צדקה ומשפט חלק א ריב

ידי אותו הגוי והמעות דמי השורים הם של המירו, ואחר זמן ממיתת השר שהתחילו הגוים להתעולל עלילות ברשע על היהודים נשמע הדבר למלכות שהפקיד לקח המעות של דמי השורים, ושלחו אחר הפקיד ולקחו ממנו המעות וטוען שאותם המעות הוציאם בהוצאת הבנין ועתה שלם אותם מכיסו ותובעם מהקהל, יורנו רבינו אם נאמן הפקיד בטענה הראשונה שהוציא מכיסו סך כך וכך ונאמן להוציא מהקהל או לאו, וגם בטענה השנייה אם מתחייבים הקהל לשלם לו אותם המעות שלקחום ממנו בפתח השר או לאו יורנו רבינו ושכמ"ה. תשובה תחילת כל דבר יש להביא ראייה לדין זה ממה שכתב הרב מוהרי"ק זלה"ה בשורש ויא מה שטען יעקב על שמעון גיסו שאמר לו לך השתדל וקח גט וכו' וכל מה שתוציא מחמת זה אפרע לך אם היה כדבריו היה הדין נותן שישבע יעקב כמה הוציא ויטול וכמ"ש בפרק האשה שנפלו וכו' מהכא שמעינן דכל היכא דהאי ידע והאי לא ידע נשבע האי דידע ושקיל ה"מ כשעושה ברשות וכו' והרי לך דהיכא דעושה ברשות כל כה"ג נשבע ונוטל וא"כ הוא ששמעון אמר ליעקב השתדל וכו' וכל מה שתוציא אפרע לך וכו' יעדיף מעושה מרשות וא"כ שמעון חייב לפרוע ליעקב מה שישבע שהוציא בדבר זה וכו' דאם איתא שלא נתרצרה לפרוע לו אלא מה שיברר בעדים שהוציא הוה ליה לאתנויי שלא יוציא אלא בעדים ומדלא התנא איהו דאפסיד אנפשיה וחייב לשלם כל מה שישבע יעקב שהוציא מקטן ועד גדול ע"כ וכן פסק מור"ם בהגהת ש"ע וז"ל מי שהוציא הוצאת על נכסי חבירו ברשות חבירו ותובע ההוצאות והנתבע אינו יודע כמה, נשבע התובע ונוטל וה"ה בכל מידי דהאי ידע והאי לא ידע נשבע האי דידע ונוטל ע"כ וא"כ בנ"ד נמי אם לא היה כתוב נאמנות בשטר ההרשאה וטען הפקיד שכך וכך הוציא מכיסו כיון שהם עשאהו פקיד ומורשה להוציא ולבנות הוה ליה מוציא הוצאות על חבירו ברשות חבירו והיה נשבע הפקיד שכך הוציא ונוטל מהקהל שמטהו פקיד על ענין זה מה שטוען שהוציא מכיסו וזה דבר פשוט, וכל זה כדלית ליה נאמנות אבל בנ"ד שהקהל כתבו לו בהרשאתו שיהא נאמן בכל מה שיוציא בבנין זה לא בעי שבועה כלל ונאמן בדיבורו להוציא מהקהל מה שהוציא מכיסו בזה הבנין וילפינן לה ממ"ש מר"ן ז"ל בש"ע ר"ס ע"א וז"ל התנה המלוה עם הלוה שיהא נאמן בכל עת שיאמר שלא נפרע הרי זה נוטל בלא שבועה אעפ"י שטען שפרעו ואפי' היא מלוה ע"פ הרי דהיכא דאיכא למלוה נאמנות מהימינן למלוה אפי' במלוה ע"פ לאפוקי מיד הלווה ונאמן מלוה לומר שלא נפרע ושקיל מיניה דלוה בלא שבועה, א"כ גם בנ"ד נמי מהימן הפקיד בלא שבועה כלל ושקיל מהקהל מה שטוען שהוציא מכיסו כיון דאית ליה נאמנות מהקהל. אמנם ראייה זו איכא למשדי ביה דרגא דשאני התם בנאמנות שכתב ליה למלוה בהדיא שיהיה נאמן בכל עת שיאמר שלא נפרע משום הכי מהימן לומר המלוה שלא נפרע כיון שכתבבן מפורש דהימניה בטענת פרעון אבל בנ"ד דכתוב בו בשטר סתמא שיהא נאמן הפקיד בכל מה שיוציא בהקדשות בין מקרקעי ובין במטלטלי ולא פורש בו באיזה ענין הימנוהו איכא למימר דלא הימנוהו אלא להחזיק במה שנכנס בידו במה שלקח מהנשיא: בהוצאת הבנין ולא מצו לאשבועי ליה בטענת ספק בדין אריסין ואפוטרופוסין וכבן הבית כמבואר בסי' צ"ג וכדין המשלח ביד חבירו חפץ למוכרו או ששלח בידו מעות לקנות לו סחורה דיכול להשביע מספק שלא עיכב משלו כלל כמבואר שם ואפוטרופסין נמי פי' רש"י התם אפוטרופוס שמיניה אדם בביתו להתעסק בנכסים וא"כ הפקיד נמי בנ"ד הוי כדין אפוטרופסין ואי לא הוו כתבי לוה נאמנות הוו מצו לאשבועי לוה בטענת ספק דילמא עיכב מן הבא בידו ולא הוציא הכל, להכי מהני לוה נאמנות שלא לחייבו שבועה על כל הבא בידו במשל שהיה בידו נמי ממון ת"ת והוא טוען שהוציאן בבנין זה מהני ליה נאמנות לאפטורי משבועה ולהחזיק במה שבידו אבל לענין להוציא מהקהל ולטעון עליהם לשלם לו מה שהוציא מכיסו מאן לימא לן דמהימן בהכי ואפשר דלהוציא מידם לא הימנוהו, ואף על פי שאין ראייה לדבר זכר לדבר דאשכחן דהיכא דכתב נאמנות מפורש. בשני עדים דכתב הטור בסי' ע"א דלא מהני נאמנות אלא לגבי עדים שמעידין בפנינו פרעו אבל היכא דמסהדי בפנינו הודה המלוה שפרעו הלוה לא מהני דהודאה. מילתא אחריתא היא וכן כתב הטור שם בשם סה"ת דמחילה מילתא אחריתא היא ואי אתו סהדי דמחל. מלוה ללוה נאמנים אעפ"י שיש בו נאמנות הרי דהיכא דכתיב ביה נאמנות לאו לכל מילי מהני נאמנות, וכן כתב הטור וז"ל ואין הפיטור מועיל אלא לענין שלא. נפרע או אם שטר שותפות הוא פוטרו משבועת השותפות אבל לא לכל דבר כמ"ש א"א הרא"ש זלה"ה בראובן שנתן מעות לשמעון להתעסק והאמינו עליו וכתב לו שאם