צדקה ומשפט חלק א ריג

ארע לשמעון דבר המעכבו לישבע שבועת השותפין שהוא מאמינו לומר שלא אירע הפסד בשותפות, ונפטר שמעון והניח מעות ביד לוי ובא ראובן ואמר שממונו הם ויש להאמינו בדיבורו יראה שאין ראובן נאמן שלא האמינו שמעון אלא משבועת השותפין וכו' ע"ש וא"כ נאמנות לא מהני לכל מילי ונראה דאין מכל אלו ראייה לנ"ד כלל דכל הני מילי מיירי שכתב לו נאמנות מפורש לחדא מילתא ומשום הכי אמרינן דלהא מילתא לחודה הימינה ולאו לכל מילי דהא דאמרינן דאי אתו סהדי ומסהדי דאמרי בפנינו הודה שנפרע או דאמרי בפנינו מחל מלוה ללוה דלא מהני נאמנות הוא משום דכתב ליה בהדיא שהאמינו לוה למלוה לומר שלא נפרע ומש"ה אמרינן דלהאי מילתא לחודה אטענת פרעון לחודה הימניה ולא הימינה לגבי סהדי דמסהדי דמלוה גופיה הודה בפניהם דפרעו דהודאה מילתא אחריתא היא וגם לגבי מחילה לא הימניה דמחילה מלתא אחריתי וכמ"ש בעה"ת, וכן בתשובת הרא"ש דהימניה אם יארע לישבע דבר שמעכבתו שבועת השותפין שהיא בטענת שמא אבל בנ"ד דכתב נאמנות סתם ולא אתפרש בה לאיזה אופן האמינו אפשר דלכל מילי הימניה וכך הם דברי הרב בעל המפה בסי' ע"א ס"ג וז"ל וכן כל כיוצא בזה דאין הנאמנות מועיל אלא למה שהאמינו עליו ולא יותר כגון מי שקבל עליו מעות בעיסקא וכו' אבל כל מה שכתב נאמנות מהני כגון אם כתב לו שיהא נאמן כמה הוציא הוצאת ושוחדים מהני כמו שמהני לעיקר הקרן דכל תנאי שבממון קיים ע"כ ומוכח דמיירי דפירש לי דהימינה בדבר פלוני ומש"ה אמרינן דלא הימינה אלא לאותו דבר דוקא אבל בנ"ד דכתיב ביה שיהא נאמן בכל מה שיוציא סתמא, איפשר דלכל מילי אימנוהו בין להחזיק במה שבידו ובין להוציא מהם מה שיוציא מכיסו. וכן נראה ממ"ש הרשב"א בתשובה סי' אלף ב' על שטר פיקדון שכתוב בו שהאמינו בעיקר המעות נאמנות גמורה, כ"ב עדים דאמרינן כיון דנקט בעיקר המעות לא האמינו אלא שלא יטעון אמנה היו דברינו או רבית אבל פרעתי וכעין זה כתב בסי' תתקצ"א עיי"ש וא"כ שאני התם דכתב בהדיא דהימינה בעיקר המעות דלא הוי עיקר המעות אלא טענת אמנה או רבית ולא טענת פרעתי ובינותי בספרים ומצאתי בתשובת הרב הגדול מוהריב"ל ז"ל ח"א סי' ק"ה שנשאל בראובן שהיה לו שטר על שמעון מע' אלפים לבנים והגיע זמן הפרעון וכו' ונתרצה ראובן שיפרע לו שמעון הסך הנז' לה' שנים חלק א' בכל שנה ואם יעבר זמן א' מהם ולא יפרע נתחייב שמעון לפרוע הכל בבת אחת וכתוב בשטר שיהא ראובן נאמן בנאמנות גמורה כ"ב עדים ועבר הזמן ולא פרע שמעון ותובע ראובן ממנו לפרוע לו הכל בבת אחת וכו' ובתוך התשובה כתב שטוען שמעון נגד ראובן שכשהעביר המועד שאל רשות ממנו ונתרצה והרויח לו הזמן וישבע לו ראובן אם לא הרויח לי הזמן כי הנאמנות הכתוב בשטר הוא נאמנות סתם ולא פירש אם הוא על הפרעון או על כל עניני השטר ויד בעל השטר על התחתונה, והשיב הרב וז"ל ועל מה שטען שנאמנות סתם לא מהני לא ידענא מה אידון שלכאורה נראה מכמה טעמי שאדרבה הוא כוללת כל מיני הטענות הן טענת פרעון הן הרוחת זמן וטענת אמנה ורבית ומחילה לפי מ"ש הר"ר סעדיא דהאידנא דרגילי למכתב ודלא כטופסי דשטרי דיד בעל השטר על העליונה וכיון שכן בנ"ד שנכתב נאמנות סתם הוא כולל כל הטענות ועוד כתב רי"ו דהיכא דעוקר כל השטר לא אמרינן יד בעל השטר על התחתונה וכו' והכא נמי אם אתה אומר דהנאמנות לא מהני לכל טענות הי מנייהו מפקת וזיל הכא קא מדחי לה וזיל הכא קא מדחי לה ונמצא הנאמנות נעקר לגמרי מכל הני טעמי נראה דמה שטוען שמעון שהרוחת לי זמן דמי למחילה לאו כל כמיניה דכיון דהאמינו נאמנות סתם כולל לכל טענות שבעולם וכו' וכתב אח"כ אבל מה אעשה כי מצאת תשובת הרשב"א ז"ל שעוקרת קצת מדברינו בשטר שכתב בו נאמנות ולא פירש שיהא נאמן לומר שלא פרעתי והלוה אומר שלא האמינו על הפרעון ויד בעל השטר על התחתונה וכו, תשובה אתה לא הודעתני לשון בקשר שאם כתוב בשטר ותהא נאמן עלי בכל עניני שטר כ"ב עדים כשרים נאמן לומר לא נפרעתי שאף הפרעון מעניני השטר הוא, אלא שיש מקום לחולק לחלוק ולומר שאין הנאמנות אלא בעניני השטר ממש כגון שטוען שטר אמנה או רבית, אבל הפרעון אינו מעניני השטר ממש וזה קרוב בעיני יותר שכל מי שטוען האמנתי גם על הפרעון עליו הראייה וכו' ותמה הרב מוהריב"ל על תשובה זו דהרשב"א ז"ל דהא כתב רב סעדיא ז"ל דהאידנא דכותבין ודלא כטופסי דשטרי יד בעל השטר על העליונה ותירץ שיש"ל דהרשב"א ז"ל יפרש פירוש אחר דמה שכותבים דלא כטופסי דשטרי הוא לומר דכל מה שנכתב בזה השטר הוא מדעת