צדקה ומשפט חלק א רטו

עוד כתב הרב וז"ל ולחפזון השואל לא אוכל להאריך כאשר עם לבבי אבל אני משיב לשואל דרך קצרה אחר שראיתי דברי הרשב"א ז"ל בנאמנות סתם דאינו מועיל כלל ודברי הרא"ש ז"ל בנאמנות גמורה דאינו נאמן כשני עדים בשטרא דידן דכתיב ביה נאמנות גמורה כב' עדים כשרים לא הייתי מקיים שיהא כולל כל הטענוה אמנה ורבית ופרעון ומחילה דדילמא מה שכתוב בו נאמנות גמורה כוונתו לומר לא בתחילה ולא בסוף דומה למ"ש בעה"ת ז"ל ר"ל דאף אחר שפרעו לא יוכל להשביעו שלא נפרע ב' פעמים או דילמא עליו ועל יורשיו וזיל הכא קא מדחי לה והא קא משמע לן ולא יועיל כלל הנאמנות וכמ"ש בשם הרשב"א בנאמנות סתם אלא שלבי נקוף כיון שכתוב מסודר בכל תוקף מה תוקף נמצא וכמ"ש למעלה וראוי לומר שמלת כל תוקף שהוא כולל כל מיני הטענות אמנה ורבית וכו' אלא שאיני סומך על דעתי להוציא ממון עד אמצא דבר מפורש בדברי הראשונים ע"כ, וכל זה נמשך מסותר הקודם שהוליד סותר הנמשך שחשב שדעת הרשב"א ז"ל שנאמנות סתם לא מהני מידי דזיל הכא קא מדחי לה וכו' ומש"ה השיב לשואל בנדון דידיה דאף בכתוב בה נאמנות גמורה לא מהני דדילמא הא דכתיב גמורה לומר שלא ישביענו לא בתחלה ולא בסוף או דילמא עליו ועל יורשיו וזיל הכא קא מדחי לה ולא מהניא כלל וכתב שלבו נוקפו כיון דכתיב בה בכל תוקף דאיפשר דכוללת כל הטענות ולא מלאו לבו לפסוק כן ולהוציא עד שימצא דבר מפורש בראשונים וא"כ בכתב כל תוקף נמי מספקא ליה להרב ז"ל ואית ליה דלא מפקינן אבל לפי מ"ש לעיל דהרשב"א לא ס"ל הכי ולא עלה על לבו דבר זה ואית ליה נמי דנאמנות סתם מהני לכל מילי כי היכי דלא לבטולי ליה לנאמנות הכתוב בשטר א"כ בנדון הרב נמי דכתיב ביה נאמנות סתם כש"כ דיכתיב בה נאמנות גמורה כש"כ דכתיב בה בכל תוקף מילתא דפשיטא דמהניא נאמנות לכל מילי דהימנוהו בין לטענת פרעון ובין להחזיק במה שביד ובין להוציא מידם דכיון דכתבינן האידנא דלא כטופס דשטרי יד בעל השטר על העליונה ועוד ממה שכתבו הפוסקים דכל שעוקר אפי' חלק א' מהשטר כעוקר כל השטר ולא אמרינן ביה ידו על התחתונה וכמ"ש מהרוב"ל ז"ל דמכל הלין טעמי נראה דמהני נאמנות סתם לכל טענות שבעולם הן טענת אמנה או רבית וכו', וכך פסק הרב בתחילת התשובה אלא אחר כך פקפק מכח תשובת הרשב"א שסותר לזה ואסיק דספיקא הוי ולא אפקינן ממונא בהאי נאמנות, אך למה שהעלינו דהרשב"א נמי לא פליג בהא א"כ הדרינן למאי דפסק הרב דנאמנות סתם כוללת כל טענות שבעולם ואפילו לאפוקי ממונא רבא בנדון דהרב מהריב"ל שפסק מעיקרא דמהני נאמנות לכל טענות שבעולם ולא מצי טעין שמעון הרוחת לי זמן או מחלת לי, א"כ מפקינן ממונא מיד הלוה בהאי נאמנות דכוותיה נמי בנ"ד ובפרט לטעמא בתרא שכתב הרב דכל דבר סתמי יש לו כח כולל וכמו שהוא דבר פשוט בתלמוד. ומוהרימ"ט פסק דנאמנות סתם היא כוללת כל דבר ומינה נילף בנ"ד דדבר פשוט הוא דהרשב"א ז"ל בתשובותיו נמי לא פליג בזה ועד כאן לא קאמר אלא בנדון דידיה שכתב שיהא נאמן בכל עניני שטר זה ומש"ה פסק דאין הפרעון בכלל וגם בתשובת האחרת בשטר פקדון שכתב נאמנות בעיקר המעות והשיב ג"כ שאין בכלל הנאמנות פרעון דעיקר המעות לא מיקרי אלא אמנה או רבית ולא פרעון וכתב שם וז"ל שאילו האמינוהו אפי' על פרעון לכתוב נאמנות סתם ומאי בעיקר המעות דקאמר אלא ודאי שלא יטעון בעיקר הפקדון אמנה או רבית ע"כ שמעינן מינה דהיכא דכתיב נאמנות סתם כולל לכל טענות שבעולם אמנה ורבית ומהני לכולהו ודלא כהרב מוהריב"ל שהעלה דנאמנות סתם לא מהני מדי לדעת הרשב"א. אמנם אכתי נראה דמכל אלו אין ראיות לנ"ד דאפי' נימא דנאמנות סתם כולל לכל טענות שבעולם אמנה ורבית ופרעון ומחילה הני מילי בשטר נאמנות דכתב ליה לוה למלוה ומש"ה אמרינן דכולהו בכלל נאמנות דהי מנייהו מפקת ושקולים הם ויבאו שניהם דמאי אולמי דטענה זו מטענה אחרת וכמ"ש הרב מוהריב"ל ז"ל בתשובה הנזכרת וכולהו הוו להוציא האמנה או רבית או פרעון ומחי' דכולהו הוו בכלל נאמנות לאפוקי מיניה דלוה דבודאי דכשכתב ליה לוה למלוה נאמנות לאפוקי מיניה הוא, אבל בנ"ד שהוא פקיד והימנוהו וכתבו לו נאמנות מצינן למימר דלא כתבו ליה נאמנות אלא למה שהחזיק. ובא כבר בידו ולא להוציא מידם בלא שבועה בנאמנות לחוד ותמיהני על הרב מוהריב"ל שצדד לומר בנדון דידיה שכתב לו נאמנות גמורה ממשמעות הלשון שהוא כולל כל טענות שבעולם וכתב