו מצוי בידי לראות מקור הדין ומוכח מדבריו אלה דסתם חוב שהוא על הגוים אינו בטוח לפי שכתב אם יש לו חובות שאין בטוחים כגון שהם אצל הגוים וכו' מוכח דסתם הגוים אינם בטוחים, וזה נראה דהוי הפך ד) מה שכתבו הפוסקים דאם גזלן אנס לא מיקרי נתקלקלו דבעלי זרוע עשוין ליפול וגובה חובו מהם ואמרינן בכמה דוכתי דגזלן גוי לא הי יאוש בסתמא שהבעלין יודעין שהגוים מחזירין מיד הגזלן אפילו בראיות רעועות כמבואר בח"מ סי' שס"ח וא"כ מ"ט כי אית ליה חוב אצל הגוים דלא מצי הלוקח למימר למלוה הנחתי לך מקום לגבות הימנו, ומ"ט דסתם חוב דגוי לא הוי בטוח, ואיפשר דערביים הללו דנ"ד לא מיקרי דאינו בטוח דמושל של המדינה הוא תקיף ואימתו מוטלת על כל הערביים וכששולח משרת אלו אצלם בשביל חוב שיש להם אצלם בני אדם כופה אותם ולוקח החוב וגם שדות שלו ואין פוצה פה ומצפצף ובעסק זה שלחו אצלם בג' פעמים וגבו מהם שמץ מנהו מהחובות הנזכרים אצל כמה בני אדם מהם וגובין פעם מזה ופעם מזה ואפשר דבנדון זה לא מיקרי דאינו בטוח ומצי היורש למימר לבעלת החוב הנחתי לך מקום לגבות הימנו, וספיקי טובא **( ג) הרה"ג ר' ראובן דוד זצ"ל כתב להשיג וז"ל אין הנדון דומה לראיה דשאני גזילה קרקע שהיא לעולם עומדת ושלא מדעת בעלים בכה"ג אמרינן דסופו לגבות אבל בחובות לא שייך זה דשרא דעניותא שכיח ופיהם דיבר שוא, וזה פשוט הרבה דלא דמי כי אוכלא לדנא ודו"ק עכ"ל. המגיה ד) הרה"ג ר' ראובן דוד כתב לחשיג וז"ל אין זו היפך דגזלן לחוד ולוה לחוד ודברי המבי"ט מיירי. בסתם גויים והעיקר כמו שכתבתי לעיל (הערה ג') עכ"ל. המגיה)**