צדקה ומשפט חלק א כא

שו"ת צדקה ומשפט או"ח סימן א. ראיתי לברר ענין אחד שהוא מעשים בכל יום שנוהגים פה בגדאד יע"א כשעושים סעודות חתונה וברית מילה ושאר סעודות כשנאספים העם נותנים לפניהם שולחנות ומסדרין עליהם מיני פירות ומגדים כאשר תשיג יד בעל הבית אחד המרבה ואחד הממעיט וקובעים עצמם לאכול פירות ולשתות שכר זמן מה, ואומרים שירות ותשבחות ואח"כ מסלקים הפירות, ומביאים לפניהם פת ונוטלים ידיהם ומברכים המוציא ומביאים לפניהם תבשילין וכו' ומברכים ברכת המזון, ונסתפקתי אם צריך לברך ברכה אחרונה על הפירות שמביאים לפניהם קודם הסעודה או לא, מי נימא כיון דפירות ושתיה זו באים לגרור תאות המאכל הוי צורך הסעודה והוי כדברים הבאים בתוך הסעודה וברכת המזון פוטרתן, או"ד כיון דמקמי סעודה אתו לא שייכי לסעודה ובה"מ אינה פוטרתן וטעונין ברכה לפניהם ולאחריהם, ולפי שדבר זה נוהג תמיד במדינה זו נתתי אל לבי לתור ולאחוז בחכמה לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא כאשר יורוני מן השמים לידע להיכן הדין נוטה וה' יעזור לי: תשובה לכאורה נראה דפירות הללו אין טעונים ברכה לאחריהם דברה"מ פוטרתן, ואמינא לה מהא דתנן בפרק כיצד מברכין (דף מ"ב] בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון, בירך על הפרפרת שלפני המזון פטר את הפרפרת שלאחר המזון פירש"י ברך על היין, נוהגים היו להביא קודם אכולהו כוס יין לשתות וכו' ומביאים לפניהם פרפראות להמשיך אכילה כגון פרגיות ודגים ואח"ך מביאין השלחן, ואחר גמר סעודה יושבין ושותין ואוכלין, ומה הם אוכלין, פרפראות כגון כסני דמעלי לליבא ולחמניות והוא יין ופרפרת של אחר המזון ושניהם קודם ברה"מ ע"כ, הרי דאפילו אכל פרפרת לפני המזון שהם פרגיות ודגים פוטר את הפרפרת שלאחר המזון, ומדפטר פרפרת שלפני המזון לפרפרת שלאחר המזון, שמע מינה שאין טעונין ברכה לאחריהם הנך דלפני המזון, דאם איתא דבעו לברוכי בתרייהו ברכה אחרונה, היכי פטרי להנך פרפראות שלאחר המזון, והא כבר בירך עלייהו ברכה אחרונה מקמי סעודה, והנה התוספות ז"ל הקשו על רש"י ז"ל דפי' פרפראות היינו מיני דגים ופרגיות, דא"כ מאי ק"מ לן מתני' דבירך על הפרפרת לא פטר את הפת, פשיטא, וכתבו דנראה כפי' ר"ח דפי' דפרפרת פת צנומה בקערה דלית בה תוריתא דנהמא ומברכין עילויה במ"מ והשתא ניחא דאיצטריך לאשמעינן בירך על הפרפרת לא פטר את הפת אע"ג דהוא מן פת, הרי דאפילו אכל מקמי סעודה פת הצנומה בקערה לא בעי ברכה אחרונה מדפטרו פרפרת דאחר המזון. וכן נראה לכאורה להוכיח עוד להאי דינא דאין טעונין ברכה לאחריהם ממ"ש רשב"ם ז"ל בפ' ע"פ דקי"ד ע"ב אהא דאמרינן התם גבי טיבול א' דליל פסח דקאמר התם תלמודא פשיטא היכא דאיכא שאר ירקות מברך אשאר ירקות בפ"א ואכיל והדר מברך על אכילת מרור ואכיל, וכ' רשב"ם דהיכא דאיכא שאר ירקות מברך מעיקרא בטיבול א' אשאר ירקי בפ"א וכו'