צדקה ומשפט חלק א רז

לדון לפני הדיין הראשון והנה לספק הראשון איכא למפשט ממ"ש הטוש"ע חו"מ סי' ג' דפחות משלשה אין דיניהם דין ואפילו לא טעו וכו' בד"א כשאינן מומחין ולא קבלום עליהם אבל אם קבלום עליהם או שהם מומחין אפילו יחיד ולא נקיט רשותא מריש גלותא דיניו דין ויכול לכוף האדם לדון לפניו בע"כ וכתב רב שרירא גאון יחיד מומחה היינו דחשיב כרב נחמן בדורו פקיע במשנה ובתלמוד ובשיקול הדעת וכו' ע"כ והרב המבי"ט בתשובה הנ"ל הביא דברי רב שרירא גאון הנ"ל וכתב לפי זה בדורות אלו ג"כ מי שהוא בקי במשנה ובתלמוד ובספרי הפוסקים ויש לו שיקול הדעת ועיין כמה שנים ולא יצא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן וכו' הוא דיין מומחה אלא שמצאתי בתשובה למהרי"ו דעתה נתקלקלו הדורות ואין מומחה לרבים וכו' ואפי"ה נראה דה"ד לכוף שיעמדו לדין לפניו וכו' אבל המלוה או הלוה יכולים לכוף זה את זה לדון לפני מי שהוא מפורסם בחכמה ומומחה יותר כפי הדור וכפי המקום ע"כ ובנ"ד נמי הלוה והמלוה יכולים לכוף זה את זה לדון לפני הדיין הקבוע שהוא מפורסם בחכמה ומומחה יותר כל זה מדין מומחה ולדעת מוהרי"ו שנמשך אחריו הרב בעל המפה שאין עתה מומחה לכוף שני בעלי הדין שידונו לפניו אבל האחד כופה לחבירו אמנם דל מהכא דין מומחה כיון שקבלוהו הקהל זה עשר שנים וכן עתה גילו דעתם בפירוש השתי קהלות הקדש שהם מקבלים אותו שידון להם יחידי א"כ לכו"ע יכול לידון ביחידי וכן כתוב בתשובת מוהרמ"א וז"ל, הטענה השלישית דמשמתינן למאן דלא אתי לבי דינא וכו' ואפילו בע"כ של אדם יכול לדונו ולא יוכל לומר לא אדון אלא בזה בורר כדאיתא בפ"ק דסנהדרין וכתבוהו הרי"ף והרא"ש דדיין מומחה או קבלוהו עליהם דן אדם בע"כ ע"כ, והרב כנה"ג בסי' ג' כתב דאפילו הוציא כתב מהמלך שלא ידון אלא הוא אע"ג דאין מועיל רשות המלך כיון שקבלוהו הקהל על פי אותו כתב הוי קבלה ויכול לדון יחידי ועל פי זה העלה ארוכה למה שהקשה הרישב"ץ על הריב"ש שהוציא לו כתב מהמלך שאול הכהן שלא ידון אלא הוא שכיון שקבלוהו הקהל עפ"י כתב המלך קבלה מיקרי ע"כ, וא"כ אע"ג דלית לן דין מומחה לרבים לדון בכפיה מ"מ קבלת הקהל אלימא ויכול לדון בכפיה ובנ"ד כיון שהסכימו הקהל בדיין השתא וגם מעיקרא פשיטא שיכול לדון יחידי והדיינים החדשים פסקו מסברת הכרס ומפסקי הראש שלהם דלא שרי לדון יחידי ואי שרי לא מצי למידן בכפיה ולא ידעו ולא יבינו איזה דרך ישכון אור בחשיכה יתהלכו דקבלת הקהל עדיפא ואין לך קבלה גדולה מזו ואע"ג שכתב רש"ל בתשובה דמצות חכמים שיושיב אחרים עמו אפילו בקבלוהו עליהם כבר דחה הרב שארית יוסף כל ראיותיו כמ"ש הכנה"ג בסי' ג' ואפילו שדעת רש"ל כן היא אין כדאי הבזיון הזה שעשו לדיין משום האי מילתא ובכל המקומות ששמענו וראינו שיש להם דיין קבוע, דן הוא לבדו ובעוב"ו ארם צובא, היה דן הרב לבדו ובנו היום ג"כ דן לבדו וזאת לפנים במדינה זו כך היה הדבר נוהג ומה שאומרים שהיה הגבאי יושב עמו שקר ענו וכי הגבאי דיין הוא ועוד וכי כל היום היה עמו שהרי דוקא בבוקר היה קורא שם מאמר ובאותה שעה אם היה בא דין לפני הדיין היה מסייעו בדיבור בעלמא מסייע שאין בו ממש, וגם השמש נמצא עם הדיין וגם הוא נחשוב לדיין ל ומה אעשה דום לה' והתחולל לו ודי בזה כללא דמלתא מכל הני מילי מעלייתא דכתיבנא דאם ת"ח לא הגיע להוראה בחכמה אפילו הוא בן ארבעים אסור להורות ואם הורה עליו נאמר כי רבים חללים הפילה והגיע להוראה בחכמה מקרי מי שקרא ושנא ובקי בדברי הפוסקים וב"ד חלקי הרמב"ם וטור וב"י דהיינו שקרא אותם ושגורים בפיו וגם בספרי האחרונים למד הרבה, משא"כ אלו השלשה שלא קראו כלל בספרי הפוסקים וכשיבא דין לפנותם מחפשין חיפוש מחיפוש עד חצי היום בכדי לדעת מקור הדין בש"ע ומורים מתוך דברי הש"ע דעל זה נאמר התנאים מכלי העולם וכמ"ש הרב חידושי הלכות ופוק חזי מ"ש הרב בהגהת הש"ע יו"ד סי' רמ"ב דענין הסמכה בזמן הזה הוא לידע אם הגיע להוראה וי"א דמי שאינו מוסמך למורה ונותן גטין וחליצות אין במעשיו כלום ויש לחוש לגיטין וחליצות שנתן וכו' ובמקום עגון יש להקל אבל לא בדרך אחר א"כ אלו החכמים שאין יודעים מקור הדין היכן הוא חונה מי נתן להם רשות לסדר גטין וחליצות וכו"ע ידעי שעדיין לא הגיעו להוראה ואליבא דכו"ע לא שרי להו להורות ומכל שכן לקבוע עצמם להוראה דכל עיקר פלוגתא דרבוותא בהגיע להוראה בחכמה אבל לא בשנים דרש"י וסיעתיה ס"ל דאם שוה לגדול העיר בחכמה שרי להורות ולהתוספות וסיעתייהו גם בשוה לגדול העיר בחכמה אין לו להורות אא"כ הוא גדול מכל מכל בני העיר וכנ"ל ואפילו לסברת מהרשד"ם דמחלק בין זמן התלמוד לזמנינו וס"ל דבזמן הזה אף דאיכא גדול ממנו בחכמה ובמנין יכול להורות מי שלא הגיע לארבעים מ"מ מודי