צדקה ומשפט חלק א קפא

פש גבן הספק האחד העומד ככותל לנגדי שהגוי מסל"ת העיד שראהו נפוח ואיכא למיחש דילמא נשתנית צורתו ע"י הנפיחה ולא מינכר היטב ואיכא למימר דבדמי אמר שנדמה לו גברא אחרינא וחשב שהוא זה משה אל עג'מי דהא אמרינן בגמ' גבי טביעה ועלה וה"מ דחזייה בשעתיה אבל אישתהי מתפח תפח ע"כ, אלמא דעל ידי נפיחה משתני וכיון דטעמא דאסרינן באשתהי משום דמתפח תפח א"כ אפשר דהיכא דאשכחוהו בהדיא דתפח אף בלא אשתהי אסרינן, ובעומדי בספק זה חפשתי באמתחות ספרי הפוסקים וראיתי להרב מוהרח"ש ז"ל בקונטריסו דף מ"ה שגם היא ז"ל נסתפק בזה וז"ל אמנם היכא דראוהו לאלתר ונתפח מה דינו אי אמרינן דמעידין דבגמ' לא אשכחן דאין מעידין אלא אשתהי דוקא או דילמא דמגמ' לא קמיירי אלא דלא ראינוהו שנתפח ובכה"ג דוקא אשתהי חיישינן דילמא תפח או תלינן דבסתמא תפח אבל בלאלתר לא חיישינן, אמנם היכא דראינוהו בהדיא דנתפח אפשר דאפילו שראוהו לאלתר חיישינן דזיל בתר טעמא היכא דאשתהי טעמא דאין מעידין משום דילמא איתפח א"כ ממילא שמעינן דהיכא דחזיוהו דאיתפח אפילו בלאלתר אין מעידין וזה נ"ל יותר וכתב על זה ועיין במוהרשד"ם סי' ר"ד ע"כ א"כ לפי דעת הרב ז"ל בחזיוה דנתפח דעתו נוטה יותר דאין מעידין אפילו לאלתר אפילו לא אשתהי ונ"ד כיון דהוא צף על פני המים הו"ל כראוהו לאלתר ולא אשתהי כיון שהוא עומד בתוך המים מיא צמתי ליה אבל כיון דאתפח משתנית צורתו והרב כנה"ג דף כ"ט בהגהת הטור דין שס"ו הסכים בדין זה כסברת הרב מוהרח"ש וכתב דאם ראוהו לאלתר ונתפח יש להסתפק מה דינו וכ"ו והסברא טעה דאין מעידין דאיכא למיחש בדדמי וכן מצאתי למוהרח"ש בקונטריס שלו ורצה להכריח כן מדברי הריב"ש והעלה דליכא הוכחא מדבריו וכו' עיי"ש. שוב ראיתי בהגהת ב"י דף מ"ו שכתב שם כנה"ג וז"ל אם יש הוכחא שלא עברו עליו יותר מג' ימים אפילו ראוהו נפוח מעידין עליו הרשד"ם חלק א"ה סי' נ"ו ע"כ, נמצינו למדין דלדעת הרב מוהרשד"ם דבתוך שלשה ימים אף שראוהו נפוח מעידין עליו א"כ לדעת הרב הנז' בנ"ד שרי שהיה צף על פני המים והוי כתוך ג' ימים ביבשת וכי היכא דהתם בדאיכא הוכחא דלא עברו עליו יותר משלשה ימים דאף בראוהו נפוח שרינן ה"נ בלא אשתהי דים שרינן והגם דהרב כנה"ג כתב על זה וז"ל והרב מוהרח"ש הסכים דאף בראוהו לאלתר ונתפח אין מעידין עליו וכן הסכמתו בהגהת הטור ע"כ, מ"מ נראה לי דבנ"ד סמכינן אדברי מוהרשד"ם להקל כיון דבנ"ד איכא עדות על הטביעה ונפקא מאיסור תורה הו"ל ספיקא בדרבנן ולקולא דדילמא הלכה כרב מוהרשד"ם דמתיר בנפוח וראהו לאלתר ואפשר דאף הרב כנה"ג והרב מוהרח"ש יודו בנ"ד להקל דע"כ לא פליגי אלא היכא דליכא עדות על הטביעה או בעדות דיבשה ולא עברו עליו יותר מג' ימים דאכתי באיסור דאורייתא עומדת אבל בדאיכא עדות על הטביעה כנ"ד נראה דשרי לכ"ע אף בנפוח, ויש לי ראייה על זה ממ"ש שם הרב כנה"ג דין תמ"ט וז"ל והוי יודע שזה י"ב שנה בא מעשה לידינו בגוי מל"ת שהעיד שראה פ' מת נפוח בשפת הים והתירה הח' הש' מור"ם די בוטון ושוב נדפסו תשובותיו והיא בסי' א' גם דעת הרב הכולל מוהר"ר יום טוב ן' יע"ש ומוהר"א קונפינו ומוהר"ר שמואל הלוי הודו להתיר ואני הצעיר פקפקתי בהיתירא מטעם שהמעיד לא ראה הטביעה והוי איסור וכיון דהוי איסור דאורייתא בספק אשתהי תצא ואף למקולים בספק אשתהי היינו דוקא בלא נתפח אבל בנתפח איסור דאוריתא ולחומרא ומטעם זה אין להתיר אפי' בעד מפי עד אפילו באשתהי דום היינו דוקא דהעד לא העיד שנתפח וכיון דהעד ליתיה קמן תלינן דחזייה בשעתיה אבל היכא דהעיד דנתפח אין מקום לתלות להקל דודאי אשתהי ע"כ, א"כ הרי אשכחן שהתירוה הרבנים הנזכרים אף בהעיד שראהו נפוח וע"כ לא פקפק הרב כה"ג בהיתירה אלא מטעמא דהמעיד לא ראה הטביעה והוי איסור דאוריתא דהו"ל ספק אשתהי באיסור דאוריתא ואפילו למקילים בס' אשתהי היינו בלא נתפח אבל בנתפח הוי איסור דאורייתא ולחומרא משא"כ בנדון דידן דאיכא עדות על הטביעה דנפקא מאיסור דאורייתא ולא רביע עליה כי אם איסורא דרבנן שפיר יש להקל בנתפח נמי, אבל אכתי קשיא לי בדברי הרב ז"ל דאמאי איצטריך לפקפק בהתירא מטעם דהמעיד לא ראה הטביעה והוי איסור דאורייתא ובספק אשתהי תצא וכתב דאף למקילים בספק אשתהי היינו בלא נתפח וכו' והא עדיפא מינה הול"ל דאף בלא אשתהי כלל שראהו לאלתר לא שרינן בנפוח לדעת הרב ומוהרח"ש וכמ"ש איהו גופיה לקמן סמוך ונראה דס"ל דאף בראוהו לאלתר לא שרינן בנפוח א"כ למה לו להזכיר אשתהי כלל, גם מ"ש דאף בעד מפי עד לא שרינן בנתפח דודאי אשתהי ע"כ, תמוה דהא איהו ס"ל דאף בראוהו לאלתר אין מעידין היכא דראוהו נפוח, ונראה דהא לא קשיא דגברא אגברא קרמית ולא מצי