צדקה ומשפט חלק א רה

והנה קושית התוספות הנ"ל היה אפשר לישב דהא אביי ורבא חברים היו והוו יתבי קמי דרבה וכששאל אותם למי מברכין ? חד אחוי כלפי שמיא וכו' ואפשר דאביי גדול מרבא בשנים היה והגיע לשני הוראה קודם לרבא והיה מקפיד על רבא שהיה מורה בפניו וע"כ אמר באתר דאית גבר תמן לא תהוי גבר וכדמוקי לה דבשוין נמי אית ליה לאביי דאין להורות ומש"ה הקפיד על רבא שהיה מורה בפניו משום דשוה לו בחכמה היה ומדאשכחן לרבא שהיה מורה בפני אביי ש"מ דשרי להורות בשוין כפירש"י והתוספות שם בשם ר"י כתבו לתרץ דההיא דפרק הרואה מיירי באדם שנכנס לעיר שיש בה מורה תמן לא תהוי גבר אפילו בשוין אבל אם קבוע בעיר כמוהו ושוה לו בחכמה מותר להורות כפירש"י אמנם, המבי"ט ח"א [סימן פ"ו] כתב שרבינו ישעיה ס"ל כפירוש התוספות וכן ס"ל להסמ"ק סי' קי"א דבשוין אסור לו להורות. והרי"ף בהלכותיו הביא מימרא דרב הונא בשם רב הנ"ל ועד כמה עד ארבעין שנין והשמיט הא דפריך תלמודא והא רבא אורי ושינוייא דבשוין ותמה עליו הר"ן בזה, והמבי"ט בתשובה הנ"ל כתב דמשמע דס"ל להרי"ף דכל שלא הגיע לארבעים אינו יכול להורות אפילו הוא גדול מכל בני העיר וכן נראה דעת הרא"ש דגם הוא השמיט פירכא ושינויא הנ"ל עי"ש ואני שמעתי ולא אבין דאיך אפשר לומר דהרי"ף פוסק היפך שינוייא דתלמודא דרבא דאורי בשוין, דבין אם הפירוש כרש"י או כהתוספות מ"מ לכו"ע בגדול מכל בני העיר שרי להורות דלרש"י אפילו בשוין שרי להורות ולהתוספות נהי דבשוין אסור להורות מ"מ כשהוא גדול מכל בני העיר שרי להורות כדאשכחן דרבא עביד עובדא ואורי והרב נמי הניחה בצ"ע דלא כוותיה. והנכון מה שתירץ מרן הב"י דאפשר דהרי"ף והרמב"ם מפרשים הא דאמרינן ועד כמה בהגיע להוראה איירי דעד כמה רשאי לעכב עצמו מלהורות וקאמר תלמודא עד ארבעים שנה ומארבעים ואילך אינו רשאי ופריך והא רבא אורי קודם ארבעים והו"ל למשוך עצמו מלהורות כל זמן שהוא רשאי לעכב ל ושני בשוין כלומר הא דאמרו דרשאי לעכב בשוין אבל רבא לא היה בדורו. גדול כמוהו ולא היה רשאי לעכב עצמו מלהורות והרי"ף כתב הא דרשאי לעכב מלהורות עד ארבעים ולא חש לכתוב הא דרבא אורי משום דממדת חסידות הוא דקאמר שראוי להתעכב ובדורות הללו לא שכיח וכו' והרמב"ם לפי שבדורו רבו הקופצים להורות קודם הזמן לא הוצרך לכתוב דעד כמה רשאי לעכב וכו' דהלואי שלא יקפצו קודם זמנן עי"ש באופן דרש"י והתוספות ור"י ורבינו יונה ורבינו ישעיה וסמ"ק כולהו ס"ל דבפחות מארבעים אין להורות בפני מי שגדול ושהגיע לשני הוראה וכיון דכל הני רבוותא ס"ל הכי מאן חשיב ומאן ספיק ומאן רקיע למעבד עובדא דלא כוותיהו וכ"ש לדעת הרב המבי"ט דס"ל דהרי"ף והרא"ש סוברים דבפחות מארבעים אפילו מי שגדול מכל בני העיר אסור להורות, ואפילו לדעת מרן דלהרמב"ם לא תליא בשנת הארבעים ואפילו בפחות מארבעים שרי להורות מ"מ בעי שהגיע להוראה בחכמה דהיינו שיהיה בקי בדיני איסור והיתר ובטיב גטין וקדושין ודיני ממונות אבל תלמידים אלו שלא הרבו תורה כראוי ולא קראו הרמב"ם ולא ארבעה חלקי הטוש"ע ולא ראו מאורות מימיהם בספרי הפוסקים ראשונים ואחרונים רק למדו מעט מזער תלמוד ותוספות גרסא בעלמא כלימוד התינוקות היאך מלאם לבם לישב ראש במקום שיש גדול מהם בחכמה ובמנין ומלא ברכת ה' והטור ביו"ד (סי' רמ"ב) כתב בשם הרמב"ם שכל תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה הרי זה שוטה רשע וגס רוח וכו' ואלו התלמידים הקטנים שלא הרבו תורה כראוי ומבקשים להתגדל לפני עם הארץ ובין אנשי עירם וקופצים ויושבים בראש לדון ולהורות הם המרבים את המחלוקת והם המחריבים את העולם ומכבים נרה של תורה מחבלים כרם ה' צבאות ועליהם אמר שלמה שועלים קטנים מחבלים כרמים עכ"ל ומרן הב"י כתב לפי שבדורו של הרמב"ם רבו הקופצים להורות קודם זמנם לכך קרא עליהם תגר וראוים הדברים למי שאמרם שגם בזמנינו זה כבו תלמידים אלו נרה של תורה והרבו מחלוקת בישראל וחבלו כרם ה' צבאות ישלם ה' לעושה הרעה כרעתו ותיפח רוחם של מספרי לשון הרע וכי בשביל שנעלם מרב העיר דבר. אחד או שני דברים בכל אותם השנים שהוא קבוע בעיר ושגגה יצאה מתחת ידו חדא זימנא או תרי זימני ולא שגגה ממש אלא מחמת טרדא דציבורא שהוא נושא בעול הציבור וגם טריד בגירסיה ולא דק שפיר בדבר דליכא ביה פיסול אלא לרווחא דמלתא וכי איתרע חזקתיה ולאו גברא רבה הוא ? והלו רז"ל אמרו אין אדם עומד על דברי תורה אלא א"כ נכשל בהם, ולדוד המלך ע"ה אמר הקב"ה שאני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן אין נכשלים בו וכו היטב בעיני ה' שיפגעו בכבודו של הרב וידברו בגנותו לפני ההמון והם בקשו לעקור כבודו. ולהרבות