צדקה ומשפט חלק א קצ

שעשה שליח לבנו להוליך גט לאמו וכו' וכתב הרב שהגט גט וכו' כ"ש וק"ו אם לא היה השליח קרוב לאיש או לאשה כי אם שליח לשליח דמהני, וגדולה מזה מצאנו בסי' קמ"א דין ל"ה שפסק מר"ן על פי סברת הרא"ש והטור דהשולח גט ביד גוי שיתנהי ומינה לפ' הבעל בכתבו לאותו פ' שליח להוליך גט לאשתו כשר מפני שהגוי איני עושה אלא מעשה קוף בעלמא וכתב הרא"ש שכן נוהגים בצרפת ובאשכנז עפ"י ר"ת ע"כ והא הכא דשלח הגט ע"י גוי ליתנו לפ' ואפ"ה כשר דאינו אלא מעשה קוף בעלמא דלא הוי שליח שניתן לגירושין, כ"ש בנ"ד שנתנו א' מיר לבנו של יוסף להוליכו לאביו דודאי כשר דלא הוה בנו של יוסף כי אם מעשה קוף בעלמא, ואעג"ב דהרב מור"ם בהגהה כתב מיהו יש חולקין וס"ל דאין לימנות שליח הולכה על ידי כתב וכתב עוד גם לא ראיתי נוהגין כן ע"כ, שאני התם דהבעל מינה שליח לאותו פ' על ידי כתב שכתב לו שאתה תהיה שלוחי ליתן הגט לאשתי בכה"ג כתב יש חולקין וס"ל דאין למנות שליח הולכה ע"י כתב אבל בנ"ד שהבעל מינהו ליוסף בשטר הרשאה חתום בו ג' דיינים ומקוים בג' דיינים ושליחות א' מיר ובנו של יוסף הוא מעשה קוף בעלמא שנעשו שליח למסור הגט ליוסף שהוא ממונה מפי הבעל בשטר הרשאה מקוימת כהלכתו מילתא דפשיטא דמהני שליחות בנו של יוסף לאביו דלא יהא אלא גוי בעלמא כשר בכה"ג כמבואר בסמוך כ"ש שהוא יאודי כשר ואינו קרוב לאשה ולא לאיש אלא קרוב ליוסף בכה"ג לית ביה ריעותא כלל ודו"ק. הצעיר צדקה חוצין סימן ט"ו שאלה מעשה שהיה כך היה ראובן שהיה נשוי עם אשה אחת ובא לו ממנה שני בנים ומתה בחייו ונשא אשה אחרת וילדה לו בן ובת ומת ראובן והניח שני בנים שהיו לו מהראשונה והבן ובת שיש לו מהשנייה ואשתו השניה קיימת ושני בנים שיש לו מהראשונה הא' גדול כבן ט"ו שנה, והבן הב' קטן והבן והבת שיש לו מהשנייה שניהם קטנים, ואשתו הב' תבעה כתובתה וגבתה אותה ונשאר לו לראובן עדיין נכסים, ושאל השואל כדת מה לעשות באותם הנכסים אם יגבו אותם בני הא' בתורת כתובת בנין דכרין, או אם יוציאו אותם למזונות הבת ולפרנסתה, ואם פרנסת הבת ומזונותיה קודמין לכתובת בנין דכרין, או אם יזונו הבנים והבנות ביחד מאלו הנכסים כדין מי שהניח נכסים מועטים כמבואר בטור א"ה סי' קי"ב דין י"ב דאם לא הניח אלא מטלטלין אם הנכסים מועטים והניח בנים ובנות וזוני אלו ואלו ביחד כמבואר התם הטעם יורנו רבנו כדת מה לעשות והיכי לדייני דייני להאי דינא ושכמ"ה. תשובה לכאורה נראה דאית להו לבני הא' כתובת בנין דכרין ואעג"ב דליכא מותר על שתי הכתובות דינר, דדוקא במתו שתיהן בחייו התם בעינן מיתר על שתי הכתובות דינר ששתיהן באים מכח התקנה לפיכך בעינן מותר לקיים בו נחלה דאוריתא, אבל אם מתה אחת בחייו ואחת לאחר מותו ונשבעה על כתובתה אותה שמתה לאחר מותו לא בעינן שיהא מותר דינר על שתי הכתובות שהשניה נגבית בתורת חוב ולא מעקרא בהכי נחלה דאוריתא, שכשמת נפלו נכסים לבני יורשין ומצוה עליהן לפרוע חוב אביהם ואין לך ירושה גדולה מזו, וכתובה זו נעשית מותר לחבירתה, וכן אם שתיהם מתו לאחר מותו תרוייהו אתו מחמת חוב ובני כל אחת נוטלים כתובת אמם אפי' אין שם מותר דינר כמבואר בסי' קי"א הדין והטעם בטור ובב"י ואם מתה אחת בחייו ואחת קיימת דינו שוה למיתה אחת בחייו ואחת לאחר מותו דאם יש שם כדי שתי כתובות בני הראשונה נוטלין כתובת אמם והשניה כתובתה ואם יש מעט יותר על כתובת הראשונה השנייה נוטלת כתובתה והמותר לבני הראשונה אעפ"י שאין בני השנייה עמלין כלום, ואם אין שם אלא כדי כתובה הראשונה השנייה נוטלת כתובתה והמותר יחלקו בני הא' והשניה כמבואר בטור ושזו היא סברת הרא"ש, וכתב ה"ה ז"ל שכן עיקר וכן העלו הרמב"ן והרשב"א, והגם שכתב הטור דיש מהגאונים שכתבו שאם השנייה קיימת אין בני הראשונה נוטלין כתובת אמם אנן לא קיל"ן כסברא זו אלא אפי' שהשניה קיימת נוטלין בני הראשונה כתובת אמן אם יש כדי שתי כתובות, ואם יש שם מעט יותר מכתובה הא' השנייה תטול כתובתה והמותר לבני הא', אם אין שם אלא כדי כתובה האחת השנייה תטול כתובתה והמותר יחלוקו בני הא' והשנייה וכן פסק מרן בשלחנו הטהור. וא"כ בנ"ד נמי שהשנייה קיימת איתיה להאי דינא ממש ואם יש כדי שתי כתובות השניה ניטלת כתובתה ובני הא' יטלו כתובת אמן ואם יש מעט יותר