צדקה ומשפט חלק א רטז

עוד ואם נפשך לומר דהאי דכתב ליה נאמנות גמורה לומר דמהימן בב' עדים ומאי דכתב לו עוד כב' עדים הוא פירושי קא מפרש להאי נאמנות גמורה דר"ל בב' עדים מ"מ הוי לישנא יתירא וכל לישנא יתירא לטפויי אתא כדכתב הרב מוהרי"ק ז"ל בכמה מתשובותיו דכל לישנא יתירא לטפויי אתא אפילו שלא יהא בלשון כך והקשה ע"ז מתשובת הרשב"א דכתב לו שיהא נאמן בכל עניני השטר ופסק הרב דפרעון לא הוי בכל הנאמנות. ע"כ ואדקשיא ליה מהאי תשובה דלא קשי מינה מדי דשאני הכא דכתב לו בכל עניני השטר ופרעון לאו מעניני השטר הוה ליה לאקשויי מתשובת הרשב"א בתשובה דשטר פקדון שכתוב בו והאמינוהו בעיקר המעות נאמנות גמורה ואם תאמר דפרעון לא הוי עיקר המעות ומש"ה לא מהני ביה לישנא יתירא, א"כ גם ההיא תשובה דכל עניני השטר לא תיקשי מינה דשאני התם דכתב בה עניני השטר ופרעון לאו מעניני השטר הוא וא"כ עדיף מינה היה לאקשויי מההיא תשובה דעיקר המעות דאית בה לישנא יתירא ואפילו הכי לא מהני והויא כנדון דידיה ממש ולא מההיא דכל עניני השטר דלית ביה לישנא יתירא ואית ביה לשון גרוע דאמר בכל עניני השטר דלא קשה מינה לנדון דידיה דאית ביה לישנא יתירא דאמר נאמנות גמורה בב' עדים ולית בה לשון גרוע דכתב לשון נאמנות סתם. ואעג"ב דלהרשב"א בתשובה שהביא הרב מוהריב"ל נראה דמסופק קצת אי פרעון הוי מענין השטר והוי בכלל הנאמנות או לא וכתב אחר כך שקרוב בעיניו יותר דפרעון לאו מענין השטר הוא, מ"מ בתשובה שהביא מרן שהיא בסי' תתקצ"ה מפורש בהדיא שדעת הרשב"א דפרעון אינו בכלל נאמנות דכל עניני השטר דאין זה מעניני שטר וא"כ כל מה שמוכיח הרב מוהריב"ל מינה שדעת הרשב"א דנאמנות סתם לא מהני ליתא כלל וכל התשובה כלה מקשה אחת היא איך שיהיה אתאן לנ"ד דאף את"ל דלא הימנוהו אלא על הבא בידו ולא על מה שיוציא מידם מ"מ בשבועה מיהא נוטל מידם כל מה שהוציא מכיסו דהרי קיי"ל דכל המוציא הוצאות על נכסי חבירו ברשות חבירו דנשבע ונוטל, ובר מן דין הא קי"ל דאין הנאמנות מועיל שלא להחרים חרם סתם אפי' אם פירשו בפירוש וכתב הרב בעל שפתי כהן שר"ל שכתב בשטר שלא יתן עליו אפי' חרם סתם אינו מועיל שלא הימנוהו לגזול וכו' עיי"ש, א"כ בנ"ד אף את"ל דנאמנות מהני אפילו להוציא מידם מ"מ לא מפטר מח"ס ואם לא תועיל הנאמנות בשבועה מיהא נוטל לכ"ע ועוד דבנד"ד שכתבו לו בהרשאה כל דמתעני לך מן דינא מלתא דפשיטא דמחייבי לשלם לו כל הוצאותיו דהא מהרש"ל כתב וז"ל מ"מ כל מה שיוציא מחמת עסק זו בשאר סבות צריך המורשה לשלם לו כל הוצאותיו ע"כ, ונד"ד לא עשו לו קצבה כמה יוציא אלא אמרו לו שכל מה שיוציא יהא נאמן והרשותו לעשות כחפצו ורצונו ובנין כזה צריך הוצאה מרובה כאשר הרואה עיניו תחזינה מישרים ולא הספיק מה שקבל מידם ועדיין לא נשלמה המלאכה ומת השר והנשיא סילק עצמו ולא קבל ליתן לו מעות ומאחר שהנשיא סילק ידיו מה היה לו לפקיד למעבד יניח הבנין פרוץ מרובה על העומד או לא יסיד אותו בסיד ובפסים או לעשות כל מלאכת חרש וחושב ובחרושת אבן למלאת ובחרושת עץ ויגע בעשר אצבעותיו והביא לידי גמר טוב והשלים כל עבודת המשכן איך יתכן לומר שלא ישלמו לו כל הוצאותיו זו תורה וזו שכרה ואמרי' לפעלא טבא יישר ואדרבה צריך לתומכו ולסעדו. ועוד בנ"ד אפילו לא היו כותבין לו כל דמתעני מחייבו לשלם לו, בשלמה כשמרשהו לגבות לו חוב או לקבל פקדונו מיד אחר והוציא הוצאות מעצמו כדי לגבות אותו חוב או לקבל פקדונו או אותם תביעות צריך למכתב ליה כל דמתעני לך דאי לאו הכי לאו מחייב דמצי אמר ליה מי אמר לך שתוציא הוצאה, אבל בפקוד שהרשוהו להוציא בזה הבנין ודאי אף דלא כתבו לו כל דמתעני חייבים לשלם לו דאדעתא דהכי הרשוהו שיתנו לו ויוציא ולא שיוציא מכיסו ואם נתנו לו ולא הספיק ולא נגמר הבנין ושלם מכיסו להשלים הבנין ודאי שהם חייבים לשלם. לו כיון שהם הרשוהו לבנות כחפצו ורצונו, ונראה שגם מה שלקחו ממנו אחר כך במיתת השר מחייבי לשלומי ליה דהא הנשיא המחהו לקבל אותם המעות מיד אותו הגוי שהיה בידו דמי השוורים של המלך שנמכרו על ידו, ואותו הגוי מקבל דמיהם מהקונה השוורים ונותנם לבעל השוורים והנשיא היה שולחני למלך ונכסי המלכות על ידו ושלח הפקיד לגבות המעות מיד אותו הגוי והוציאן הפקיד לבנין על ידי יאודי אחד כה"ר אצלאן יחזקאל ונתנו המעות לפועלים ולאומנים העוסקים בבנין ודבר זה ידוע ליחידי הקהל שאותם מעות של הגוי הלכו בבנין וגם דמי השוורים של המלכות וכשנודע הדבר למלכות שאותו הפקיד נטל דמי השוורים כעס