צדקה ומשפט חלק א קפג

שהכירו שהיא משה אל עג'מי מוכח דהכירו בט"ע דא"ל היה לו לומר סימנין כשספר ליאודי, פש גבן הספק האחד דבעינן קברתיו במשל"ס ובמלחמה ולהרמב"ם אף בע"א ביבשה בעינן דילמא קברתיו ובנ"ד ליכא קברתיו, אמנם כד דייקינן שפיר נראה דבנ"ד לא בעי קברתיו כיון שהוא עד מפי עד שהיאודי העיד מפי גוי מל"ת ובעד מפי עד תלינן שהא' קברו ולא חש לספר וכמ"ש הרב מוהריב"ל בכמה מתשובותיו ואחת מהנה בח"א סי"ט שעמד חקירה זאת וכתב וז"ל אלא שיש להסתפק דלא אמר העד קברתיו וכו' ואם באנו לומר שכיון שזה הוא עד מפי עד תלינן להקל ולומר דילמא העד הא' קברו כי היכי דתלינן בכל הדברים ע"כ, והגם שכתב שם בתשובה הנז' דלכאורה לא מסתברא דבשלמא אי חזיה בשעתיה או גופו שלם וכו' אין דרך הגוי לספר דברים אלה וכו' אבל קברתיו אם איתא שקברו היה מספר ואומר קברתיו מ"מ הרב ז"ל כתב אח"כ דשפיר יראה דבהא נמי תלינן להקל דבשלמא אי לא הוה סגי אלא בקברתיו ממש לא הוה תלינן להקל אבל כיון שכתב הר"ן דקברתיו לא דוקא אלא כל שאומר נגעתי בו אחר שמת או שנותיו ממקום למקום או אחרים טלטלו אותי בפני או שנוהו ממקום למקום מהני וכן כתב הריב"ש א"כ תלינן שהעד הא' נגע בו או טלטלו ולא היה נודד כנף או אחרים טלטלוהו בפניו ולא חש לספר דבשלמא קברתיו הוא דבר רשום אי אותם דקברו היה מספר וכתב דזאת הסברא היא ישרה ונכונה ואהני לסמוך עליה ע"כ ומינה יליף הרב מוהר"א ששון בסי' א' להקל בנ"ד דהיה עד מפי עד ולא הזכיר קברתיו וכתב דתלינן דהעד הא' טלטלו או נגע בו ולא חש לספר. והרב מוהריב"ל בח"ב סי' י"ב ובסי' י"ג כתב וז"ל איברא דאני לא סמכתי על זאת הסברא להקל אלא בדאיכא תרתי לטיבותא חדא מיהוי עד מפי עד ועוד דליהוי עד הא' גוי מל"ת דכיון דאינו מתכוין להעיד לא חיישינן דאמר בדדמי וכמ"ש ההגהות ע"כ ועיי"ש באורך א"כ גם בנ"ד דאיכא תרתי לטיבותא דהוי עד מפי עד והעד הא' היה גוי מל"ת דודאי יש להקל בלא קברתיו דדילמא הא' נגע בו או טלטלו בידיו ולא חש לספר, וכתב בסי' י"ג שבא לידו ביאודי שהעיד מפי גוי שראה לאותו יאודי שפלטו הים על שפת הים דאעג"ב דלא אמר קברתיו וכתבתי להתיר ונעשה מעשה על ידי וקצת מגדולי הדור כתבו באותו נדון להתיר וכיון לדעתם ע"כ ועוד דכיון דהגוי מכירו ומזכיר שמו לא בעי קברתיו כמבואר בדברי ה"ה והריב"ש ואעג"ב דאיכא קצת פוסקים דס"ל דע"א דבים ומלחמה אף במכירו ומזכיר שמו בעינן קברתיו, מ"מ בנ"ד דהוי עד מפי עד והא' גוי מל"ת שפיר יש להקל בלא קברתיו כללא דמילתא דאתתא זו שריא לאנסובי לכל גבר די חצבי מכל הלין טעמי דכתיבנא כן נלע"ד, וצור ישראל יצילנו משגיאות ויראינו מתורתו נפלאות הצעיר צדקה חוצין סימן י"ד נדרשתי לאשר שאלוני בראובן שדר בכאשן ואשת היא עתה בבגדאד ושלח גט לאשתו מעיר כאשן ומיניה שם שליח ליוסף בכ"ר רפאל שהוא בבגדאד שיוליך הגט לאשתו וימסור לה הגט בכל מקום שימצאנה וכתב לו שטר הרשאה ושטר שליחות כמשפטו וכהלכתו ומסר הבעל הגט ושטר השליחות ביד א' מיר שיוליך הגט ושטר הרשאה וימסור אותם ביד א' יוסף הנזכר להוליכם ליד אשתו וכתב לו לא' מיר שנותן לו רשות לעשות שליח ושליח שליח אפי' עד מאה שלוחים עד שיגיע הגט ליד יוסף הנזכר ויוסף הנז' ימסור הגט ליד אשתו שרה בת בנימין וא' מיר הנז' הביא הגט וההרשאה לקרה ג'ול א ושם מסרם לשמעון שיביאם לבגדאד וימסרם ביד א יוסף הנז' ושמעון פה בגדאד והביא בידו הגט וההרשאה והביאם לב"ד שיורוהו כדת מה לעשות ואמר לפני בית דין שא' מיר עשאו שליח להביא הגט וההרשאה למוסרם ביד יוסף אבל לא יש בידו שטר ולא עדים שא' מיר עשאו שליח על ענין הנז', ונסתפקו ב"ד בענין זה אי מהני או לאו, ואם יכול אדם לעשות שליח שלא בפניו שליח שלא נמצא בשעת כתיבת הגט ולא בחתימתי דהא השליח בעי למימר בפני נכתב ובפני נחתם ונכתב ונחתם לשמו ולשמה וכיון דבנ"ד יוסף הנז' שמינה אותו הבעל לא היה ולא ראה ולא ידע כתיבת הגט וחתימתו שהיה בבגדאד היכי מצי למימר בפני נכתב ובפני נחתם א"כ אפשר דלא מצי בעל לשווי ליה שליח להוליך גט זה לאשתו אעג"ב דקיל"ן דשליח א' עושה שליח ב' כשנתן לו רשות הבעל לעשות שליח ושליח שליח והא הכא דשליח ב' לא היה בשעת כתיבה וחתימה מ"מ נהי דשליח ב' לא היה בשעת כתיבה וחתימה מ"מ כיון דשליח א' עשה אותו שליח בפני ב"ד ודאי דב"ד חוקרים ודורשים על שליח