צדקה ומשפט חלק א ריט

אח"כ אשתו של ראובן הניחה המעות בארגז וכשבא בעלה הגידה לו הענין ומנו המעות ראובן ואשתו וראובן הוציאם לעצמו ובאה לאה הנ"ל ואמרה לו שיניח המעות אצלו לריוח היום ויתן לה מהריוח כפי מה שהתנו ביניהם ואחר זמן נתן לה מעט מהריוח שנים שלשה פעמים ואח"כ נאבדו שהלוה אותם והוציא מהם לצרכו ולאה היתה תובעת המעות ממני והיה מתקוטט עמה פעם אומר לה שנאבדו ופעם אומר שלא מסרה בידו שום דבר וביד אשתו מסרה שתקח מאשתי, ואשת ראובן ג"כ היתה דוחה ללאה באומרה ששלחה המעות למסור לבעלה והראייה שהוא היה בביתך ואת גלית לו רזא דנא, וראובן הנ"ל הוא גברא אלמא, ולאה לא מציא למיקם עמיה בדינא ובדיינא, והמעות הם קרוב לאלף זהובים, ואחר פטירת ראובן לאה, ובנה תבעו לרחל אשת ראובן שתפרע להם המעות בטענה שהם שלחו לה המעות הנ"ל והיא מסרה לבעלה והעמידוה בדין ורחל טענה שלא לה שלחו את המעות רק לבעלה ולהיות כי בעלה אז לא היה בבית לכך הניחו את המעות בבית בפניה ובעלה היה יודע כבר שהם רוצים לשלוח לו המעות ולהפקידם אצלי כי על כן כשבא לבית ושמע קבל אותם ולאה עצמה באה ואמרה לו שיניחם בידו לריוח היום והיא לא פשעה במה שמסרתם לבעלה, ורחל הנ"ל נתן לה בעלה חצר גדולה ובתים בתוכו נוסף על כתובתה כשרצה לישא אשה אחרת ותבעה לאה מרחל שתפרע לה מהחצר הנ"ל וענתה לה רחל שהחצר נתנו לה בעלה במתנה והיא אינה חייבת לשלם ועד יום מותה לא היתה מקבלת לפרוע אפילו פרוטה ללאה מהבית וממון אחר אין בידה וקים לן בהאי ענינה שרחל לא קבלה לפרוע כלל וכן בעלה כשהיה חי לא היה מקבל לפרוע ללאה כלל ועתה רחל נפטרה לב"ע ונפל החצר לפני היורשין יורנו רבינו מי מציא לאה לגבות מהבתים שנפלו ליורשין או לא ש תשובה תחלה יש לחקור, רחל כשהיתה בחיים אם היתה חייבת בתשלומין או לא, מי נימא כיון שבעלה לא היה בבית והניחו המעות בבית בפניה הוי כאלו מסרו לידה והיא שמסרה לבעלה הוי שומר שמסר לשומר דקיל"ן בחו"מ סי' רצ"א דין כ"ו שומר שמסר לשומר אפילו שומר חנם לשומר שכר חייב דאמר ליה. את מהימן לי בשבועה האיך לא מהימן לי אפילו ידוע לכל שהשני טוב וכשר מהראשון ונראה פשוט דלא שייך לדמות נד"נ לדין שומר שמסר לשומר דבנ"ד מעיקרא הודיעו לראובן בדבר לפי שידעו שהוא תקיף ובעל יכולת להציל הממון אם יפול ביד אנס או אם ישמע הדבר למלכות יש יכולת בידו וביד אחיו להציל הממון מידם ועל דעת כן גילו לו רזא דנא למסור המעות בידיו והוא כשנגלו לו המטמונות שהטמין בעלה של לאה אי הוה בעי הוה נוטלם תיכף בידו והולך וברצונם הטוב היו מוסרים אותם בידו אבל הוא לא קיבל ליטלם בידו שאין כבודו לישא משא בידו מפני מראית העין ולכך הלך והם שלחוהו לביתו ולא נמצא אז בבית ומסרוהו ביד אשתו ודאי על מנת למסרם לבעלה ואה"נ אם היה אז בבית היו מוסרין בידו ולא ביד אשתו ואשתו נמי ידעה שבעלה הלך לביתם והראוהו המעות ורוצים להצניעם בידו מפני האנסין ולכך כשבא מסרה לו המעות וגילתה לו שהם מונחים בארגז גדולה מזאת לענין דינא בשומר שמסר לשומר קיל"ן דאם היה דרך הבעלים להפקיד דבר זה אצל השומר הב' הרי השומר הראשון פטור מלשלם כמבואר בסי' רצ"א והיא עובדא בפ' המפקיד הנהו גינאי דכל יומא הוו מפקדי מרייהו גבי ההיא סבתא עד דאזיל אגנוב מרייהו אתא לקמיה דרב ופטריה מאן דחזי סבר משום שומר שמסר לשומר פטור ולא היא שאני התם דכל יומא נמי מפקדי מרייהו גבי ההיא סבתא ע"כ. והרי הדברים קו' א) ומה התם דבהאי זימנא לא אפקידו מרייהו גבי ההיא סבתא אלא גבי חד מנייהו ואיכא למימר דבהאי זימנא לא מהימני בההיא סבתא דהראייה דלא אפקידו גבה בעידנא ההיא אפ"ה אמרינן דכיון דכל יומא מפקדי מרייהו גבי ההיא סבתא האי שעתה נמי המוני מהימנא לה אלא דאתרע ולא אסתייעא מילתא למפקד גבה דההיא שעתא, כ"ש בנ"ד דהמנוהו לראובן בעלה דרחל וגילו לו הממון וברעות נפשייהו קבלו לאצנועי גביה ההוא פקדונא גופיה אעג"ב דחלף הלך לו שדעתו' שישלחום לביתו על ידי שליח א"כ על מה ועל מה תתחייב אשתו לשלם דהו"ל כמו שמסרו לידו ממש ואינה חייבת לשלם מהבית שנתן **( א) הרה"ג ר' ראובן דוד זצ"ל כתב בהערותיו וז"ל אית ליה פירכא דשאני התם דעבוד עובדא כמה זימני לאפקודי גבה, אבל הכא מאן לימא לן דהימנוהו לבעל דילמא אח"כ חזרו בהם כיון דלא הימנוהו לו לבדו, אלא אני תמיה עליו דאעיקרא איך נעשית רחל שומר אם לא היה משובח דקיי"ל תקנו משיכה בשומרין או הנה לפני כמו שפסק מרן בסי' רצ"א ומלשון השאלה נראה דלא עשתה רחל מעיקרה משיכה ולא הנח לפני והו"ל לחקור על זה ודו"ק היטב עכ"ל. המגיה)**