צדקה ומשפט חלק א רג

זיקתה והוה מצי לחלוץ או ליבם האח אג' לפי דעת הרב כנה"ג אלא דאיכא למיחש לסברת ריא"ז והרב בהג"ה א"כ לא איפשר בלא חליצה וכל המתירה לזר בלא חליצה כתיבנא עליה זקן ממרא על פי ב"ד לא בדעת ידבר ודבריו לא בהשכל ועליו נאמר הכסיל בחשך הולך ומחינן ליה בסלווא דלה מבע דמא, ומי זה אשר יערב אל לבו לחלוק על כל דברי הגאונים הנזכרי' לעיל דס"ל דכניסה לא מהניא ולא הוי אלא כקדשה לבד וקדושין לא מפקעי לזיקא דיבמא ולא דמי כלל קדושין דשאר נשים דחשיבא כא"א בקדושין לבד ולהכי כי מיית ואית ליה בנים לא בעיא אשתו חליצה ויבום כלל אבל קידושי יבמה קיל"ן דלא מהנו אלא מדרבנן ולא מפקעי זקה כלל ואינה ניתרת לזר בלא חליצה ודברים אלו הלכה למשה מסיני שוב ראיתי דבנ"ד ודאי אסורה להתיבם מלבד הא דריא"ז דכיון דקדשה יבם האחד שיש לו בנים ומאמר ביבמה קונה מדרבנן א"כ כיון שמת אסורה ליבם ב' דהויא אשת אחיו מדרבנן וכל יבמה שהוא אסורה ליבם מדרבנן קיל"ן דחולצת ולא מתיבמת כמבואר ריש סי' קע"ד דין א' ודין ג' ודין ו' עיי"ש, ומ"ש תחלה חולץ או מיבם הדרי בי והדין נותן שיחלוץ יבם ב' ולא ייבם וזה פשוט ואף דאנן קיל"ן דכל צרת ערוה פטורה מן החליצה ומן היבום וכדתנן בריש יבמות ט"ו נשים פוטרות צרותיהן וצרות צרותיהן מן החליצה ומן היבום ואלו הן בתו וכו' לא אמרינן הכי אלא בנשא אותו יבם נשואין גמורים שבא עליה אז הויא אשת אחיו שיש לו בנים ופטורה מן החליצה ומן היבום אבל בנ"ד דשמעון היבם קדשה לבד ליבמתו ולא בא עליה ולא מקריא אשת אחיו לגמרי לפוטרה מן החליצה ומן היבום, וראייה מהא דתנן ריש פ"ב דיבמות כיצד אשת אחיו שלא היה בעולמו ב' אחים ומת אחד מהם ונולד להם אח ואח"כ ייבם את אשת אחיו ומת היבם והיה לו אשה אחרת הראשונה יוצאה משום אשת אחיו שלא היה בעולמו והשניה משום צרתה עשה בה מאמר ומת חולצת ולא מתיבמת ופירש הרע"ב ז"ל עשה בה זה שמת מאמר פירוש שקדשה בכסף וביבמה קידושי כסף אינם קדושין גמורין אלא מד"ס שאין היבמה נקנית ליבם להיות כא"א גמורה אלא בביאה עד שיבא עליה וזה לא הספיק לכונסה עד שמת שניה חולצת ולא מפטרה משום צרת ערוה דלאו צרתה ממש הויא ולא מתיבמת משום דמאמר קונה במקצת והויא לה צרת ערוה במקצת וכל מקום שאין כאן קדושין גמורין חולצת ולא מתיבמת עכ"ל הרי דכל מקום דאיכא מאמר לבד דהיינו קדושין דלא מיקרי צרת ערוה לגמרי אלא צרת ערוה במקצת וחולצת ולא מתיבמת דהא התם במתני' היכא דעבד שמעון מאמר באשת אחיו שלא היה בעולמו של לוי ואית ליה צרה דאית ליה לשמעון אשה אחרת ואפ"ה בעיא הצרה חליצה וחולצת ולא מתיבמת ללוי ולא אמרינן דאותה הצרה הויא צרת ערוה לאשת אחיו שלא היה בעולמו ותפטר לגמרי אלא חולצת ולא מתיבמת דהויא צרת ערוה במקצת דעבד בה שמעון מאמר לבד ה"נ בנדון דידן כיון דשמעון עשה בה מאמר ביבמתו לבד שלא בא עליה לא מיקרי א"א גמורה לשמעון כדי לאוסרה על לוי ולהתירה לזר בלא חליצה דקדושין ביבמה לא הוו קדושין גמורים א"כ הוי צרת ערוה במקצת או א"א במקצת וחולצת מלוי ולא מתיבמת ונ"ל דאפי' הרב כנה"ג דפליג על ריא"ז יודה בזה דע"כ לא פסק הרב דחולצת או מתיבמת דלא כריא"ז אלא בזקוקה לבד ולא קדשה אבל בעשה בה מאמר יודה הרב ז"ל דחולצת ולא מתיבמת ומה שכתבתי לעיל דלסברת הרב כנה"ג דאית ליה בהיתה זקוקה לאח שיש לו בנים ומת' דחולצת או מתיבמת אח הג' ה"ה בעשה בה מאמר נמי דחולצת או מתיבמת ליתא דודאי מודה הרב דכל היכא דעביד מאמר חולצת ולא מתיבמת ואפ"ה תמהני על הרב ודבריו נפלאו ממני דפסק בזקוקה לבד דחולצת או מתיבמת דהא צרת ערוה בזיקה לבד ולא עשה בה מאמר נמי קיל"ן דחולצת ולא מתיבמת כמבואר בדין אשת אחיו שלא היה בעולמו דאף שלא עשה שמעון מאמר ביבמתו שהיא אשת אחיו שלא היה בעולמו של לוי אפ"ה אשת שמעון חולצת ולא מתיבמת כמבואר בסי' קע"ג דין י"ב בש"ע עיי"ש, ומה שכתב הרמב"ם פ"ו מה' יבום דין י"ז עשה שמעון מאמר ביבמתו כבר הקשה עליו ה"ה ז"ל דלמה לא ביאר דאף בלא מאמר צרתה חולצת ולא מתיבמת ומאמר דקתני מתני' לאפוקי מדבית שמאי כדאיתא בגמ' וכתב דגם בהלכות לא נזכר זה והרב בכ"מ תמה עליו וכתב על ה"ה דאשתמיטתיה דברי הרי"ף בפ"ד אחין אמתני' דשני אחין נישואין שתי אחיות ואחד נשוי נכרית עשה בה מאמר ומת נכרית חולצת ולא מתיבמת וכתב הרי"ף ואעג"ב דלא עביד מאמר נכרית מחלץ חלצא יבומי לא מיבמא וגם הרמב"ם כתב כן בדין הנז' משום דהו"ל צרת ערוה בזיקה ומינה נשמע לכל אינך ע"כ.