צדקה ומשפט חלק א קפח

שנכתב ונחתם בפניהם כאשר כתבו הרבנים הנזכרים האריך שם והעלה דסימני הגט שכותבין ראשי שיטות וסופי שיטות הוי סימן מובהק ואף את"ל דלא הוי סימן מובהק כ"א מראשי תיבות מ"מ סימן דג' שטות אלימא בחד סי' מובהק ע"כ. גם הרב מוהר"א ששון סמך להתיר בנדון דידיה שלא אמר השליח בפ"נ ובפ"נ מהטעם הנז' שכיון שכתבו עידי השליחות נכתב ונחתם במתא פ' נראה שראו כתיבת הגט וחתימתו כפי דעת הרבנים הנזכרים וא"כ הוי כקיום הגט ומכ"ש שכתבי סימני הגט מכמה שיטות בנדון דידן דהוי סימן מובהק ולא חיישינן שמא הגט שמסר לו הבעל שליח נאבד וזה הגט שבא לפנינו הוא מזויף דהא כיון דיהבי ביה סימנין מובהקים מכמה ראשי וסופי שיטות בודאי דזהו הגט שמסר הבעל לשליח ולא נאבד כמבואר בתשובה הנז' שהרי כתב בשם הרב מוהרש"ך דהיכא דאיכא בשטר השליחות סימני הגט דראשי שיטות ג' שיטות דהוי סימן מובהק וליכא למיחש לנאבד הגט וכתב דבכה"ג אף שלא ראי עידי השליחות כתיבת הגט וחתימתו אלא שהביא הבעל הגט בידו כתוב וחתום ומסרו הבעל לשליח בפניהם מהני אף שלא אמר השליח בפ"נ מהני בקיום הגט וא"כ בנ"ד דאיכא סימנין מובהקים בשטר השליחות שבא לפנינו וכתוב בשטר השליחות שנכתב ונחתם הגט במתא פ' וגם כתוב בו ומה שראינו ונעשה בפנינו כתבנו וחתמנו שמותינו לכ"ע יועיל בקיים הגט ויש להתיר כסברת הרבנים הנזכרים מעתה נפשט בעיא דילן ולית בה חששא לא בשליחות א' מיר ולא בשליחות א' יוסף דתרוייהו מהני פש גבן חד ספיקא דא' מיר לא עשה שליח לשמעון בפני ב"ד ולא מסר בידו שטר שליחות א"כ מנ"ל ומאן מוכח דשוויה שליח מיד לשמעון דילמא נפיל שטרי הגט וההרשאה מידא דא' מיר וחזינהו שמעון ויהבינהו לייסף דאפי' שטר חתום בעדים בלא ב"ד לא אייתי בידיה שמעון כי אם בגפו יבא בגפו יצא והיכי מהני שליחותיה וביודאי אי הוה אתי א' מיר הבא פה בגדאד ויהיב הגט בידא דיוסף לא הוה בה שום חששא אעג"ב דשלחותיה מעשה קוף בעלמא ואפי' אמר בפ"נ ובפ"נ לא הוה מהני כמבואר לעיל אפ"ה מהני להתיר מהני טעמי דכתבו הרבנים הנזכרים הרב מוהרשד"ם והרב מהרש"ך ומוהר"ם מטאלון ונמשך אחר סברתם הרב מוהר"א ששון מאחר שכתבו עידי השליחות שנכתב ונחתם במתא פ' ומה שראינו הוי בקיום הגט ואף למה שגמגם בזה הרב מוהר"א ששון יודה היכא דאיכא סימנין מובהקים בגט דראשי שיטות דליכא לספוקי במידי כי היכא לספוקי בשליחות שמעון שלא הביא שטר בידו דשוויה א' מיר שליח לאתוי גיטא ליוסף אי מהני או לאו, והנה כבר העלינו דא' מיר לא הוה שליח שניתן לגירושין וכיון שכן בין אם יאמר בפ"נ ובפ"נ ובין אם לא אמר הכל שוה ואסיקנא לעיל דבנד"ד אף אם הוי א' מיר שליח הולכה לגמרי אינו מעכב בדיעבד בשעת הדחק אי לא אמר בפ"נ וכו' כיון דאיכא סימני' מובהקים בגט ומנוסח שטר שליחות יראה דמעדים שנכתב ונחתם בפניהם או שידעו בחתימתם וכיון דלא בעי למימר בפ"נ בנ"ד לא בעינן ב"ד שיהיו בעת שעשה שליח א' שליח ב' דהא כל טעמא ובעינן ב"ד כדי שיאמר שליח א' בפניהם בפ"נ כמבואר בפוסקים ומש"ה שליח ב' בעי למימר ושליח ב"ד אני אבל היכא דלא בעינן בפ"נ לא בעינן ב"ד ומ"מ בפני עדים מיהא בעי למנוייה שליח א' לשליח ב' והבעל נמי כשמנה שליח א' בעי למנויה לה באפי תרי סהדי מיהא. ואיכא פלוגתא אם השליח עולה במקום א' ואם מצטרף אחר עמו למהוי תרי כמבואר סי' קמ"א שכתב הטור וז"ל כתב הרמב"ם דבשליח הולכה והובאה א"צ לעשותו בעדים וכו' אבל בירושלמי יש עשה שליח להוליך גט לאשתו צריך להחזיקו בפני ב' ואין השליח מעם השנים וא"א הביאו לפסק הלכה ופי' אותו וכו' ויראה מלשונו דאף במקום אחר אינו עולה וכוי ויראה לי שעולה במקום א' ואחר מצטרף עמו וכן דקדק בע"ה ז"ל וכן כתב הרמב"ם שהשליח הוא עד א' וכתב שם מרן דאעג"ב דכל דנאמן השליח לומר בפ"נ נאמן לומר שהבעל עשאו שליח וא"צ לא שטר ולא עדים וכמ"ש הרא"ש בריש גטין ובתשובת כלל מ"ה וכן כתב רבינו בשם הרי"ף מ"מ ס"ל שצריך לעשותו בעדים ונאמנות השליח הוא לומר שעשאו שליח בעדים אבל אם אומר שעשאו בינו לבין עצמו שליח לאו כלום הוא וכן כתב הטור וכן כתב בסמ"ג בשם ר"י וז"ל אמת הדבר שא"צ שליח הולכה המביא גט לאשה לא חתימת עדים ולא חתימת ב"ד להודיע שעשאו הבעל שליח להולכה שהרי גט שבידו מוכיח אבל צריך למנותו שליח בפני ב' עדים כשרים ע"כ, וא"כ אפילו בשליח הולכה דכוליה מילתא מתקיים על ידיה לא בעי לאתוי לא שטר ולא עדים שמינהו הבעל שליח ומהימן בדבורו הקל לומר שעשאו הבעל שליח בעדים ק"ו בנ"ד כששימש מעשה עץ שימש ושליחות א' מיר ושמעון מעשה קוף