צדקה ומשפט חלק א רו

כבודם עכשיו כבוד רבם במקומו וכבודם לקלון אמיר ועתיד הקב"ה ליפרע מהם ומאן דלא שהייה לאוניתיה דמלכא דאדום לא לשהייה דאונותיה וקב"ה יתבע עלבון התורה ומאי אהני ליה לרמאה ברמאותיה ולזייפנא בזייפנותיה שכל הקהל מאררים למי שעשה דבר זה ויודעים ומכירין מי הגורם כל זה וסהדי דשקרא אאוגרייהו זילי וספריו וחבוריו של הרב הדיין יוכיחו עליו והמבי"ט בתשובה הנ"ל כתב על אודות ההסכמה שעשו במצרים שגזרו החכמים והזקנים רבים בגזרת נח"ש על כל בעל תורה שהוא פחות מארבעים שלא יוכל להמנות דיין ולא יצטרף עם שנים להיות דיין עמהם. שדבר פשוט הוא שיכולים להסכים כן כיון שהם ממנים ב"ד יפה והעובר יענש אם הסכימו רוב הציבור ולא אזלינן בתר רוב ממון אלא בתר ריב נפשות אבל למנין צירוף נראה שיכולים להצטרף חד לגב תרי דלא נפיק שמה דהוראה אלא לרובא וכו' ושם הביא להר"ן והרבינו יונה ורבינו ישעיה וכו' דסברי שאסור להורות פחות מארבעים ולהרבינו ישעיה אפילו בשוין אסור להורות אא"כ גדול מכל בני העיר ולהרי"ף גם בגדול מכל בני העיר אסור וכן משמע דעת הרא"ש וכו' וכן בסמ"ק כתוב דאם הורה עבירה הוא בידו ונראה דאפילו מנוהו. צבור עליהם אסור והכי משמע מהא דמשני דרבא דאירי בשוין ולא משני שמנוהו צבור עליהם ועוד דלא פקעי צבור איסורא דרביע עלייהו וכו' ע"ש באורך. הרי דגם כשמנו אותם הצבור עליהם אסורים להורות ולא פקעי צבורא איסורא דרביע עלייהו כ"ש אלו שמנה אותם הנשיא לבד וכל הקהל אינו מרוצה מהם אלא שבע"כ הולכים להתדיין לפניהם שבמקום אחר אינם יכולים להתדיין מיראת הנשיא והנשיא בטעות מינה אותם שהם החכמים בעיניהם אמרו לו שהרב הדיין הקבוע אינו ראוי לדין יחידי ולו חכמו ישכילו זאת דמדינא שרי להורות יחידי וכמו שאכתוב לקמן בע"ה בודאי שלא היה ממנה אותם ולא היה מזלזל בכבוד הרב והוא אין עליו עון אשר חטא כ"א על היועצים לו איך שיהיה אפילו אם היו הקהל ג"כ מקבלים אותם עליהם לא מהני כמו שכתב המבי"ט וכ"כ הרב כנה"ג הגה"ט יו"ד] דין כ"ג דמי שאינו ראוי להוראה אעפ"י שקבלוהו עליהם אנשי המקום אינו יכול להורות ואעפ"י שיש קהלות הרבה וקהל אחד קבלוהו ואין באותו הקהל גדול ממנו אסור לו להורות ואם לחשך אדם לומר והרי אשכחן להרב מוהרשד"ם חו"מ סי' א' שכתב דכל זה נאמר לזמן התלמוד שכל הדינים היו יוצאים עפ"י הסברא והכל על פה ומי שהיה יושב על ההוראה הוא הנקרא דיין באמת אבל בזמננו זה אין הת"ח המורה כ"א הספר שהספרים והחבורים הם המורים וכו', אף אתה אמור לו פיק חזי כמה תנאים התנה מותרשד"ם בזה שהגיע להוראה בסברתו ובעיונו ושהוא בדוק ומנוסה למעיין ומבין בתלמוד ובספרי הפוסקים והמחברים ורואים בו פקחות השכל והבנת הלב וכו' ואעפ"י כן יחיד הוא בסברא זו וכל הפוסקים חולקין עליו בזה וסתמו שלא כדבריו שהביאו דין זה דבפחות מארבעים אין להורות ולא חילקו בין דורות אלו לדורות הראשונים. ועוד אפילו לדברי המוהרשד"ם היינו דוקא היכא דליכא דיין קבוע שתגיע להוראה אבל היכא דאיכא דיין קבוע בעיר מי הוא זה ואיזה הוא אשר מלאו לבו להורות לפניו דהא קי"ל תלמיד אל יורה בפני רבו וכתב הכנה"ג סי' רמ"א דלאו דווקא רבו אלא כל שהוא אדם גדול ורב בדורו רבו מיקרי שכן כתב הרלנ"ח סי' ל' והביא עוד הכנה"ג מ"ש הרד"ך ומ"ש ורשד"ם והראד"ב דבאתריה דרב אין לשום חכם להורות או לדרוש אפילו אם הוא חכם כמותו ומ"ש בכתבי מהר"י איסרלן שיכול להשתרר רב אחד במקום שיש רב אחר קודם לו ההוא כשלא קבלוהו הקהל עליהם לראש וכו' ע"כ אלמא היכא שקבלוהו הקהל עליהם לראש לאותו דיין אין לשום חכם להורות לפניו אף לדעת הרב מוהרשד"ם שמחלק מזמן הזה לזמן התלמוד ואף למ"ש עוד הכנה"ג לחלק דבענין גיטין וחליצות וכו' יכול להשתרר רב אחד בפני רב אחר וכו' זה אינו סותר תירוץ הקודם ותרויהו איתנהו דכשקבליהו עליהם לראש בכל גוונא לא שרי להורות וכשלא קבלוהו הוא דמחלק בין גיטין וחליצות לדרוש ומ"ש אבל לדרוש כל שקבלוהו אין חבירו יכול לדרוש היינו בקבלוהו לדרוש לבד ולא לכל מילי אבל בנ"ד דקבלוהו לדיין לכל דבר לא מצו אחרים להתגדר בפניו וכתב עוד הכנה"ג בדין ט"ו בשם הרא"ם ששני ת"ח שהאחד קטון מחבירו אע"פ שלא למד ממנו תלמידו מיקרי מכ"ש בנ"ד שהרבה למדו ושמעו חידושים אלו החכמים מן הדיין הראשון והוא קבוע ונתקבל לרב בודאי דרבו מיקרי. ומעתה חל עלינו חובת ביאור אם אותו דיין הקבוע בעיר שרי לדון יחידי או"ל ל ואת"ל דשרי להורות יחידי אם יכול לדון בכפייה כשלא יקבל תובע או נתבע לבא לפניו ואם יכול בעל דין חבירו להכריחו