צדקה ומשפט חלק א ר

כמו שפסקו הפוסקים הראשונים הלא המה בעל דברי ריבות סי' קס"ג ומוהר"ר אליהו חיים והרב מוהרשד"ם סי' צ"ג ומוהרי"ק סי' ו' והיא התשובה שכתבנו לעיל ומוהר"ו סמו"ט דכלהו בשטה אחת קיימי בנדון יצחק חבר שנפלה לו אשת אחיו ליבם וכנס אותה ב"ז ברכות עשה בה מאמר ונתייחד אמה ולא בא עליה ופסקו שצריכה חליצה וגט ולא אפליגו אלא אי קידם חליצה לגט או גט לחליצה אבל כולהו ס"ל דבעיא חליצה ואם איתא דכניסה לחוד סגי ופקע מיניה זיקת יבום אמאי בעיא חליצה ותסגי לה בגט כיון דהויא כאשתו וחשיבה כנבעלה הרי פקע מיני הזיקת יבום אלא ודאי כל כמה שלא נבעלה מיבם לא פקעא זיקתה וכיון דבעיא חליצה משמעון ומת בלא חליצה בעי לוי ליבם לה או לחלוץ ואה"נ אילו לא הוה לשמעון בנים מאשה אחרת לא הוה מצי לוי ליבם לה אלא חולצת ולא מתיבמת דכך הוא הדין שכל אשה שיש עליה זיקת ב' יבמין חולצת ולא מתיבמת כמבואר בסי' קע"ד דין ד' עיי"ש אבל הכא בנ"ד שיש לשמעון היבם בנים ליכא עלה דהאי איתתא כי אם זיקת יבם א' וחולצת או מתיבמת והן הן דברים שנאמרו הלכה למשה מסיני וכל מי שיש לו מוח בקדקדו עיניו תחזינה מישרים קשט דברי אמת והאמת יורה דרכו דדינא הכי הוי ושימע לנו ישכון בטח וינוחו לו ברכות על ראשו. עוד יש להביא ראייה דיבמה אינה נקנית אלא בביאה מהא דאמרינן גבי אלמנה לכ"ג אלמנה מן הארוסין מאי איכא למימר כלומר דאמאי חולצת ולא מתיבמת ליתי עשה דיבמה יבא עליה ולידחי לא תעשה דאלמנה לא יקח ומשני רבא דאה"נ דביאה א' מותר אלא דגזרינן ביאה א' אטו ביאה ב' ע"ש ואם איתא דבכניסה לחוד נקנית היבמה אפילו ביאה א' לא הוי שרי דאפשר לקיומה מצות יבום בכניסה לחוד אלא עכ"ל דביאה בעינן. ועוד ראייה דתנינן גבי פצוע דכא וכן כל חייבי לאווין וכולן אם בעלו קנו ואסיר לקיימם משים לא יבא פצוע דכא וכו' ע"כ אלמא בעילה בעינן וכניסה לא מהני לקנות וכן כתב הרמב"ם דמן התורה נקנית בביאה לחוד אבל מד"ס הצריכו קידושין ועוד דאלמנה בעלמא נמי אינה נקנות אלא בביאה ומש"ה אסור לבא עליה ביאה א' בשבת דהוי כקונה קנין בשבת כמבואר בא"ח הלכות שבת וכתב באר היטב בשם ט"ז דאינה נקנית אלא בביאה ולא ביחוד עיי"ש. זאת תורת העולה מכל מאי דכתבניא דאתתא זו זקוקה ליבום והיבם ב' או חולץ או מיבם ולא שריא לזא בלא חליצה ויבום, ודברים אלו פשוטים לדרדקי דבי רב ואין בהם נפתל ועקש וצור ישראל יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות, ומ' פנחס אין לו רשות להטפל בדיני גיטין וחליצות כי כל מי שאינו בקי בטיב גיטין וכו' לא יהא לו עסק עמהם וה' ינחנו בדרך אמת. שוב ראיתי מ"ש ריא"ז ז"ל הובא בשה"ג אשר סביבות הרי"ף ז"ל שכתב בפ"ד אחין דף תי"א וז"ל ונראה בעיני שאם היו ג' אחים נשואים ג' נכריות ומת א' מהם והרי אשתו זקוקה לב' אחיו והיו בנים לאחד מהם ומת הרי זו אסורה להתיבם לאותו האח הנשאר הואיל והיתה זקוקה ג"כ לאחד מהאחין שיש לו בנים הרי היא כאשת אחיו שיש לו בנים ואסורה כמבואר בקו' הראיות ע"כ, ומוכח מדבריו אלה דאף בלא קדשה ולא כנסה האח שיש לו בנים עכ"ז היכא שמת אותו האח שיש לו בנים הואיל והיתה זקוקה לי ליבום הו"ל כמו צרת ערוה בזיקה והרב בהגה"ה סי' קע"ה דין ח' הביא דברי ריא"ז אלו וז"ל וה"ה אם היה נשוי נכרית ויש לו בנים אסורה לו משום זיקת אחיו שיש לו בנים הגהות אלפסי פ"ד אחין ע"כ, ונלמד דין זה מדין הנז' לעיל מיניה בסמוך ג' אחיו שנים מהן נשואין ב' אחיות וא' נשוי נכרית וכו' אבל אם מת נשוי נכרית קודם שיגרש א' מבעלי אחיות את אשתי אפי' אם לא כנסו ד) הנכרית ומת אסורה הנכרית לאח הנשאר מפני שהיתה צרת ערוה בזיקה ע"כ, ומיניה יליף ריא"ז זיל דה"ה אם היתה היבמה זקוקה לאח שיש לו בנים ומת דאסורה היבמה לאותו האחד הנשאר דאסורה לו משום זיקת אשת אחיו שיש לו בנים וא"כ אפי' בלא כנס ולא קדשה האח שיש לו בנים אסורה לאח הנשאר היכא דמת האח שיש לו בנים, כ"ש בנ"ד שקידש וכנס האח שיש לו בנים דנראה דאסירה לאח הנשאר לפי דעת ריא"ז ז"ל, ואשתומם **( ד) זהו כדעת הרא"ש והטור, ואמנם רש"י ביבמות ד"ל ע"א בד"ה טעמא דגירש כתב וז"ל בשלמא אי לא כנסה הויא מותרת לזה מחמת זיקת אחיו הראשון וכו', גם מ"ש עוד מרן בשו"ע שם אבל אם כנס בעל האחות את הנכריית תכו' לא שנא גרש קודם שכנס הערוה לא שנא אח"כ מותרת האחרת להאח הנשאר, ברש"י שם מבואר. להיפך דככנסה אסורה ע"ש, ועי' בחי' אנשי שם כהרי"ף שם דרמז לשיטה זו של רש"י, ועי' גם בתוס' יו"ט שם, ובחי' הרש"ש שם ע"ב בתוס', בד"ה זאת אומרת דכתב דרש"י לא כתב דבלא כנס מותרת אלא לרב אהי אבל לרבא דהלכה כוותיה אסורה בלא כנס ע"ש, ועי' גם בערוך לנר שם ואין המקום פה לקבל אריכות המגיה)**