צדקה ומשפט חלק א קצט

דאפשר לקימוה למצות יבום בכניסה לחוד אלא ודאי דלא מקיימא מצות יבום בכניסה לחוד בלא ביאה ומש"ה מפטר בבועל יבמתו נדה דקא עביד מצוה בהאי ביאה ומש"ה פסק הרא"ש והטור דהיבמה לכתחלה לא תתייבם בעת נדתה שעבר היבם ובא עליה קנאה דלא מקניא היבמה אלא בביאה דאם איתא דבכניסה לחוד קנייא אמאי כתבו הרא"ש והטור וש"ע בסי' קס"ד דאם יבמה כשהיא נדה ובא עליה קנאה בכניסה לחוד וכבר הוכחנו מסוגיא דפסחים כן דסבר תלמודא הכי מדפטר בבועל יבמתו נדה ויהיב טעמא משום דמצוה קא עביד בהאי בעילה והיא מצות יבום מוכח בהדיא דליכא מצות יבום בלא ביאה אף בכנסה בז' ברכות וקדושין וכתובה ויחוד וזו ראייה שאין עליה תשובה וח' פנחס לא ידענא מה הוא סח שדחה ראייה זו בדברים שאין בהם ממש הבל הבלים שאין בו ממש ומה ענין קנוי וסתירה דסוטה וקנוי וסתירה מאן דכר שמייהו הא מוכח בהדיא דסתירה ויחוד לא מהני גבי יבמה לקנותה. ומה שתירצנו לעיל בפי' דברי מוהר"ר בנימין מתתיה דהאי דקאמר ולא בא עליה ביאת מצוה לאו למימרא שלא בא עליה כלל דההיא ודאי לא מהני אלא מיירי שבא עליה ביאה ראשונה בלבד דאינה מתעברת ממנה או שהערה בה קנאה בהעראה והוא תירוץ אמתי ובודאי שלזה נתכוון הרב ז"ל והוא נלמד מדברי התו' ביבמות פ' כיצד דף פ' שכתבו שם אמאי דקאמר תלמודא אמאי דתנן התם איסור מצוה איסור קדושה כגון אלמנה לכ"ג וכו, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט וכו' חולצת ולא מתיבמת וקאמר תלמודא קפסיק ותני לא שנא אלמנה מן הנשואין לא שנא מן הארוסין בשלמא מן הנשואין עשה ול"ת ואין עשה דוחה ל"ת ועשה אלא מן האירוסין ל"ת גרידה יבא. עשה וידחה ל"ת ומשני התם רבא גזירה ביאה א' אטו ביאה ב', וכתבו שם התו' ד"ה יבא עשה וידחה ל"ת הקשה ריב"א דכיון דאין אשה מתעברת מביאה א' היאך תתייבם דבביאה ליכא הקמת שם וביאה ב' אסירא ליה כדאמרינן לקמן גזירת ביאה אטו ביאה ב', ואור"י דלק"מ דלא בעינן שתהא ראויה להקמה שם ולא ממעטינן אלא איילונית וסריס שאין ראוין להוליד לעולם אבל ביאה שאינה יכולה להתעבר בה לא ממעטי' דאל"כ תיקשי היאך קטנה מתייבמת, ובפ' הבא על יבמתו מרבינן דנקנית בביאה שלא כדרכה והעראה אעג"ב דאינה מתעברת בה ע"כ, א"כ מרבינן ביאה שלא כדרכה או העראה או ביאה א' דאינה מתעברת בה ואפ"ה נקנית היבמה בהני גווני ומקיים בהו מצות יבום אעג"ב דלא חזו להקמת שם ולא מקיים מצות להקים זרע והן הן הדברים שכתב הרב בנימין מתתיא והם מלוקטים מדברי ר"י הנז' ועלייהו קאמר ולא בא עליה ביאת מצוה ר"ל שהערה או שלא כדרכה או ביאה א' לבד דאינה מתעברת בהני גווני אפ"ה קמ"ל הרב הנז' דקיום בהו מצות יבום אעג"ב דלית בהו מצות והקים זרע לאחיו ואמרינן נמי התם וכולן אם בעלו קנו ר"ל כל ח' איסורי לאוין כמו פצוע דכא וכרות שפכה וממזרת שהיבמה אסורה ליבם בלאו או בעשה דתנן במתני' חולצת ולא מתיבמת דגזירה ביאה א' אטו ביאה ב' ואמרינן בבריתא וכולן אם בעלו קנו ואסור לקיימן משום שנ' לא יבוא פצוע דכא וכרות שפכ' וכו' כלומר דלכתחלה חולצת ולא מתייבמת דאסור אפי' ביאה א' אטו ביאה ב' אבל אם עבר ובא עליה ביאה א' וקנאה אסיר לקיימה עוד דכבר קיים בביאה א' מצות יבום ופסקה מרן בש"ע ריש סי' קע"ד. ולזה נתכוון הרב בנימין מתתיה במ"ש שלא בא עליה ביאת מצוה ודברים אלו ברורים ואין בהם נפתל ועקש. זאת תורת העולה מכל הני מילי מעלייתא דכתיבנא דאתתא זו אכתי זיקת יבום עליה ובעיא חליצה או יבום מיבם הב' שהוא לוי ולא שריא לאנסובי לזר **(ועוד מטעם אחר נלפענ"ד דאין כאן השגה עפ"י מה שכתב הרב המגיה, במשנל"מ בפ"ג מה' בכורים משם הכנה"ג דכתב משם מדרד"ך דלא אמרינן כלל זה דכל הראוי לבילה וכו' אלא דוקא במקום דהוזכר בתלמוד ע"ש, ועי' גם בס' אור לי בסי' קכ"ח ד' ק"ט ובהשמטות שם דף קמ"ו דכתב משם הזרע אמת דגם הוא כתב כן מדנפשיה, ושכן כתב גם הגאון צמח צדק וגם בשרי חמד סי' נ"ג כתב משם הבכורי יעקב דכתב דכן הוא דעת הרמב"ם וכן הוא דעת גם הגאון מהרד"ף בס' מכתם לדוד וע"ש דהאריך קצת בזה ומסיק וז"ל ומילי דסברא נינהו דכל דהדין מבואר בש"ס יכולין הפוסקים להסביר הטעם עפ"י הכלל הגז' אבל לא להמציא דין עפ"י הכלל הנה ע"ש, וא"כ גם הכא אחרי דמבואר בש"ס דביבמתו נדה לא מקיים המצוה בכניסה ויחוד לבד אין לנו לחדש בין ולומר דזה דוקא בנדה מפני דאין ראוי לכילה אבל יבמתו טהורה מחני אף בכניסה ויחוד לבד דאטו ? אנן בדידן בחרש ונאמר ? דביבמתו טהורה לא צריך ביאה ובכניסה ויחוד לבד ? סגי לקיים המצות ? ביון דראוי לבילה ודבר זה לא נזכר בתלמוד ועי' בשו"ת בנין ציון החדשות פ' ק"מ דכתב דברים דומים לזה דכתב וז"ל דאטו ? נאמר דכל מי שראוי ליפול לולב אין הנטירה מעכבת בו כיון דראוי ליפול לול? וכו' ע"ש ודו"ק: המגיה)**