צדקה ומשפט חלק א קפז

רוח והיא מרת נפש נתנה עלי בקולה אמרתי אבקש לה מנוח אשר ייטב לה ויגעתי ומצאתי פתח פתוח לרווחה דרך סגולה אשר דרכו בה גאוני עולם גדולי הפוסקים אשר מימיהם אנו שותים, שגם הם נשאלו בשליח א' שעשה שליח ב' ולא אמר בפני ב"ד בפ"נ ובפ"נ וגם שליח ב' לא אמר שליח ב"ד אני וכתבו להתיר מטעם שכתוב בשטר השליחות הא' שהגט שנעשה עליו שליח ב' נכתב ונחתם במתא פ' בכך וכך בשבת בירח כך וכך ומה שראינו ונעשה בפנינו כתבנו וחתמנו שמותינו וכו' ע"כ וסומני הגט שטה פ' כך וכך ושטה פ' עד ג' שטית וכיון שכתוב בשטר השליחות נוסח זה מוכח דהעדים שכתבן שטר השליחות ראו כתיבת הגט וחתימתו. והאשל הגדול הרב מוהרשד"ם בתשובותיו פתח לה פתחא להאי פרשתא שנשאל בא"ה סי' ע"ז בגט שבא מאנקונא וכתוב בו באחד בשבת מנה פ' את השליח פ' להוליך גט לאשתו וכו' והגט שנעשה עליו שליח פ' נכתב ונחתם במנתא אנקינא וכו' ושטה פ' כך וכך וכו' ומה שראינו ונעשה בפנינו כתבנו וחתמנו וכו' והשליח הנז' לא אמר בפ"נ ובפ"נ, והשיב הרב וז"ל כי לכאורה נראה דפשוט אפי' לדרדקי דבי רב ששליח שהביא גט ממקום למקום דבעי למימר בפ"נ ובפ"נ הא לאו הכי אינו נאמן אלא אם יהיה הגט מקוים וכאן שאין הגט מקוים היה אפשר להכשירו מטעם אחר דרבו הפוסקים דס"ל דאם יש עדים שהבעל מנה פ' שליח להוליך גט לאשתו סגי ואצ"ל בפ"נ אמנם העומד לנגדנו, תשובת הריב"ש שכתב סי' שי"ח מה שאתה חושב דכל שיש עדים בשליחות דהוי כאתיוה בי תרי אינו מוסכם מהכל וכו' א"כ אין תקנה בשטר שליחות זה כיון שהעדים אינן כאן במקום האשה, והשליח אינו יכול לומר בפ"נ, א"כ מאיזה צד נוכל לזכות את האשה הזאת ואח"כ הסכים להתיר דע"כ לא ערער הריב"ש אלא בשטר המעיד על השליחות לבד אבל בשטר המעיד על הכתיבה והחתימה ליכא לספוקי במידי וכן מוכח מלשונו שכתב דכל שהם עצמם שלוחי הגט מסתמא חתמו העדים בפניהם או ידעו בחתימתם וכאן העדים מעידים שיודעים ונעשה הכל בפניהם ליכא למיחש לערעור הבעל והגט כשר וכו' ע"כ והרב הגדול מוהרח"ש ששון בתשובה סי' קפ"ד הביא לשון זה וכתב שכוונתו שכיון שכתוב בשטר השליחות שהכל נעשה לפניהם ונכתב ונחתם במתא פ' ומה שראינו ונעשה בפנינו וכו' מודה שהם מקיימים זה הגט ושבפניהם נכתב ונחתם ע"כ. והגם שהרב הנז' כתב שיש לגמגם בזה דמהיכא מוכח מדברים אלו שנכתב ונחתם הגט בפניהם אלא שראה שגם הרש"ך סי' ל"א שהביא שם תשובת הרב מוהרשד"ם הנז' וגם הרב מרדכי מטאלון שהסכימו להתיר מהטעם הנז' וביאר הדבר ויתר וז"ל ואומר שנראה לע"ד מלתא דפשיטא היא וכיון דכתוב בשטר השליחות שנכתב ונחתם במתא אנקונא וגם כתוב בו ומה שראינו בעיננו כתבנו וחתמנו אין לך קיום הגט גדול מזה שאם יאמר האומר שמה שכתוב בו נכתב ונחתם במתא פ' לאו למימרא דאינהו חזו שנכתב במתא פ' אלא אתי למיהב סימנא על איזה גט קאמר ובעו לאודועי דעל אותי גט שנכתב במתא פ' דהיינו שכתוב בו שנכתב במתא פ' אי הכי לא הו"ל למימר סתמא שנכתב במתא פ' והו"ל שכתוב בו שנכתב במתא פ', ועוד דא איתא דלסימנא בעלמא קאמרי הו"ל לערובי האי סימנא בהדי הנך סימני הגט שמביאים בסוף שהוא ריש שטה פ' וכו' סימני השטות ולא הו"ל לתת ריוח בין הדביקים אלא ודאי כוונתם להעיד איך נכתב ונחתם בפניהם ע"כ, והרב מוהר"א ששון כתב דהלא לאמונה דעתי הקפדה איני יורד לסוף דעתם הרחבה כי לשון השליחות אינו מורה שהם ראו הכתיבה והחתימה וכתב דאעג"ב דלא הוכח שהם ראו כתיבה וחתימה מ"מ מוכח שהם ידעו חתימת הגט אעפ"י שלא חתמו בפניהם וכן מוכח מדברי הריב"ש דבדיעת החתימות סגי ואעג"ב דהרב מוהר"א ששון לבו הוה מהסס בהיתר זה מ"מ כתב וז"ל כבר הורו הרבנים הגדולים והסכימו להתיר בנדון שלהם מהטעם הנ' ואין להרהר אחר בית דינם הצדק, וכתב עוד משם הרב מוהרש"ך שהסכים להתיר באותו הנדון על היסוד שבנה עליו שהקשה על הריב"ש ז"ל שכתב דהרי"ף והרמב"ם והרא"ש ס"ל דעידי השליחות לא הוי כאתיוה בי תרי והוא ז"ל הכריח דהרי"ף והרמב"ם ורש"י כולהו ס"ל דהוו כאתיוה בי תרי ואחר שבנה היסוד הזה כתב ועתה אבוא לנ"ד ואומר שאם הסימנין שנותנין עידי השליחות של הגט סימנין מובהקים אין ספק אצלי שאפי' לא ראו עידי השליחות כתיבת הגט וחתימתו כלל תלא שמינה הבעל שליח בפניהם ראו הגט כתוב וחתום בידו ויש להם סימנים מובהקים בגט ומעידים בזה בשטר שליחותם ומקיים עדותם בב"ד סגי בהכי ויכול השליח ליתן הגט לאשה ואין הבעל יכול לערער, וכ"ש שמנוסח שטר השליחות יראה דמעידים