צדקה ומשפט חלק א רא

על המראה ושבתי וראיתי להרב כנה"ג שכתב בסי' קנ"ו ס"ק ג' וז"ל אמר המאסף ראיתי לריא"ז הובאו דבריו בש"ג פ"ד אחיו דברים זרים בעיני וז"ל ונראה בעיני דה"ה שאם היו ג' אחין נשואין לג' נכריות וכו' והעתיק כל דבריו שכתבנו לעיל משמו וכתב עליו והוא דבר חדש ונפלא בעיני ולא עוד אלא שדבריו מוכיחים שהיא מאותם שלא חולצות ולא מתיבמת שכ"כ הרי היא כאשת אחיו שיש לו בנים ואשת אחיו שיש לו בנים לא חולצת ולא מתיבמת ואם כך הוא דעתו הוא דבר תמוה מאד ומעיד אני עלי שמים וארץ שהחכם השלם כמוה"ר שמואל בן וליסוד נפלה לו יבמה לו ולב' אחיו וא' מהב' אחים היה לו בנים ובנות ומת וחלץ לה האח הנשאר אמנם אם דעת ריא"ז היא שלא תתיבם אבל חליצה מיהא בעי מ"מ אף כי לא ראיתי מעשה כזה מ"מ נ"ל פשוט שלא כדברי הרב ז"ל ועולה ג"כ ליבום ודומה לי שבמעשה שהזכרתי למעלה אם היה רוצה ליבמה היבם היה מיבמה וצ"ע ע"כ דברי הרב כנה"ג הרי שתמה טובא על ריא"ז ונחלק עליו וכתב דנראה לו פשוט דחולץ או מיבם בנדון דריא"ז והניח דבריו בצ"ע, ובאמת שדברי ריא"ז תמוהים דבשלמא בצרת ערוה בזיקה דין הוא שתהא פטורה מן החליצה ומן היבום כמו דין המשנה ב' אחיו שהיו נשואין שתי אחיות וא' נשוי נכרית ומת נשוי נכרית דאף בלא כנסה אותו שהיה נשוי לא' מן האחיות ומת דין הוא שתהא הנכרית אסורה להתיבם להאח הנשאר דהנכרי' היא צרת ערוה בזיקה דערוה גופא בת חליצה ויבום לעלמא אבל לזה האח אסורה שהיא אחות אשתו אבל היכא דאשה נכרית זקוקה לב' אחים ואח הא' יש לו אשה ובנים ומת אותו שיש לו בנים לא בעיא חליצה ויבום כלל לא מאיש זה ולא מאיש אחר א"כ צרתה בזיקה לא מקריא צרת ערוה ה) ולא מקריא צרת ערוה אלא היכא דעל איש זה הויא ערוה ולאיש אחר שריא אבל ביש לו אשה ובנים דאסורה לכל האחין לא מקריא צרת ערוה כן נ"ל לחלק לפי דעת הרב כנה"ג דס"ל דבנדון ריא"ז בעיא חליצה ויכולה להתיבם נמי ולכאורה איכא לאקשוי עליה מהא דב' אחין נשואין ב' אחיות וא' נשוי נכרית דאמרינן אם מת נשוי נכרית ולא כנס אותם בעל א' מב' אחיות ואפ"ה קיל"ן דאם מת א' מבעלי אחיות אסורה להתיבם לאח הנשאר ומ"ש מנדון ריא"ז דסבר הרב ז"ל דבעיא חליצה ויבום אלא ודאי סבר הרב כנה"ג דהיכא דאין נשואין כלם נכריות אפי' שמת אחד מהם ונשארה זקוקה לאח שיש לו בנים ומת דמותרת לאח הנשאר דלא מקריא צרת ערוה אלא צרת בתו או צרת אחות אשתו דאסורה לו מחמת קורבה ולא באסורה לו מחמת איסור אשת אח שיש לו בנים אמנם חילוק זה קשה מסי' קע"ג דין י"ב בצרת אשת אחיו שלא היה בעולמו בזיקה דדמי להאי דינא ממש ואמרינן דחולצת ולא מתיבמת וריא"ז מודה דבעיא חליצה שלא כדברי הרב כנה"ג שהבין בדבריו דאף חליצה לא בעיא דליתיה דהא יליף לה ריא"ז להאי דינא מב' אחין שהיו נשואין ב' אחיות. איך שיהיה נראה לי דנקטינן כדברי הרב דהיכא דהיתה זקוקה לב' אחיו וא' מהם יש לו בנים דלא הויא צרת ערוה בזיקה ואם מת אותו שיש לו בנים מותרת הזקוקה להתיבם להאח הנשאר וא"כ נראה דאף אם קדשה וכנס נמי בלא ביאה לא פקעה זיקתה דבנד"ד אם עמד שמעון ונתרפא מחליו ועמד וגירשה לא מפטרא בגט לבד בלא חליצה דכניסה לא מהניא מידי בלא ביאה והו"ל כקדשה לבד ובעיא גט למאמרו וחליצה לזיקתו ואם מת נתבטלו קדושיו אבל זיקתו לא פקעה ואת הנשאר או חולץ או מיבם דלא כריא"ז דכבר כתב עליו הרב כנה"ג ז"ל שדבריו זרים עד מאד ותמה עליהם וכתב שעשו מעשה בזמן הרב שמואל ן' וליסוד וחלצה האח, הנשאר וכתב הרב ז"ל דאי הוה בעי ליבמה הוה מייבם לה סוף דבר הכל נשמע דכניסה לא מהני מידי והויא כקדשה לבד דלא סגי בגיטא אלא בחליצה או ביבום. תבנא לדיננא דאיתתא זו לא שריא לזר בלא חליצה וחולצת אי מתיבת מהאח הב' ואם באנו. לחוש לדברי ריא"ז א"כ אף בלא כנס ולא קדש שמעון אלא זקוקה לו לבד ומת אסורה ללוי אלא דנקטינן כדעת הרב כנה"ג דפליג עליה וס"ל דבנדון ריא"ז או חולץ או מייבם. אמנם לרווחא דמילתא כדי לצאת ידי דעת ריא"ז והגהות ש"ע דס"ל דאפילו בהיתה זקוקה לאח חולצת ולא מתיבמת דבנ"ד נמי יחליץ ולא ייבם דאפילו א' נשוי נכרית ח) לא הבנתי דברי הרב המחבר במה שחזכיר פה וגם להלן דס"ל לריא"ז דבכה"ג נמי חשיב ברת ערוה בזיקת, ולא ידעתי מה צרה שייך פה, רק. ריא"ז לומר פשוט משם דכמו התתם יש זיקה (ואפילו בתרי אתי) ולהכי נחשבת היא צרת ערוה בזיקה הרי דהזיקה חשיב אותה טעם ככנוסה, וא"כ גם בנדון ריא"ז נמי חשיבא זיקתה ככנוסה מעט להאח השני וא"כ הו"ל אשת אח שיש לן. בנים, אלא דלוא היתה זיקה ככנוסה ממש אז היתא עליו בכרת, אבל כיון דזיקה רק מדרבנן להכי חולצת אבל לא מתיבמת דהזיקה מחשיבה מעט ככנוסה והו"ל כאשת אח שיש לו בנים ודו"ק.)**