צדקה ומשפט חלק א רב

ומת נשוי נכרית קודם שיגרש א' מבעלי אחיות את אשתו דאפי' אם לא כנס הנכרית ומת אסורה לאח הנשאר מפני שהיא צרת ערוה בזיקה כמבואר בסי' קע"ד דין ח' וכו' היכי דהתם חולצת הנכרית מהאח הג' דאעג"ב דאסורה להתייבם לו מ"מ בעיא חליצה כמבואר שם דין ז' שכתב מרן בש"ע וז"ל ואם לא כנסה בין שעשה מאמר בנכרית בין שלא עשה מאמר הרי זו חולצת ולא מתיבמת ע"כ וכ"כ הרמב"ם א"כ כל צרת ערוה בזיקה בעיא חליצה א"כ בההיא דריא"ז דיליף מיניה בעיא חליצה במת ראובן ונשארה אשתו זקוקה לאח שיש לו בנים ומת דס"ל לריא"ז דבכה"ג נמי חשיב צרת ערוה בזיקה י) מ"מ בעיא חליצה ומאי דכתב דהויא כאשת אחיו שיש לו בנים ע"כ לאו לגמרי מדמה לה לאשת אחיו שיש לו בנים אלא להאי מילתא בעי לדמויי דכי היכי באשת אחיו שיש לו בנים לא מצי ליבומה ה"נ בצרתה דהויא צרת ערוה בזיקה אסירה להתייבם והכי דייק לישנא דריא"ז שכתב דאסורה להתייבם דהויא כאשת אחיו שיש לו בנים ואיבום לבד הוא דמדמי להו דאם איתא כפי מה שהבין הרב כנה"ג דאינה חולצת ואינה מתיבמת לישמועינן רבותא דאף חליצה לא בעיא אלא ודאי דמודה ריא"ז בנדון דידיה דבעיא חליצה ככל צרת ערוה בזיקה דבעיא חליצה אעג"ב דאסירה להתייבם דהא דיו לבא מן הדין להיות כנדון וכיון דריא"ז יליף לה מהא דב' אחין שהיו נשואין ב' אחיות וא' נשוי נכרית וכו' ודאי דנדון דידיה נמי הוי דכוותא דבעיא חליצה ונראה דמש"ה בבית דינו של מוהר"ש וליסוד עשה חליצה האח השלישי ולא פליג אהא דריא"ז דמודה ריא"ז דבעיא חליצה ומ"ש הרב כנה"ג דנראה לו דאי הוו בעי יבום הוה מצי ליבומה ע"כ ליתא דודאי יבום לא מצי ליבומה כסברת ריא"ז ותמהתי על הרב כנה"ג שחשב ששום פוסק לא הביא הא דריא"ז וכתב שראה דבר חדש וזר הוא בעיניו ולא זכר דהרב בהגהות ש"ע בס' קע"ד דין ח' אייתי לה להא דריא"ז לפסק הלכה ובודאי דאשמטיתיה להרב כנה"ג דין זה דהגה"ה ובודאי אי הוה ליה ידיעה מזה לא הוה פליג כיון דריא"ז כתבה ופסקה נמי מור"ם בהגה"ה, איך שיהיה לפי דעת הרב כנה"ג אפי' יבום נמי מצי מיבם בנ"ד דאיהו פליג אהא דריא"ז וס"ל דמצי ליבם לה בהיתה זקוקה לאח שיש לו בנים וא"כ לדידיה נמי בנ"ד אף שקידש לה וכנס בז' ברכות כיון דכניסה לא חשיבא בביאה כמבואר לעיל באריכות הו"ל כקדש לבד ומאמר לא קני ביבמה קנין גמור כי אם מדרבנן הוא דקני אינו חשוב המאמר לאפקועי די זיקה דידיה דראובן דמדאוריתא דלא אתי מאמר דרבנן ומפקיע זיקה דאוריתא א"כ זיקת דראובן לא פקעא בקדושי שמעון ואי הוה שמעין קיים הוה בעי חליצה למשרייה לעלמא כיון שלא בעל דלא קני לה אלא בביאה ממש כמבואר לעיל א"כ לדברי הרב כנה"ג לא חשיב צרת ערוה בזיקה ומצי ליבמה האח הג' ה"נ בנ"ד מצי ליבמה האח השלישי. אמנם כדי לחוש ז) לסברת ריא"ז והרב בהג"ה דס"ל, דאפי' בהיתה זקוקה לבד לאח שיש לו בנים ולא כנסה אסורה להתייבם לאח הג' א"כ מכ"ש בנ"ד נמי פסקינן חולצת ולא מתיבמת מהאח בג' אבל להתירה לזר בלא חליצה כלל זה לא יתכן כלל, שלא כדעת הר' פנחס שבדה מלבו ועסק מסברתו ומפסקי הרא"ש שלו דלא בעיא אפי' חליצה דברים אלו לא ניתנו לאמר וכ"ש. ליכתב. כללא דמילתא בנ"ד חולצת ולא מתיבמת דחליצה מאן מפקע לה אם מחמת שקדשה אחיו שיש לו בנים הא קדושין דידיה לא הוו אלא מדרבנן דקדושי יבמה לא מהנו אלא מדרבנן כמבואר בפ"ה בהרמב"ם ה' יבום וחליצה עיי"ש בחרמב"ם דין ב' ודין ג' ובדברי ה"ה ז"ל וקדושיו אינו מפקיע החליצה כלל וכניסה לא חשיבא כלל בלא ביאה א"כ כשמת שמעון נמי לא פקעה המגיה **(ו) עיי הערת הקורסת. ז) דרב המחבר האריך מאד בתשובה זו. וקיצורן ובירורן של דברים דודאי מה שחשב חרב כנה"ג בדעת ריא"ז דגם חחליצה לא צריכא במחכ"ה ליתא כלל דהא זיקה מדרבנן היא ובכולהו מתניתין דזיקה צריכה חליצה ואפילו עשה בה מאמר וריא"ז וראי לא כתב רק לענין יבום, גם מה שרצה הרב הכנה"ג להתירה גם ביבום כמחכ"ה הגדולה והקדושה גם זה ליתא כלל דודאי אסורה להתייבם, וברור ג"כ דבעשה בה מאמר גם הרב הכנה"ג מודה, ועל הרב המחבר אני תמיה כי לפני איזה שורות דחה גם הוא דברי הרב כנה"ג וכתב דליתא דודאי יבום לא מצי ליבמה וכדברי ריא"ז ותמה על הכנה"ג דישתמיטיתיה והרב רמ"א הביא דברי ריא"ז להלכה, והפליג עור לומר דודאי אילו היה זוכר הרב כנה"ג מזה דהרב רמ"א הביא דין זה להלכה לא הוה פליג עליה וכו' ואם כן מה זה שכתב עתה כדי לחוש לסברת ריא"ז והרב בהגה וכו' א"כ בנד"ד נמי חולצת ולא מתיבמת, דדברים אלה מוכיחין כאילו אין הלכה כריא"ז והרב רמ"א אלא כהכנה"ג ואמנם לחוש וכו', פסק דבנד"ד חולצת ולא מתיבמת, וזה פלא כי זה סותר כל מ"ש מקודם דדברי הכנה"ג ליתא דודאי יבום לא מצי ליבומת וכו' כשגם כי בנד"ד דיש גם מאמר גם הכנה"ג מודה עי' בדברי המחבר להלן.)**