צדקה ומשפט חלק א קפב

לאקשויי עלייהו להנך רבוותא מסברא דידיה דאיפשר דאינהו סברי כשיטת הרב מוהרשד"ם דאם ראוהו לאלתר מעידין בנפוח דלא כסברת כנה"ג ומוהרח"ש ולהכי לא קשיא ליה עלייהו אלא מטעמא דאשתהי דבספק אשתהי תצא והיכי שרו אינהו ואף למאן דמיקיל בספק אשתהי היינו דוקא בלא נתפח ואף בעד מפי עד לא שרינן בנתפח דודאי אשתהי וע"כ לא קשיא ליה ופקפק בהיתירא דידהו אלא דוקא בנדון דידיה דהמעיד לא ראה הטביעה דהויא באיסור דאורייתא אבל בנדון דידן דאיכא עדות בטביעה גם הרב כנה"ג אזיל ומודה דשרי אפילו בנתפח וגם הרב ז"ל ס"ל דהיכא דנפוח הגוף ולא נפוח הפנים דשרי ואיפשר דבנ"ד שאמר הגוי שהיה נפוח על הגוף קאמר ולא על הפנים ואפילו אי על הפנים קאמר נראה דשרי כיין דאיכא עדות טביעה והרי הרבנים הנזכרים בדליכא עדות טביעה שרו אעג"ב דאיכא איסור דאוריתא כ"ש בכה"ג דנ"ד. וכתב הרב. כנה"ג על נדון הרבנים הנזכרים וסבור אנו שעשו מעשה אז בימים ההם והתירוה ומעיד אני עלי שאחר ששמעתי שהתירוה הרבנים הנזכרים נשאתי ונתתי עם הרב מוהר"א קונפינו ואמרתי לו שאני אוסרה מטעמים אלו והיה מתמיה איך הסכים הוא להתיר ע"כ. וכבר כתבתי דבנ"ד אף הרב כנה"ג יודה להתיר ולא אסר אלא באותו נדון שהעד לא ראה הטביעה דהוי איסור דאורייתא כמבואר בדבריו בהדיא דמהאי טעמא אסר אבל בנ"ד דאיכא כמה גוים שהעידו מל"ת על טביעת משה אל עג'מי שנטבע וגם רדפו אחריו להצילו ולא יכולו והביאו הנוד שהיה רוכב עליו ובגדיו שהיו בתוכו א"כ יצאה אשה זו מאיסור דאורייתא וכיון דאיכא גוי מל"ת שראה נבלתי על פני המים ופניו ופרצופו ואף דאמר שהיה חסר מעט או מלחייו או מחוטמו לית לן בה וכיון שאמר שהכירו שהוא משה אל עג'מי והעד ליתיה קמן למשייליה תלינן שהכירו בסימנים ובט"ע כמבואר בפוסקים דבעד מפי עד תלינן שהכירו בסימנים ובט"ע אפילו אם נרצה לחוש למאן דסבר דט"ע בגוי לא מהניא מ"מ אם הכירו הגוי בסימנים ובט"ע שרי כמבואר בכמה תשובות להרב מוהריב"ל ומוהרח"ש ומוהרימ"ט ושאר פוסקים. כללא דמלתא דאתתא זו שריא למהך להתנסבא לכל גבר די תצבי ואינש לא ימחא בידהא, כן נראה לע"ד וצור ישראל יצילנו משגיאות ויראינו מתורת נפלאות ועתה רציתי לחזור על דברות הראשונות לישא וליתן במה שכתב הרב ת"ה בסי' רל"ט בשם ר"נ ור"ש דאין מל"ת נאמן אלא כשאומר נהרג או מת משום דלא צריך ט"ע אבל מצאתי פ' הרוג עם סימנין היכא דאיכא למיחש דילמא אחר הוא וצריך ט"ע וכו' וט"ע דמל"ת שאין דעתו להעיד וכו' לא סמכינן עליה דבשלמא ישראל המתכוין להעיד איכא למימר נתן ט"ע בכונה ע"כ ופירש הרב ת"ה דלכאורה משמע דמאי דקאמרי דגוי מל"ת על ידי סימנין לא סמכינן עליה דע"י סימנים מובהקים קאמר, וכתב אחר כך אמנם כד דייקינן שפיר נוכל לומר דעם סימנין שאין מובהקין קאמרי ור"ל דע"י אותם סימנים הכירו בט"ע וקאמר דלא מהני ט"ע בגוי מל"ת אבל היכא דקאמר הגוי סימנים מובהקים מהני. וכתב על זה הרב מוהר"א ששון בתשובה ס' ב' וז"ל נמצא דלדעת ת"ה נראה דכל היכא דלא הזכיר הגוי סימנים מובהקים לדעת אותם רבנים לא מהני וכו' וכתב שזה ימים שנסתפק בהבנת דברי הרב ת"ה במאי דכתב דבגוי מל"ת על ידי סימנים לא סמכינן עלוה אם כונתו לומר אפילו בסימנים כלומר דבשום צד אומר מצאתי פ' הרוג לא מהני אפי' שהזכיר ב' דברים ט"ע וסימנים שאין מובהקים ויהיה לפ"ז מ"ש א"ז דאין מל"ת נאמן אלא באומר נהרג או מת היינו שמת בפניו או נהרג בפניו דאינו צריך סימנים וט"ע או דילמא דכוונת הרב ת"ה דדוקא היכא דהזכיר הגוי סימנים שאין מובהקים ואמר שעל ידי אותם הסימנים הכירו בט"ע בכה"ג הוא דלא מהני דחיישינן דעל ידי אותם סימנין סמך ובט"ע דרך העברה בעלמה ראה וסמך על הסימנין אבל היכא דלא הזכיר הגוי כלל סמנין אלא אמר מצאתי פ' הרוג והכרתיו בט"ע איפשר דמהני וכתב דבאמת אין פירוש זה רחוק מעיני אבל לשון של א"ז אינו סובל פירוש זה שהרי כתב שאין מל"ת נאמן אלא באומר פ' נהרג או מת דלא צריך ט"ע משמע דט"ע לא מהני בגוי כלל הן אמת שאם נרצה ליישבו נוכל ליישב אמנם מסיום דבריו אבל מצאתי פ' הרוג עם סימנין נראה דלא מהני וכו' נראה כפי' ה"ב דדוקא היכא דהזכיר סימנין קפיר הרב א"ז וכן משמע מדברי ת"ה שכתב דבעי מל"ת על ידי סימנין לא סמכינן עליה משמע דקפיר לפי שהזכיר סימנין ע"כ. מוכח מדברי הרב דס"ל דט"ע עדיף מסימנים בגוי מל"ת ועיי"ש באורך שפלפל הרבה בדברי הרב ת"ה בפי' דברי א"ז א"כ בנ"ד שאמר הגוי