צדקה ומשפט חלק א ריד

הלוה ובמצותו ולא שכתבם הסופר מעצמו מטיפס השטרות השגורות בפיו ע"כ. ואנכי העבד נ"ל דלא קשיא להרשב"א ז"ל מהא דרב סעדיא ז"ל דודאי הוא דהאידנא דכותבין ודלא כטופסי דשטרי יד בעל השטר על העליונה מיהו דוקא בכל לשון מסופק בספק שקול דמצינן לפרושי הכי ומצינן לפרושי הכי אמנם בנדון דהרשב"א ז"ל דכתב נאמנות בלשון גרוע שתהא נאמן על בכל עניני שטר וזה טפי משתמע שפיר שלא האמינו אוא בדבר שהוא מענין השטר ממש דהיינו דבר שפוסל השטר כגון אמנה אי רבות אבל הפרעון אינו מענין השטר ממש דאינו פוסל השטר בטענה זו, אלא שטוען שטר כשר הוא זה אלא פרעתיו משום הכי הרשב"א ז"ל נטה דעתו לזה דאינו נאמן לומר לא נפרעתי כיון דכתב לו הנאמנות בכל עניני השטר ופרעון לאו מענין שטר ממש היא. עוד כתב הרב מוהריב"ל ז"ל גם צריכים אנו לישב ולתרץ לדעת הרשב"א ז"ל מ"ש בשם הפוסקים דמאי דאמרי' יד בעל השטר על התחתונה היינו דדוקא היכא דאינו עוקר גוף השטר דס"ל ל להרשב"א ז"ל דלא כתבו הפוסקים כן אלא היכא דעיקר כל השטר לגמרי אבל בנדון דהרשב"א לא נעקר כל השטר אלא חלק ממנו והוא הנאמנות בכה"ג אמרינן יד בעל השטר על התחתונה ע"כ והנראה לע"ד דלא קשיא מידי להרשב"א ז"ל דאפילו נימא דאף בנעקר חלק א' מהשטר הוי כנעקר כולו ולא אמרינן ביה יד בעל השטר על התחתונה אפי' הכי לא תקשי כלל דהרשב"א נמי בפסק דנאמנות לאו מטעם יד בעל השטר על התחתונה קאמר דלא מהני נאמנות לגבי פרעון אלא משום דכתב ביה לשון גרוע שהאמינו בכל עניני שטר זה ולא משתמע מיניה אלא דהימניה בדבר שנוגע לגוף השטר ממש דהיינו טעות אמנת או רבית ולא לטענת פרעון דלא הוי גוף השטר ממש ואעג"ב דאיפשר דאזיל ומודה הרשב"א דאף בעוקר חלק א' מן השטר הוי כעוקר כולו ולא אמרינן ביה יד בעל השטר על התחתונה וכמ"ש הרב ז"ל לעיל לדעת שאר הפוסקים ואין צריכין לדחוק ולומר דהרשב"א ז"ל פליג בזה עוד כתב הרב לפי מאי דישב לדעת הרשב"א ז"ל דס"ל דדוקא בעוקר כל השטר הוא דלא אמרינן יד בעל השטר על התחתונה ולא בעוקר חלק ממנו וז"ל אלא שעדיין אני מסתפק בדברי הרב אם יהיה כתוב בשטר מסודר בכל חיזוקי סופר ובכל תוקף מה יאמר הרב בזה אם לא יועיל הנאמנות מה תוקף דבר נמצא בו שכתב בו נאמנות באופן שלא יועיל ע"כ, וזה נמשך ממה שהבין שדעת הרשב"א ז"ל דבעוקר מקצת לא הוי כעוקר הכל ושפיר אמרינן ביה יד בעל השטר על התחתונה ונאמנות סתם ולא מהני מידי לדעת הרשב"א ז"ל כיון דמצינן לפרושי דלהאי מילתא איתמר ולא להא וזיל הכא קא מדחי לה וזיל הכא קא מדחי לה ומשום הכי בטלה לה הנאמנות סתם דאיכא לפרושי לה לענין פרעון או לענין אמנה ומחמת ספק יד בעל השטר על התחתונה מש"ה קש"ל להרב דא"כ מה יענה הרשב"א היכא דכתיב נאמנות סתם וכתב ששטר זה מסודר בכל חיזוקי סופר מאי תוקף איכא כיון דלא מהניא נאמנות אמנם לדידי חזי לי דמעולם לא עלה ע"ד הרשב"א דבר זה דנאמנות סתם לא מהני דמצינן למימר דלהרשב"א נמי ס"ל דאף בעוקר חלק מן השטר הוי כעוקר כלו ואמרינן ביה יד בעל השטר על העליונת וא"כ היכא דכתב ליה נאמנות סתם אמרינן דלכל מילי הימניה דהי מיניה מפקת ושקולים הם ויבואו שניהם וכמ"ש הרב מוהריב"ל לעיל לדעת שאר הפוסקים וא"כ היכא דכתוב ביה נאמנות סתם ולא אתפרש ביה לאיזה ענין הוא דיינינן ליה דמהמנן בכל טענה בין טענת אמנה או רבית או פרעון וע"כ לא קאמר הרשב"א דפרעון לא הוי בכלל הנאמנות אלא דוקא בכתב ליה לשון גרוע ותהא נאמן בכל עניני שטר דמהאי לישנא מוכח דלא הימינה, אלא בגוף השטר ממש ולא בפרעון דלא הוי מענין השטר ממש א"כ כ"ש כשכתב ליה בכל תוקף דמהני נאמנות טפי ולעולם בכתב סתם נאמנות מהני לכל מילי ודברי הרב מוהריב"ל תמוהים שהשיא דעת הרשב"א לדעת אחרת ותמה עליו מהא דרב סעדיא ז"ל ומהא דכתבו הפוסקים וכו'. וכל זה נמשך לו ממה שהבין מדברי הרשב"א דנאמנות סתם לא מהני ולא מידי והוי כמאן דליתיה ואינו כן אלא בנאמנות סתם כיון דלא מצא לפרושי לה לחדא מילתא דהי מיניה מפקת שקולים הם ויבאו שניהם ולבטל הנאמנות מכל וכל לא איפשר דכיון דעוקר חלק א' מהשטר שהיא הנאמנות לא אמרינן בה יד בעל השטר על התחתונה זולת היכא דכתב והימניה בכל עניני שטר זה דמוכח טפי דלטענת אמונה או רבית קאמר ולא לטענת פרעון דלא הוי מענין השטר ממש משום הכי דן בה הרשב"א הכי נאמנות קאי אטענת אמנה ולא לפרעון.