צדקה ומשפט חלק א קפו

ועשה זה שליח להוליכו בידו לא מבעיא דלדעת כל הנך רביותא מוהר"י אדרבי והרב מוהרנ"ח והר"ם גלאנטי והרב מוהרח"ש ודאי דלא מהני לדידהו שליחות א' מיר ולא הוי אלא מעשה קוף בעלמא ואפי' אמר בפ"נ ובפ"נ לא מהני בלא קיום הגט אלא אף לדעת הרב מוהר"י מטראני שהוא רבו של הרב כנה"ג דמיקל בהא מ"מ יודה בנ"ד שלא עשאו הבעל שליח למנות ליוסף מדעתא דנפשיה אלא שהבעל מינהו ליוסף ועשה שליח לא' מיר שיוליך לו הגט א"כ בכה"ג אף לדעת מהרימ"ט לא מהני. והרב כנה"ג נסתפק בדעת הרשד"ם ז"ל אם מכשיר בכה"ג נמי או לא והעלה דגם הרב מוהרשד"ם ז"ל לא נחלק על הרשב"ץ אלא במה שנראה מדבריו דלא מהני בפ"נ אלא בעשאו שליח למנות למי שירצה ולא במינהו לעשות שליח לפ' ואיהו ס"ל דאף במינהו לעשות שליח לאדם ידוע מהני והוי שליח שניתן לגירושין אבל היכא דלא מינהו כלל לעשות שליח אלא למסור ליד פ' שכבר עשאו הבעל שליח לכ"ע לא מהני בפ"נ ובפ"נ וא"כ בנ"ד לכ"ע לא מהני ואפי' שנתן לו רשות הבעל לא' מיר לעשות שליח ושליח שליח מ"מ לא נתן לו רשות לעשות שליח אלא עד שיגיע ליד יוסף שכבר מינהו הבעל שליח ובכה"ג לא היו שליחות כלל והוי מעשה קוף בעלמא ודומה ממש לנדון הרב הגדול מוהר"י אדברי שכתבנו לעיל שנתן הבעל רשות לשליח שהוא משה הנז' לעשות שליח ושליח שליח עד שיגיע לב"ד הצדק ובפניהם יעשה השליח שליח לא' מאלו הג' הנזכרים וג"כ נתן כח לא' מאלו הג' הנזכרים לעשות שליח ושליח שליח עד שיגיע הגט ליד אשתו ואפ"ה פסק בה הרב להחמיר וכתב דלא הוי שליח שניתן לגירושין בכה"ג ומינה נילף לנ"ד לפסוק להחמיר ולומר דלא מהני שליחותיה של א' מיר דהוי שליח שלא ניתן לגירושין ואף אם יאמר בפ"נ ובפ"נ לא מהני עד שיתקיים הגט בחותמיו וכמ"ש הרב הגדול מוהרח"ש בתשובותיו לא"ה סי' ג' וז"ל אבל באומר סתם הולך גט זה לפ' שיוליך אותו לאשתי לכ"ע שליח הא' לא ניתן לגירושין ולהרשב"ץ כיון שאינו שליח אינו נאמן לומר בפ"נ ובפ"נ אף אם מסר לאותו פ' ולפ"ז מה שמועיל אם היה מוסר הגט ביד מניומי לגרש את האשה, וכן מ"ש הטור וז"ל ראשון לא נעשה שליח לגירושין לפיכך אינו יכול ליתן הגט לאשתו ולא לעשות שליח אחר ואותו פ' שא"ל למוסרו לו הוא שליח לגרש וכו' ע"כ, מיירי כשהגט מקוים בחותמיו דהא אינו יכול לומר בפ"נ ובפ"נ לא הוי ולא הא' שהביא הגט בדברי הרשב"ץ אלא מיירי שהגט מקוים וא"כ בנ"ד נמי מוכח דלא מצי לא א' מיר ולא יוסף הנזכרים לומר בפ"נ ובפ"נ דיוסף הנז' היה בבגדאד ולא ראה כתיבת הגט וחתימתו וא' מיר נמי אעג"ב דאפשר דהיה מצוי בעת כתיבת הגט וחתימתו הא לא הוי שליח שניתן לגירושין כי אם היה שליח למסור ליוסף בלבד וא"כ בעינן לקיומיה הגט ואם אינו מקויים לא מהני. והרב הנ' הקשה על הרשב"ץ ז"ל דהא ניחא ללישנא קמא דאשה עצמה המביאה גיטה דאוקמינן לה דא"ל הוי את שליח להולכה עד דמטית לבי דינא פלניא דכי מטית התם שוי שליח להולכה וקבלי גיטיך מיניה א"כ הרי א"ל הוי שליח שתרצי, אלא ללישנא בתרא דמוקי דא"ל הוי שליח להולכה עד דמטית התם וכי מטית התם אימור קמאי דינא בפ"נ ומשוו בי דינא שליח א"כ לא נתן לה רשות לעשות שליח שתרצה אלא לבי דינא פלניא וא"כ היכי מציא למימר בפ"נ ובפ"נ וכתב דנראה ליישב דבשליח א' שעושה שליח ב' הוא בתרי גווני או שיעשה שליח א' שליח ב' בפני ב"ד או שימסור שליחותו לב"ד שיעשו שליח מי שירצו א"כ הכא נמי בין אם נתן לה כח שתשוה שליח או למסור שליחותא לב"ד והם יעשו שליח למי שירצו מכחה מהני ולהכי מציא למימר בפ"נ ובפ"נ אבל במי שלא נתן לו כח כלל רק שיתן הגט ביד פ' להוליכו לאשתו בכה"ג הוא שכתב הרשב"ץ דלא נעשה שליח שאינו אלא מעשה קוף בעלמא ולא מצי למימר בפ"נ וכו' ע"כ, וא"כ דון מניה ואוקי באתרין דלא מהני שליחות א' מיר וא"כ לא שליח א' שהוא א' מיר ולא יוסף מצו למימר בפ"נ וכו' ובעינן קיום הגט דכיון דלא מהימנינן ליה לשליח משום דלא הוי שליח שניתן לגירושין הוי כמו שלא היה עומד השליח בשעת כתיבה וחתימה דקיל"ן דלא ינתן לה הגט אא"כ נתקיים הגט בחותמיו ואם לא נתקיים ונתן לה הגט פסול כמבואר ריש סי' קמ"ב. וכ"ש וק"ו בנ"ד שא' מיר לא אמר בפ"נ ובפ"נ כשמסר הגט וההרשאה לשמעון להביאו ליד יוסף, וגם לא עשאו שליח בפני ב"ד אלא מסר לו הגט וההרשאה וא"ל תוליך אותם ליוסף אשר בבגדאד ליתנם לאשה שרה בת בנימין, א"כ במאי מיתפשר שליחות זה ועוד דלא ישבו ב"ד לסדר בפניהם סדר השליחות מיד שליח א' ליד שליח א'. איך שיהיה נר' לכאורה דליכא להפך בזכות האשה: העגונה הזאת וננעלו ממנה שערי תשובה אך עגמה נפשי לקול צעקתה הבאה אלי כי אשה קשת