צדקה ומשפט חלק א ריז

עליו ב"מ ויסרוהו ביסורין קשים וגבו אותם ממנו והגויים בדינא ובדיינא קא תבעי ממנו ולא בעלילה באו עליו לפי שכיון שהמחהו הנשיא לפקיד על אותו הגוי לא כתב זה הסך בחשבון המלך ובפנקסו, אם כן והדר ממונא למאריה אם כן מעות ההוצאה עליה דידהו ליהדר. דחייבין הקהל לשלם לו אותם מעות דהוי כמי ששלח לחברו לגבות מעות מגוי אחד ולהוציאם לו בהוצאותיו והוציאם כאשר צוהו ונודע הדבר שהמשלח בגזל לקחם מיד הגוי ומדינא חייב להחזירם לו ותפשי השליח ולקחו המעות ממנו בודאי שהמשלח חייב לשלם לו, ולא דמי האי דינא לדין נתפס על חבירו דאינו חייב לשלם לו דשאני הכא דשליחותיה קא עביד לגבות מעות אלו ולהוציאם עליו ומעות אלו לא הוו דידיה אלא נכסי המלכות ודידהו קא שקלי, וגם כיון שמסרו ביד הפקיד מש"ה הוזקקו לגבות מעותיהן מידו ולא מיד משלחו וראייה לדין זה ממ"ש הרב המבי"ט ז"ל בתשובה חלק ראשון סי' קכ"ג בראובן שהיה בשיירא ושלחו אותו היהודים שבשיירא להתפשר עם בעלי הגפר"ם שלוקחים מכס מהיאודים והלך ונתפשר עם הגויים בעלי הגפר במחצה ואחר כמה זמן תפשו בעלי הגפ"ר לראובן ונטלו ממנו שארית הגפ"ר משלם, ובא ראובן ותבע מאנשי השיירא חלק מה שנוגע לכל א' לפרוע לו והיהודים אומרים לו מזלך גרם, והשיב הרב וז"ל ראובן יש לו דין ותביעה על כל אנשי השיירא שישלם כל א' חלקו במה שתפסיד ראובן בעלילה ההיא דאעג"ב דאמרינן בירושלמי דאין אדם נתפס על חבירו וחייב ליתן לו אלא בארנונא היינו כשלא נעשה שליח לכך אבל אם עשאוהו שליח ומחמת זה העלילו עליו חוצרם ומחמתם חייבים המשלחים כמ"ש ר"מ בתשובה שהביא המרדכי ז"ל בהגוזל על מי שהעמיד את חבירו ערב לגוי דעליה דידיה רמיא לסלוקי ואפילו הכי אם הגוי מעליל עליו שלא כדין אחרי שמחמתו באה עליו הצרה הזאה חייב וה"נ נראה ראובן דהוי שלוחם של האנשים ששלחו בידו לתת להממונה הגפא"ר ומזה נמשך שהעלילו עליו לראובן וחייבים לשלם כל ההפסד, ולא דמי למ"ש הרשב"א ז"ל תשובה ב' על מי שהגיע לו חזק בממון מחמת השליחות דאין המשלח חייב בתשלומי נזק השליח דמה הזיק המשלח ומה הגיע לו מחמת פשיעתו, דשאני סתם הגיע לו נזק מחמת השליחות לא מחמה משלחו וכו' ודאמרינן דפטור היינו שלא היה שלוחו אלא שנתפס עליו מפני שהיה שכנו או בן עירו אבל אם היה שלוחו ונתפס מחמת השליחות עצמו ובאותו דבר שנשתלח עליו חייב והוא ז"ל האריך וכלל דבריו דהיכא דהעלילו על השליח מחמת אותו דבר עצמו שמשתלח עליו שהיה להם תביעה על אותו ממון שנשתלח עליו ואפ"י על המשלח גופיה היתה להם תביעה זאת שתפסו לשליח תמורת המשלח מדינא מתחייב המשלח לשלם לשליח, והא דאמרינן דאין המשלח חייב בנזקי השליח היינו כגון שעמדו לסטים בדרך על השליח ושללו אותו או שהיה לו מעות בחיקו ונפלו מן השליח בהליכתו בשליחות זו מפטר המשלח דלא הגיע לו נזק לשליח מחמת פשיעת המשלח או מחמת תביעה שיש להם עם המשלח ולכן לא מחייב משלח בנזקי שליח וא"כ בנ"ד שתביעות השר לפקיד שלקח נכסיו ורוצה אותם ממנו והתביעה הזאת היא על המשלח גופיה ששלחו לפקיד ונטל ממון זה וסלק א' לשליח תמורת המשלח וגם הגיע לו נזק לשליח מחמת פשיעת המשלח ששלחו ליקח ממון המלכות בכה"ג ודאי דחייב המשלח דדמי ממש לנדון הרב שתפס לראובן בעל הגפ"ר ולקח ממנו בעד אנשי השיירא וחייב אותם הרב לשלם לראובן דמחמתם תבע לשליח וכמ"ש הרשב"א ז"ל דטעמא דמפטר משלח בנזק שליח דמה הזיק המשלח ומה הגיע לו מחמת פשיעתו וא"כ בנ"ד דכוליא נזקא עביד ליה משלחו ששלחו ליקח ממון המלכות ועבד פשיעה ודאי דמחייב, וכן כתב הרב וז"ל דשאני התם שהגיע לו נזק מחמת השליחות לא מחמת השליח שהיה חייב דבר ובסוף התשובה כתב וז"ל וכן מה שפוטר הרשב"א מנזק השליח היינו שהוזק או הפסיד השליח ע"ע מחמת השליחות לא שהפסידוהו שתבעו ממנו מעות מחמת משלחו, ומוהרי"ק הביא תשובת הרשב"א שכתב מי שהגיע לו נזק בממונו שגנבו ממנו כשהלך בשליחות ראובן ומשמע דוקא בכה"ג אבל כשתבעו את השליח על תביעת המשלח חייב המשלח ע"כ דברי הרב המביט ז"ל ואם כן בנדון דידן שתביעתם היתה על המעות עצמן שלקח השליח א"כ תביעתם היתה על המשלח גופיה ומחמת המשלח נעשה נזק לשליח א"כ ודאי דמחייבי שולחיו, וכ"ת דהמשלח גופיה כה"ר משה מרדכי נ"ע כבר נפטר ותפשו עתה לשליח אחר פטירתו א"כ הקהל מאי עביד והם לא שלחוהו בשלוחות זאת אמנם נראה כיון שהרשוהו וכתבי לו קבלתו כקבלתינו והוצאתי כהיצאתונו וגם כתבו לו שכל מה שיעשה כאלו נעשה ונגמר על ידם הו"ל כאלו הם עצמם קבלו המעות מהגוי ואיהו שליחותיהו עביד וכאלו הם שלחוהו שיקח המעות מן הגוים וא"כ הגיע לו נזק