צדקה ומשפט חלק א ריח

מחמת משלחיו והתביעה היתה על משלחיו דידו בידם וכו', וא"כ פשיטא דמחייבי בנזקיו שהגיע לו נזק מחמתם וחייבים נמי ליתן לו כל הוצאותיו שכתבו לו והוצאותיו כהוצאתינו וידו כידינו וכל מה שיעשה הרי הוא עשוי ומרוצה ומקובל עליהם א"כ ודאי דמחייבי לשלם לו ההוצאות כולם וגם מה שהגיע לו נזק מחמת שליחות זאת דהוו כאלו אינהו גופיהו עבוד ההוצאה ועוד דאם הפקיד לא היה לוקח מעות מהגוי והיה מוציא הוצאות משלו לגמור הבנין ההוא לא הוו מחייבי לשלם לו כל ההוצאה ? השתא נמי לא גרע דחשבינן השתא כאלו לא לקחם לאותם המעות דהדר ממונא למאריה וכמאן דלא אתא לידיה דמי ומחדש צריך לשלם לו תמורת אותם המעות שלקחו ממנו הגוים ודמי ממש למ"ש מוהר"ם ז"ל בתשובה דאם העמיד שמעון ערב לראובן אצל הגוי והגוי העליל על ראובן אפילו שלא כדין ופסק הרב דעל שמעון מוטל לסלק הגוי מעליו דאריה ארבע עליה ואם נתפשר ראובן עם הגוי צריך שמעון לשלם לו כמבואר במדרכי דהגוזל בתרא עיי"ש באורך הכלל העולה שחייבים הקהל לשלם לפקיד כל הוצאותיו משלם וגם מה שלקחו ממנו הגוים, ולענין אם הוא נאמן בלא שבועה כבר כתבנו לעיל דכיון דכתבו לו נאמנות סתם הוא כולל לכל טעות ועיין בס' כרם שלמה ז"ל שהאריך הרבה בדברי מוהריב"ל ז"ל והוקשה לו כמ"ש לעיל ועוד בנ"ד שכתבו לו לפקיד שיהא נאמן בכל מה שיוציא בהקדשות בין מקרקעי ובין מטלטלי אם איתא שלא האמינוהו רק על שבא לידו ולא להוציא מידם לא הוה להו למימר סתמא ויהיה נאמן בכל מה שיוצא אלא הכי הוה להו למכתב ויהיה נאמן בכל הבא בידו לומר. שהוצאתים בהוצאה אלא ודאי דאף להוציא מידם קאמר. ועוד דאיפשר לדמות דין זה לדין גבאי צדקה שכתב מרן בש"ע י"ד סי' רנ"ז דין ו' וז"ל הגבאי שאמר בעודו גבאי כך וכך הלויתי לכיס של צדקה נאמן בלא שבועה אך לא לאחר שסלקוהו והב"ח והט"ז והש"ך כתבו שהגירסא במרדכי איתא שנאמן אף לאחר שסלקוהו וכתבו ששתי הגירסאות אמת שאם אמר כן תכף לאחר שסלקוהו מהימן אבל אם לא אמר כן רק לאחר שסלקוהו יום או יומים אינו נאמן וש"ך כתב וז"ל אלא דלשון לאחר שסלקוהו לעולם משמע מדלא כתב לחלק בהכי ולענין מעשה צריך עיון ע"כ, וא"כ כיון דהפקיד דנ"ד מנוהו באותו זמן על כל ההקשות והשתא נמי סלקוהו מהרשאתו נאמן לומר כך וכך הלויתי ואף את"ל דהשתא סלקוהו מהרשאתו מקרי מ"מ באותו זמן שהיה עוסק בבנין אמר ליחידי הקהל שכך וכך הוצאתי מכיסי וגם אחר כך כשלקחו הגוים ממנו המעות נשמע הדבר שהפסיד כך וכך ונודע ליחידים שאותו הממון שלקח הפקיד מהגוים הלכו לבני ביהכנ"ס ובשביל אותן מעות הפסודוהו לפקיד ועדים מעידים שהפקיד שלחם להביא המעות מהגוים ובשליחותו קיבלום מהגוים והוציאום בבנין וכיון שהגוים חזרו ולקחו אותם מהפקיד חייבים הקהל לשלם לו תמורתם דהוי כאלו שלחוהו מתחילה לפקיד ליקח ממון אחרים ולהוציאם בבנין ולא הוי ממון דידהו וכיון דממונא הדר למאריה הקהל עלי דידהו רמיא לשלומי ליה תמורת אותם המעות, ובהאי ממונא שלקחו הגוים מהפקיד לא מחייב הפקיד לא שבועה ולא חרם סתם כיון דעדים מעידי' שמעות של הגוים הלכו בבנין ויודעין הקהל כמה הפסיד הפקיד בשבילם וגם על שאר המעות שאומר שכך הוצאתי כבר כתבנו דכיון שכתבו לו נאמנות שהאמינוהו בכל מה שיוציא מהימן הפקיד בלא שבועה והיה אם לא יאמינו לו בלא שבועה יטילו חרם סתם ומעות של הגרימה אפילו חרם סתם לא בעי דכיון דידוע כמה הפסיד ונודע שהלכו בבנין כן נלע"ד בדין זה וצור ישראל יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות הצעיר צדקה חוצין סימן ד' שאלה לאה בעלה נתקוטט עם הנשיא ומחמת דברי ריבות שהיה ביניהם הוציא הנשיא לבעלה ועשה לו סרגול מאותה המדינה בכח השר של המדינה ושלח והודיע ללאה אשתו שיש לו ממון טמון במקום פלוני ותלך לאה ותוציא אותו הממון ותטמינו במקום אחר שלא יחפשו אנשי השר ויקחו אותו, ואח"כ שלחה לאה וקראה לראובן חתן אחותה שהוא אחיו של הנשיא וגלתה לו הדבר שלבעלה יש ממון טמון והיא רוצה למסור בידו כי לו אין פחד אם ישמע הדבר, שהממון מונח אצלו כי הוא יגלה הדבר לאחיו הנשיא ולא יעשה שום נזק בשביל כבוד אחיו, והלך ראובן ולאה אחות חמותו והוציאו המעות סך ממון הרבה וכשהלך ראובן לביתו שלחה לו לאה המעות לבית ולא נמצא באותה, שעה בבית והשליח הניח המעות בבית ראובן בפני אשתו