צדקה ומשפט חלק א רי

לפרוע לראובן כיון דהמחאה אותי במעמד שלשתן עליך אין לך לפרוע עוד לראובן, ואת"ל שמפטר בכך אם באמת פרט לראובן, אם יכול שמעון ולוי להשביעו ליאודה אספרע לראובן או לאו, ועל הכל יבא דברו הטוב, ושכמ"ה תשובה לכאורה נראה דלא מצי יאודה למטען שפרעתי לראובן דאפילו אי ידעינן בברור שפרע לראובן מצי שמעון למימר מאי אית לך גבי ראובן והלא משעת ההמחאה המעות הם שלי ולא מצי ראובן למהדר ביה ולקחת אותם לעצמו וכמו שכתב הטור בח"מ סי' קכ"ו דין א' ראובן שהיה לו מנה אצל שמעון בין מלוה ובין פקדון וא"ל במעמד ג' מנה שיש לי בידך תנה ללוי בין שנתנו לו במתנה ובין שנתנו לו בפרעון חובו קנה ואין ראובן ולא שמעון יכולין לחזור בהם ע"כ ופסקו מרן בש"ע וא"כ בנד"ד נמי המעות הו"ל לשמעון כיון שהמחהו ראובן אצל יאודה במעמד שלשתן שוב אינו יכול לחזור ראובן בו ולא יאודה שקבל לפרוע לשמעון ואפילו אם היה רוצה ראובן ליתנם במתנה לשמעון, כ"ש דלא מתנה קיהיב ליה ראובן לשמעון אלא בתורת פרעון, וה"נ אשכחן בסי' ס"ו דין י"ט בטור ובש"ע שכתבו וז"ל ראובן שהיה לו שטר חוב על לוי ואמר לו מנה יש לי בידך בשטר תנהו לשמעון במעמד ג' קנה שמעון אעפ"י שלא נתן לו השטר ונשתעבדו לו הלקוחות כמו שנשתעבדו לראובן וכו' ע"כ וזה נ"ד ממש שראובן יש לו אצל יאודה חוב בשטר וא"ל החוב בשטר שיש לי בידך תנהו לשמעון כ"ש בנ"ד שמסר ראובן ביד שמעון השטרות שיש לו על יאודה ואמר לו במעמד ג' מה שיש לי בידך דהיינו אלו השטרות תפרעם לשמעון א"כ נראה דמילתא דפשיטא דחייב יאודה לפרוע לשמעון ולא מפטר אפילו פרעיה ודאי לראובן כ"ש בנ"ד דספיקה הוי אי פרעיה לראובן אי לאו, שוב ראיתי דבנ"ד לא דמי לשאר מעמד שלשתן דבשלמא שאר מעמד שלשתן ראובן רוצה להקנות לשמעון אותו החוב שיש לו על לוי או שרוצה ליתנו לו במתנה או ליתנו לו בתורת פרעון ודעתו היה בשעת ההמחאה לסלק עצמו מאותו החוב ושבו לא יהיה לו לראובן דין ודברים באותם מעות וידיו מסולקות מהם דלמה יחזור ויקחם מלוי הלא כבר הקנם במעמד ג' לשמעון ונתנם לו במתנה או בפרעון חובו אבל בנ"ד אין דעתו לראובן להקנותם לשמעון קנין גמור ושלא יהיה לו עוד רשות לחזור ולתבועם מיאודה שהרי שניהם ראובן ושמעון מחייבי באחריות אותם מעות שלקחו אותם שניהם מלוי בתורת שותפות ואם נאבדו אותם או שהלוו לאדם אחר ואכלם מחייבי תרוייהו לפרוע ללוי כל א' חלקו דאם היו שותפין למחצה לשליש ולרביע בריוח ככה יתחייבו בהפסד לשלם לבעל המעות אבל אם אכלם יאודה מחייבי לשלומי לבעל המעות חלקם א"כ אפילו שהמחאה ראובן לשמעון שותפו אצל יאודה לקבל ממנו המעות אכתי לא נפטר ראובן מלוי ותבע ממנו אם אכל אותם יאודה או שפרע אותם לשמעון ונגנבו או אבדו ביד שמעון א"כ איך יקנם לשמעון קנין גמור לשלא יהיה לו רשות לתבוע אותם עוד מיאודה אלא ודאי שדעתי בהמחאה זו כדי שיכול שמעון לתבוע מיאודה אותם החובות, שבלא המחאה הוה מצי טעין ליה יאודה ולמימר ליה לאו בעל דברים דידי את, ובפרט שדעת ראובן בשטת ההמחאה לילך לארם צובא להסתחר שם ומי יגבה אלו החובות כיון שהם כתובים בשמו ועל כרחו הוכרח לעשות המחאה זו ולומר לו ליאודה לפרוע לשמעון אע"ג דמתחייב הוא עדיין באחריות המעות מאי הוה מצי למעבד ואה"נ דאי הוה סליק אדעתיה בשעת המחאה דתו לא אזיל לאתרא אחריתי לא הוה עביד המחאה זו ואמרינן דעתיה דלא שביק נפשיה ויהיב לאחריני ודעתו היה בשעת המחאה דאי לא אזיל למדינא אחרת איהו יגבה אותם מעות ולאו למימרא שיתן יאודה לשמעון דוקא ולא לעצמו דאדרבא עדיפא ליה דיהיב ליה לדידיה מדיהיב לאחריני אלא שהוא היה בעי למיזל לכן אמר ליהודה לפרוע לשמעון ואה"נ דאי יתיב איהו יפרע לדידיה ומי שיש לו מוח בקדקדו יבין כן ולא דמי לשאר מעמד שלשתן דמקנה אותם קנין גמור לשמעון ולא יהיה עוד לו רשות בהם כלל דמאי נפקא ליה מניהו עוד והכא בנ"ד דעתו היה בהמחאה זו להיות שמעון פקיד במקומו לגבות מעות אלו אם ילך ואי הוה מסיק אדעתיה דתו לא אזל לא הוה עביד המחאה זו שיוכל שמעון לגבותם במקומו ולאו לאפוקי דלא למיהב ליה לדידיה, וא"כ אי הוה בריר לן שפרע יאודה לראובן בתר ההמחאה הוה מפטר אבל בנ"ד דספיקא הוי אי פרע יאודה לראובן או לאו איכא לעיוני אי מצו שמעון ולוי שהוא בעל המעות לאשבועיה ליה שפרע לראובן או לא ? והנה לכאורה נראה דלא מצי יאודה למימר שפרעתי לראובן דא"כ מצו למימר ליה שטרך בידי מאי בעי אבל אחר העיון נראה דלא מילתא היא דהא קיל"ן דהמוכר שט"ח שלו לחבירו ובא הלוקח לגבות מהלוה אותו שט"ח יען שהוא פרוע ואין בו נאמנות אם המוכר קיים ישבע המוכר שלא גבה וגובה הלוקח ואם אינו רוצה. לישבע לא יפרע הלוה ואם המוכר מת נשבע היורש