צדקה ומשפט חלק א רכ

לה בעלה במתנה אלא יפרעו מממון שהניח ראובן חוץ מהבית. והנה לכאורה נראה דהן לו יהי שנתן לה בעלה הבית במתנה הא קיל"ן דבע"ח טורף מהלקוחות וממקבלי מתנה שנתן או מכר אחר שלוה, וא"כ כיון דבנ"ד כתב לאשתו הבית במתנה אחר שלקח המעות מלאה א"כ טרפא לאה ממשעבדי, שוב ראיתי דבנ"ד מעות לאה הוו מלוה ע"פ ואנן קיל"ן דמלוה ע"פ אינו גובה ממשועבדין כמבואר בח"מ סי' קי"א ועוד לכאורה דבנ"ד בשעה שנתן ראובן לאשתו רחל הבית במתנה אכתי הוו גביה בני חרי דאית ליה שאר נכסי ואנן קיל"ן דאין גובים מנכסים משועבדים במקום שיש בני חורין כמבואר שם בסי' קי"א וא"כ לאה לא מצי גביא מהבית הנזכר דמציא רחל למימר הנחתי לך מקום לגבות הימנו, אמנם כד דייקינן שפיר יראה דהא ליתא דמאי איכפת לן משעת נתינה דאעג"ב דבההיא שעתא דנתן הבית לרחל הויא ליה נמי נכסי בני חרי מ"מ השתא דאתיא לאה למגבא ליכא בני חרי דלאו בתר שעת מתנה אזלינן אלא בתר השתא דאתיא למגבה חובה ליכא בני חרי, וראייה לזה דהא איתא בסי' קי"א דין י"ב הניחו הלקוחות בני חורין ביד הלוה ונתקלקלו בע"ח טורף מהלקחות ע"כ והרי התם דבשעת לקיחה הוה נמי בני חרי והניחו הלקוחות ביד הלוה אפ"ה אם נתקלקלו הבני חורין בע"ח טורף מהלקוחות דהשתא מיהא ליתנהו להנך בני חרי עוד כתב מרן בשם הרשב"א דאפילו הגיע זמן הפרעון והיה שם בני חרי ונתרשל המלוה מלתבוע חובו ולגבות מבני חרי ואחר זמן רב אשתדוף בני חרי גבי ממשעבדי ע"כ, והרב כנה"ג כתב בשם הרב מוהש"ך דאפילו האריך לו המלוה זמן ההלואה ואח"כ אשתדוף בני חרי דגבי ממשעבדי א"כ בנ"ד נמי אעג"ב דבשעת המתנה אכתי הוי בני חרי אצל המלוה ואח"כ חלפו והלכו למו והשתא מיהא ליתנהו גביה. דלוה טורף ממשעבדי אמנם מאי דאינו טורף בנ"ד ממשעבדי משום דהוי מלוה ע"פ כן נראה לכאורה, שוב התבוננתי דבנ"ד אפי' דהוי נכסי דלאה מלוה ע"פ שיעבודא דאורייתא ואחד מלוה בשטר ואחד מלוה ע"פ טורף מהלקוחות ומ"ט אמרו מלוה ע"פ לא גביא משום פסידא דלקוחות דלית ליה קלא ולא ידעי דאית עליה מלוה ע"פ וקנו ומפסדי הלקוחות כמבואר טעם זה בסמ"ע ובגמ' שם ולפי טעם זה ב) דוקא היכא דלא ידעי לקוחות מהך מלוה ע"פ וכי היכי דלא להוי פסידא תיקנו חכמים שלא לטרוף מהלקוחות אבל בנ"ד דרחל מקבלת המתנה ידעה שפיר מהנך זוזי דלאה ועל. ידה נמסרה לבעלה וידעה שפיר שבעלה לא פרע הנך זוזי א"כ לא שייך למימר בהאי עובדא דלית ליה קלא ולא ידעה דאית עליה מלוה ע"פ, וכל דברי בעלה נחתכין על פיה ומה גם שבחיי בעלה ואחר פטירתו היו טוענין על עסקי ממון זה והעלו חרם בידם בעלי הממון א"כ ונראה דגביא לאה מאיתו הבית אעג"ב דהוי מלוה ע"פ דלא שייך למימר לית ליה קלא דכל יום בת קול יוצאת ומכרזת על עסקי ממון זה אמנם נראה דטעמא אחרינא איכא למימר דלא גביא לאה מהבית שנתן לרחל דהא כיון שנמסרו המעות ביד בעלה מדעת הבעלים וכמו שהוכחנו לעיל דהוי כיון דמסרי לידיה דמי ואח"כ כששמעה לאה שראובן לקחם בידו והלך קבלה להניחם בידו על מנת להתעסק בהם ויהיה הריוח בשותפות ונתעסק בהם זמן מה ואח"כ נשכרו בידו. וא"כ מי יודע היאך הויא קבלת האחריות אם יאבדו המעות ואם הלוה אותם לגוים ואכלו אותם כמה הוא יתחייב באחריות אם הוא למחצה לשליש ולרביע לא שמענו היאך הוי התנאי ביניהם, או אפשר דאיהו לא קביל עליה אחריות כלל אלא ילוה אותם על אחריותה ואיהו אפשר שלוקח שכר טורחו בלא קבלת אחריות ואם כן אפשר שהלוה אותם לערביים דאנן ידעינן דאית ליה ממונא טובה אצל הערביים יותר מעשרת אלפים זולטה יותר מהממון שקבל מלאה א"כ השתא מיהא איכא ספיקא טובא בהאי מילתא דאפשר אי הויא רחל קיימת הוה טענא הכי שבעלה הפסיד במעות שהלוה אותם לערביים ואיהו לא מחייב באחריות דמצי למטען דלאחריות דידה אוזפינהו ואיהו לא קביל עליה אחריות וא"כ ממקבלי מתנה נמי לא מצו גבו הבע"ח ואנן קול"ן דטענינן ליורש והאי דלא טענה רחל הכי כשהעמידוה בב"ד משום דהינהו אתו עלה מטעם דהיא מסרה לבעלה שלא מדעתם ואינהו לא מסרו אלא בידהא ובעו מנה לשלומי מטעם פשיעה לכך השיבה להם דאני לא מסרתי מדעתי אלא מדעתכם לכך נראה דטוב וישר **( ב) הרה"ג ר' ראובן דוד זצ"ל כתב להשיג בזה וז"ל אחר הסליחה שגגה היא, דאישתמיט מיניה מ"ש הטור ומרן בפי' קי"ז דאם עשה שורו אפותיקי ומכרו וכן שאר מטלטלין אין ב"ח גובה ממנו ואפילו ידע חלולקה שעשאו אפותיקי דלא פלוג רבנן ע"ש, גם אישתמיט מיניה מ"ש באחיה שמ"ג ח"א סי' ג' דבהדיא איתא דאף דהיה עד באותה מלוה נמי לא גבי והך פסקא ליתיה ולא חביותיבתו להני כלל ודו"ק עכ"ל. )**