צדקה ומשפט חלק א קפה

שוי שליח להולכה וקבלי גיטיך מיניה ללישנא קמא דתלמודא דאוקמינן כה"ג, וללישנא בתרא אוקמינן לה דאמר לה הוי שליח עד דמטית התם וכי מטית התם אימא קמיה ב"ד פ' בפ"נ ובפ"נ ונשוו ב"ד שליח וניתבו ניהלך ע"כ א"כ ללישנא קמא הרי א"ל שתעשה שליח מה שתרצה ותקבל הגט ממנו א"כ הוא שלוחי של בעל והוא שניתן שליח לגירושין, אבל הכא לא עשאו שליח לא' מיר אלא למסור לא' יוסף וא' יוסף כבר עשאו הבעל ומינהו להיות שליח וללישנא בתרא נמי לא דמי דשאני התם דא"ל הוי שליח עד דמטית לב"ד פ' ואותם ב"ד יעשו שליח למי שירצו וימסרו הגט לידך, משא"כ בנ"ד דא' מיר לית ליה רשותא לשווייה שליח מדעתא דנפשיה דא' יוסף כבר נתמנה שליח מפי הבעל אבל התם הב"ד המביאה האשה הגט, לידם לא נתמנו מפי הבעל אלא א"ל הבעל הוי שליח עד שיגיע הגט ליד ב"ד וב"ד יעשו שליח מה שירצו אבל לא כתב להם הבעל שטר שליחות כמו בנ"ד שכתב הבעל שטר שליחות ליוסף הנז' וכעין זה מצאתי להרב מוהר"י אדרבי בסי' שמ"ה שנשאל בגט ששלחו מעיר סיגים ע"י שליח וכתוב בשטר השליחות מסר אברהם למשה גט כריתות להוליך אותם לב"ד הצדק אשר בשלוניקי ובפניהם יעשה משה השליח לפ' ופ' ופ' ונתן כח המגרש לשליח פ' לעשות שליח לא' מג' הנזכרים וכך אמר המגרש לשלוחים הנזכרים שמתי ידם בידי וכו' ונותן אני רשות למשה הנז' לעשות שליח ושליח שליח עד שיגיע ליד אשתי פ' וכו' ושאל השואל דאע"ג דשליח זה אמר בפ"נ ובפ"נ עכ"ז שטר שליחותיו לא נתקיים בחותמיו ואפשר דשליח זה לא הוי שליח לגירושין אלא להוליכו לב"ד ולמסרו לא' מן השלוחים הנזכרים וכו' והשיב דלכאורה נראה מהנך תרי דוכתי א' בסוף ב"פ וא' בפ' כל הגט הא דפ"ב דאשה המביאה את גיטה וכו' וההוא דפ' כל הגט ההוא גברא דשדר גיטה לדביתהו וא"ל והביא לאבא בר הניומי דמוכח מנייהו דמהני אמירת השליח בפ"נ ובפ"נ אעג"ב דלא הוו שליח שניתן לגירושין וכתב דכד מעיינינן שפיר ליכא ראייה מינייהו כלל דאשה המביאה את גיטה דמהני כאומרת בפ"נ ובפ"נ הוא מפני שעשאה הבעל שליח למנות שליח הולכה למי שתרצה ולכך חשיבה שלוחו של בעל במקום בעל אבל בנ"ד שלא נתן הבעל רשות לשליח כי אם מינהו למסור הגט לא' מהג' הנזכרים חשיב לגמרי שליח שלא ניתן לגירושין ולא מהני אמירתו בפ"נ וראייה מהא שכתב הרשב"ץ עיו"ש באורך וכו' וא"כ אף בנ"ד האי שליח הוי מעשה קוף בעלמא שהרי הבעל לא מינהו לעשות דבר מעצמו לא בבחירת השלוחים שהרי כבר בחר בהם הבעל ואמר ופ' ופ' ולא במנוים שהרי מנה אותם כבר הבעל ואעפ"י שכתב לו המגרש בשטר שליחות לשליח משה שנתן לו כח לעשות שליח לא' מאלו הג' מה מועיל מינויו שהבעל מנה אותם וכתב אני אברהם שמתי ידו של של כל א' מאלה הג' כיד וכו' ופיו כפי וכו' והעלה לענין דינא דלא מהני בפ"נ ובפ"נ אלא בחד מתרי גווני או שהשליח עצמו יכול לגרשה או שיעשה אותו שליח למנות שליח למי שירצה וכתב דבנ"ד דאיכא תרתי לריעותא חדא שלא עשאו שליח לגרש האשה, ועוד שלא הרשהו לעשות שליח למי שירצה אלא דוקא לא' מנ' שכבר המגרש עצמו הזכירם ומינה אותם ודאי דשליח זה לא ניתן לגירושין ולא מהני מאי דקאמר בפ"נ וכו' לקיים הגט וצריך עדים לקיים הגט ולקיים השליחות ע"כ וא"כ בנ"ד נמי דלא עשאו הבעל שליח לא' מיר לא לגרש את האשה ולא לעשות שליח מי שירצה אלא למסרו לגט ביד יוסף הנז' ויוסף הנז' כבר מנה אותו הבעל שליח דאמר לו ידו כידי ופיו כפי ושלח לו שטר הרשאה א"כ שליחות א' מיר הוי מעשה קוף בעלמא ואפי' אמר בפ"נ ובפ"נ לא מהני בלא קיום הגט והגם דהאי תשובה דהרשב"ץ מקהי בה אריותא אשלי רברבי מערכה לקראת מערכה וכמ"ש הרב כנה"ג בהגהת ב"י דין י"ג דהרב מוהרשד"ם חלק א"ה סי' קצ"ה ומוהר"י אדרבי סי' שמ"ה והרנא"ח סי' נ"ה והר"ם גאלנטי כלם השוו וקיימו בחדא שטה לפרש דברי הרשב"ץ שכל שאינו שליח לגרש את האשה הוא עצמו אעפ"י שהבעל נתן לו רשות למנות שליח לפ' ואותו פ' לא נתמנה מפי הבעל שליח שלא ניתן לגירושין הוא אינו יכול לומר בפ"נ ובפ"נ אלא מוהר"י אדרבי והראנ"ח הר"ם גאלנטי חששו להחמיר כדעת הרשב"ץ וכן הרב מוהרח"ש סי' ג' פלפל הרבה בדבריו והעלה כדבריו אבל הרב מוהרשד"ם דחה דברי הרשב"ץ ופסק דאעג"ב דלא ניתן לגירושין מצי למימר בפ"נ ובפ"נ ואף דעת מורי הרב כדעת הרשד"ם אלא שמורי הרב כתב דאף דעת הרשב"ץ להתיר לשליח שלא ניתן לגירושין לומר בפ"נ ובפ"נ אלא שנדון שלו שאני שלא ניתן לו רשות למנות שליח לפ' אלא שהבעל מינהו לפ' ועשה שליח זה להוליך גט זה לידו וכל כה"ג הוי מעשה קוף בעלמא ע"כ, וא"כ בנ"ד שלא ניתן לו רשות לא' מיר למנות שליח לא' יוסף מדעתא דנפשיה אלא שהבעל מינהו שליח ליוסף