צדקה ומשפט חלק א קצד

מוהרח"ש בתשובה סי' י"ד בנדון דידיה וז"ל בסוף התשובה ובר מן דין בנ"ד אינו גובה בן הראשונה כתובת אמו לפי שאינו יוצא כתובת אמו מתחת ידו וכמ"ש הרמב"ם וכו' וכן כתב הרב מוהרשד"ם בסי' קמ"ט והוא פשוט ע"כ. והרב מוהריב"ל בח"ג סי' כ"ו הביא משם מוהרא"ם ז"ל דאפילו אין שטר כתובה יוצא מתחת ידם יורשים כתובת אמם ותמה עליו מדברי הרמב"ם ז"ל והרב מוהרימ"ט תירץ דהרמב"ם מיירי כשלא נמצא שטר כתובה אחרי מיתת אמם, והרא"ם מיירי כשנמצא שטר כתיבה אחר מיתת אמם, והרב כנה"ג בהגהת ב"י ס"ק ז' תירץ דהרמב"ם מיירי כשלא היה לה שטר כתובה בשעת מיתתה דיש לחוש שמא מחלה וכו' עיי"ש. ואנכי העבד נ"ל שזהו תירוץ רבו של הרב כנה"ג המהרימ"ט כמ"ש הכנה"ג עצמו בשמו ומאי בנייהו, באופן שכל אפייא שווין כיון דבנ"ד שאלנו ליורשים אם היה בידם כתובת אמם בשעת מיתתה ואמרו דלא היה וכבר העלינו לעיל דאף בהיה לה בשעת מיתתה לא גבו יורשיה כתובתה ואין יורשין כתובת אמם דמזון הבת עד שתבגר ופרנסתה קודמין לכתיבת בנין דכרין כדלעיל וצור ישראל יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות. הצעיר צדקה חוצין סימן ט"ז נדרשתי לאשר שאלוני מעיר כוי על ראובן ושמעון ולוי אחים וראובן היה נשוי ונפטר לב"ע בלא זרע ואשתו נפלה לפני שמעון יבמה ושמעון קידש אותה ועשה ז' ברכות וכנסה ובאותו הלילה שכנסה היתה נדה ולא נגע בה אפי' באצבע קטנה ובאותו הלילה חלה את חוליו וכמה ימים היה מוטל על ערש דוי ונפטר מאותו חולי ולא נטהרה מנדת טומאתה ולא קרב אליה כלל ושמעון הנז' היה לו אשה אחרת ויש לו בנים ממנה ועתה שאול ישאלו אם אותה יבמה אשת ראובן הנ"ז שנפלה ליבום קמי שמעון בעיא יבום או חליצה מלוי כיון דאחיו שמעון לא בא עליה וא"כ אכתי זיקת יבום עליה או דילמא כיון שכנסה שמעון בקדושין וכתובה וז' ברכות פקע זיקת יבום מעליה ומותרת לזר בלי חליצה ויבום ואסורה ללוי משום אשת אח כיון דשמעון אית ליה אשה ובנים יורנו רבינו להיכן הדין הזה נוטה, ושכמ"ה. תשובה תחלה צריך להקדים שאין היבמה נקנית ליבם אלא בביאה וכמ"ש הרמב"ם בריש פ"ה מה' יבום וז"ל המאמר אעפ"י שאינו קונה ביבמה קנין גמור ואינה נעשית א"א גמורה צריכה ממנו גט ואינה ניתרת לזר אלא בחליצה שאין היבמה ניתרת לזר אלא אחר בעילת היבם או אחר חליצה וכו' והמאמר אינו קונה בה קנין גמור כמו הבעילה ע"כ הרי לך בהדיא דאינה ניתרת לזר אלא בבעילה, מוכח דבכניסה לחודה בלא בעילה לא מהני דאם איתא דבכנסה לחודה שכנסה בקדושין וז' ברכות ונתיחדה עמו בעדים סגי אמאי כתב הרמב"ם שאין היבמה נקנית לזר אלא בבעילה הו"ל למימר דבכניסה סגי, וכן כתב בריש פ"ב וז"ל מד"ס שלא יבא היבם על יבמתו עד שיקדש אותה וכו' ואין המאמר קונה ביבמה קנין גמור כמו הביאה ע"כ הרי לך דביאה בעינן. אמנם נקנית נמי בהעראה שהיא הכנסת עטרה אפי' בלי גמר ביאה וכמ"ש הרמב"ם שם דין ג' וז"ל אחד המערה ואחר הגומר קנה, אמנם בכנס לבד בלא ביאה כלל כנ"ד שהיתה נדה ולא טבלה מטומאתה כלל עד שמת לא קנה כלל וכ"ת אם נתייחדה עמו בעדים סגי, ליתא חדא דיחוד הראוי לביאה בעינן אבל אם היתה נדה דאותו יחוד אינו ראוי לביאה לא הוי יחוד דאפי' בכונס את הבתולה דקיל"ן דחופה קונה בה פסק הרמב"ם וכן מרן בש"ע א"ה סי' ס"א וז"ל כיון שהכניס האיש ארוסה לחופה אעפ"י שלא נבעלה הרי היא כאשתו לכל דבר וכו' בד"א כשראויה לביאה אבל אם היתה נדה ואח"כ כנסה לחופה ונתיחד עמה אינה כאשתו אלא לכל הדברים היא עדיין כארוסה מאחר שהיתה נדה, וכתב ה"ה זו בעיא בגמ' ולא נפשטה וכתוב בהלכות הילכך אינו קונה, ודעת רבינו שה"ה לכל דבר שאין חופת נידה קונה לו ליורשה ולא ליטמא לה ע"כ הרי שדעת הרי"ף והרמב"ם דחופה ויחוד של נדה אינה קונה כלל, וכן פסק מרן בש"ע והביא סברא זו סתמית, והגם שכתב עוד בשם י"א דדוקא לענין תוספת אינה קונה חופת נדה אבל לכל שאר הדברים הרי היא כנשואה, והיא דעת הרא"ש מ"מ ע"כ לא אמרינן הכי אלא גבי בתולה גבי אלמנה לכ"ע אין חופה קונה בה אלא יחוד הראוי לביאה כמבואר בסי' ס"ד דין ה' וז"ל מרן בש"ע ואלמנה אין חופה קונה בה אלא יחוד של ביאה וכו' עיי"ש, וא"כ בנ"ד שהיא אלמנה לכ"ע בעינן יחוד הראוי לביאה, וכיון דבנ"ד היתה נדה לא הוי יחוד של ביאה ובפרט שבלילה הראשונה נפל