צדקה ומשפט חלק א ריא

שלא פקדנו אבא ושלא אמר לו שהוא פרוע ואח"כ יגבה בו הלוקח ואם אינו רוצה היורש לישבע חוזר עליו הלוקח כמבואר בח"מ סי' ס"ו דין ט"ו בש"ע ואם איתא היכי מצי טעין הלוה ששטר זה פרוע שפרעתי למוכר לימא ליה שטרך בידי מאי בעי אם איתא דפרעת ליה אלא ודאי דמצי למימר פרעתיו ולא חששתי ליקח מידו השטר דקים לי בגויה דלא טעין ביה עוד והאמנתיו שלא יתבענו עוד. והכי נמי אשכחן במוציא שטר שיש לו על חבירו מעות והלוה טוען שפרעתיך שטר זה דאם טוען הלוה אשתבע לי שלא פרעתיך דמשבעינן ליה למלוה בנקיטת חפץ וניטל ואי איתא לימא ליה שטרך בידי מאי בעי ואמאי אצטריך ליה למלוה לאשתבועי ללוה שלא פרעו אלא ודאי דהא לאו טענה היא כלל ונהי דמהניא הך טענה דשטרך בידי מאי בעי לאפוקי מניה דליה בשבועה דלא נימא שיהא נאמן הלוה למימר פרעתי כמו במלוה ע"פ קמשמע לי דליתא דמצי למימר שטרך בידי מאי בעי, אבל לפטור המלוה בשבועה מהך טענה לא מהני דבעי לאשתבועי ליה אי טעין לוה אשתבע לי, ואפי' מת המלוה ויורשיו הוציאו השט"ח על הלוה וטעין הלוה פרעתי לאביכם משתבעי יורשיו שלא פקדנו אבא ולא אמר לנו אבא שטר זה שהוא פרוע ונוטלין מהלוה ולא מצו לפטור נפשייהו משבועה בהך טענה דשטרך בידי מאי בעי, וא"כ אי הוה טעין יאודה לשמעון שפרעתי לך אז הוה משתבע שמעון ושקיל מיאודה ובלא שבועה לא הוה שקיל אי טעין יאודה אשתבע לי שלא פרעתיך ולא מצי שמעון לטעון שטרך בידי מאי בעי כ"ש בנ"ד דלאו טעין יאודה דפרעיה לשמעון אלא לראובן חבירו וראובן איננו פה עמנו עומד היום וכיון שאין ראובן פה לפנינו להכחיש ליאודה ולשמעון אינו יכול לטעון עליו טענת בריא שלא פרעו יאודה לראובן נראה לי דאפי' שבועה לחודיה לא מצי שמעון ולוי לאשבועי ליאודה בטענת ספק דהכי קייל"ן כמבואר בסי' ע"ה דין כ"א שכתב הטור וש"ע דכל טענת ספק אין משביעין עליה כלל כיצד אמר לי כמדומי לי שיש לי אצלך מנה או מנה שהלויתיך כמדומה לי שלא פרעתני פטור אפילו בשבועת היסת כיון שהתובע אמר שמא והנתבע אינו מודה לו אלא אמר בריא ע"כ והכא נמי בנ"ד התובע אינו טוען טענת בריא על יאודה שלא פרע לראובן רק טענת שמא ויאודה טעין בריא שפרעו לראובן וא"כ אין יכולין להשביע ליאודה בטענת ספק אפילו שבועת היסת אין משביעין בטענת ספק. וכתב ה"ה פ"א מטוען ונטען דבר זה מוסכם מכל הפוסקים דכל טענת ספק אין משביעין עליה אפי' שבועת היסת הילכך שמעון ולוי לא מצו לאשבועי ליאודה שפרע לשמעון ואין להם עליו אלא חרם סתם לומר כמה פרע לראובן וכי אתי ראובן לא מיפטר בהך חרם סתם מראובן אלא הכי הוי דינא אי טעין לראובן פרעתיך אי מודה ליה ראובן מיפטר בכך ואי מכחיש ליה ואומר שלה פרעתני אמרינן ליה ליאודה זיל שלים ואי טעין לראובן ואמר ליה אשתבע לי שלא פרעתיך משתבע ראובן ושקיל כדין כל מוצא שטר ואמר לו חבירו פרעתיך ודין זה פשוט עד מאד אפילו לדרדקי דבי דבי רב, וכתבתי זה פן יחשדוני שומע והייתי כמתעתע לומר שטעיתי בהוראה ופסעתי פסיעה גסה בדין ולא קיימתי מה ששנו חכמים בלשון המשנה הוו מתונים בדין והוו מרנני אבתראי ומשום והייתם נקיים מה' ומישראל וכתבתי זה ג"כ משום הסר ממך עקשות פה ולזות שפתים הרחק ממך, וצור ישראל יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות. הצעיר צדקה חוצין סימן ג' שאלה ראובן מנוהו הקהל פקיד וממונה על בנין בית הכנסת ועשאוהו מורשה ולהרוס ולבנות ולעשות כחפצו ורצונו וכל מה שיעשה בהקדש של ביהכנ"ס הנז' הרי הוא עשוי ומרוצה ומקובל עליהם ופיו כפיהם ועשייתו כעשייתם וכתבו לו שטר הרשאה בכל חזוקי סופר שיהיה נאמן עליהם בכל מה שיוציא בבנין בה"כ וכל דמתעני ליה מן דינא על דידהו ליהדר וחתמו בשטר ההרשאה עיני העדה ובראשם הנשיא שלהם הגביר כתר' משה מרדכי נ"ע ואחריו כל ישרי לב שאר יחידי הקהל וקודם שגמר בנין ביהכנ"ס נפטר השר הגדול המושל על המדינה ההיא, והנשיא הנזכר סילק ידו מליתן עוד להוצאת הבנין, והפקיד הנז' גמר מלאכת עבודת הקודש והשלים הבנין, וטוען שהשלים מכיסו סך מה לצורך הוצאת הבנין ההוא ותובע הוצאתו מיחידי הקהל שעשו אותו מורשה, ועוד טוען שהנשיא הנזכר שהיה לוקח ממנו ההוצאה לצורך הבנין המחהו על גוי אחד ליקח ממנו מעות סך כך וכך ולקח ממנו אותו הסך, ואותו חשבון הסך שקיבל הפקיד מהגוי היה מחשבון מכירת השוורים של המירי, שנמכרו על