צדקה ומשפט חלק א רד

הרי דכל צרת ערוה בזיקה אית לן דחולצת ולא מתיבמת א"כ ודאי נמי בהיותה זקוקה לאח שיש לו בנים הויא כאשת אחיו בזיקה וחולצת ולא מתיבמת כדעת ריא"ז שלא כדעת הרב כנה"ג ואיך כתב על רי"ז שדין זה חדש ונפלא עד מאד ומ"ש מהא בהיותה קוקה לשמעון אשת אח שלא היה בעולמו של לוי ולא עשה בה מאמר דאפי' צרתה מקריא צרת ערוה בזיקה וחולצת ולא מתיבמת וצ"ע. ומה שכתבתי דיודה הרב כנה"ג בעשה בה שמעון מאמר ליבמתו ויש לו בנים מאשה אחרת ומת דחולצת ולא מתייבמת ללוי דברים מוכרחין הם דהא כיון דעשה בה שמעון מאמר הויא כאשתו מדרבנן דאמרו דהוו קדושין ביבמה א"כ כשמת שמעון אסורה על לוי מדרבנן וכל שאסורה על היבם בלאו או בעשה או שניה מדרבנן חולצת ולא מתיבמת כמבואר סי' קע"ד דין א' ג' ד' עיי"ש והוא פשוט ומש"ה צרת ערוה בזיקה דאסורה מדרבנן חולצת ולא מתייבמת, ומה שפסקתי לעיל בנדון דידן דחולץ או מיבם ליתא כלל ולא יעלה על הדעת דפשוט עד מאד דחולצת ולא מתיבמת והמתירה לזר בלא חליצה עתיד ליתן את הדין והוי גרמא לעבור על לאו דלא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר דמדאוריתא לא משתריא לזר בלא חליצה דיבמה שנתקדשה לזר אפי' בשוגג קולין דנותן לה הזר שקדשה גט והיבם חולץ או מיבם ואם קדשה במזיד אסורה לזר אפי' לאחר שחלץ לה יבמה ואם נישאת לזר אפי' בשוגג מוציאה בגט אפי' היו לו בנים ממנה ונאסרה עליו ועל יבמה וי"ג דרכים יש בה אלא שאין הולד ממזר וי"א שהוא ממזר דרבנן ויבמה חולץ לה ואח"כ תהיה מותרת לאחרים כמבואר בסי' קנ"ט וא"כ מיהו זה ואיזהו שיכול להתירה לזר בלא חליצה כיון דמדאוריתא בעיא חליצה והדין הוא חולצת ולא מתיבמת, וצור ישראל יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות, ולא נכשל בדבר הלכה אכי"ר. הצעיר צדקה חוצין חלק חו"מ סימן א' שאלה ראובן דיין קבוע בעיר יותר מעשר שנים וקבלוהו עליהם כל אנשי העיר לרב ולדון יחידי והנשיאים הראשונים הביאו אותו מארם צובא. ובארם צובא היה מורה הוראות בישראל האירו פסקיו תבל ומודעת זאת בכל הארץ חכמתו וכו' והנשיא של זה הזמן התקוטט עמו על ענין אחד, ובעלי לשון הרע בראותם כן ועוד שחכמים המה בעיניהם ומבקשים גדולה לעצמם אמרו להנשיא שהדיין הנ"ל לפעמים הוא טועה בדין ואסור לדון יחידי ולא איחר הנשיא ושלח להודיע לדיין שמהיום והלאה לא ידון יחידי וצריך שיושיב שנים עמו בדין, אך הדיין לא קבל זילותא זו שידע כוונתם להכעיסו ולזלזל בכבודו ועושים עצמם שכוונתם לשמים וה' יודע אם לעקל או לעקלקלות, וגם שמיום בואו לכאן למדו ממנו הרבה אפי"ה נהפכו לו ולאייבים היו לו, שמדברים בגנותו בפני הנשיא ואנשי ביתו, ויהי בראות הנשיא שלא נתקיימה גזרתו עמד והושיב שלשה תלמידים שלא הגיעו להוראה וקבע אותם לדיינים באותה העיר ושתי קהלות הקודש חרה להם עד מאד על המעשה הרע הזה אשר עשה הנשיא שהעביר הדיין המומחה והקבוע ומינה במקומו אותם התלמידים שלא הגיעו להוראה והלכו אצל הנשיא והוציא אותם בפחי נפש, והשתי קהלות אינם מרוצים באותם שלשה, והן עתה לשאול הגיע אם אותו הדיין ראוי לדון יחידי ? ואותם שלשה תלמידים שעוד לא הגיעו להוראה לא בחכמה ולא בשנים שלא הגיעו שנותיהם לארבעים אם ראוים להורות ? ואם מותר להם לדון כיון שיש בעיר גדול מהם בחכמה ובשנים שהיום הוא. בן נ"ד שנה ? יורנו מורנו ושכמ"ה. תשובה דבר פשוט הוא דלית להו רשותא לשלשה להורות בפני רב העיר ותחת שלש רגזה ארץ, דאיתא בפ"ק דע"ז [י"ט ב'] אמר רב הונא מאי דכתיב כי רבים חללים הפילה זה תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה וכו' ועד כמה ל עד ארבעין שנין והא רבא אורי ? התם בשוין ופירש"י אם שוה לגדול העיר בחכמה מותר להורות אע"ג שלא הגיע לשני הוראה וכ"כ הר"ן ורבינו יונה, והתוספות סוטה (כ"ב. ב'] כתבו דקשה לר"י על פירש"י מפרק הרואה דאמר אביי באתרא דאית גבר תמן לא תהוי גבר ופריך פשיטא ? לא צריכא בשוין אלמא היכא דשוין נמי אין לו לקפוץ להוראה ? ע"כ פירושו הא דמתרץ תלמודא התם בשוין כלומר הא דאמרינן דאין להורות עד ארבעין היינו כששוה לגדול העיר בחכמה וגדול העיר הגיע לשני הוראה וכיון שיש שם חכם כמוהו שהגיע לשני הוראה. אין לו להורות, אבל אם הוא גדול העיר בחכמה אע"ג שלא הגיע לכלל שנים מורה ורבא גדול העיר בחכמה היה.