צדקה ומשפט חלק א קפ

ניכר שעמד עליו בכדי שתצא נפשו וגם בח"א סי' מ"ח כתב וז"ל אעג"ב דבעינן שישהה עליו עד שתצא נפשו להוציאה מידי איסור דאורייתא מ"מ א"צ שיאמר העד דברים אלו ממש אלא כל שהדברים ניכרים מתוך העדות ששהה עליו כדי שתצא נפשו די והכא שאמר העד שנפל לים והיה עולה ויורד ובפעם ב' נטבע ולא עלה מסתמא שעמד שם וראה שלא עלה שאם הלך במה ידע שלא עלה אלא ראה עלה ע"כ והרב מוהרח"ש בתשובה סי' מ"ה כתב וז"ל באופן שכל שמעיד סתם טבע ומת או טבע ולא עלה יש לו דין מאל"ס וכו', ונראה דנ"ד הוי כאלו אמרו טבע ומת שהרי העכו"ם מתאוננים על מיתתו שאמרו לו הלא תדע כי היאודי אשר דברתם עמו אמש נטבע וחבירו היאודי האחד השתדל בכל עוז להנצל ולא יכול כי סוף סוף נטבע ג"כ ע"כ וכו' עיי"ש, וכתב אחר כך ועוד אני אומר דהך מילתא דצריך לומר ששהה כדי שתצא נפשו ומשמע דכיסוי המים לחוד לא סגי לא מצינו כן בגמרא בדברי הרשב"א ואחריו נמשכו ה"ה והריב"ש אבל שאר המפרשים לא הזכירו זה, גם הרי"ף והרא"ש לא כתבו זה וכו' נראה דס"ל דכל שמעיד סתם שטבע בים יש לו דין מאל"ס, איברא דאית לן לומר דאפושי פלוגתא לא מפשינן מ"מ בין הכי ובין הכי יראה דבנ"ד לא נפיק מדין משל"ס כדכתיבנא לעיל ועתה אחרי הודיע אלהים אותנו את כל זאת ונתבאר שאין כאן אלא איסורא דרבנן א"כ כל ספק דאתרמי יש מקום להקל דספיקא דרבנן לקולא ע"כ, אף אנן נימא בנ"ד דכיון דהגוי שהיה יושב בדקל סיפר שראה משה אל עג'מי טובע בנהר והיה צועק ותופס שן סלע וירדו אחריו גוים להצילו ולא הגיעו אליו וריפה ידיו מן הסלע ונטבע ע"כ. דמי ממש לנדון הרבנים הנזכרים ומכ"ש לנדון מוהרח"ש ז"ל שאמרו העכו"ם שהיאודי האחד נטבע והיאודי האחד השתדל בכל עוז להצילו ולא יכול שנטבע ג"כ. והתיר הרב ז"ל מטעם דהוו כמעיד שטבע ומת או טבע ולא עלה א"כ יצאה אשה זו דנ"ד מאיסור דאוריתא ורביע עלה איסורא דרבנן א"כ אפילו לא היה מעיד הגיו האחד אלא שראה נבלתו צפה על פני המים ולא היה מעיד שהיה פרצוף שלם ופדחתו וחוטמו הוה מצינן להתיר בנ"ד דהא איכא ספיקא אי הלכה כר"ת וסיעתו דס"ל דכל שהיה גופו שלם מעידין עליו אפילו בלא פרצוף ופדחת אי אם הלכה כרבנן דפליגי על ר"ת דבעינן אף בגוף שלם פרצוף ופדחת וכו', ובהאי ספיקא לחודיה מתירין כיון דהוי ספיקא בדרבנן כיון דאיכא עדות על הטביעה דנפקא לה מאסיר דאוריתא כ"ש דאפשר דבנ"ד לכ"ע שרי דאפשר דאעג"ב דאמר הגוי דמעט היה חסר מחוטמו או מלחייו איכא למימר דחסר מעט בשר קאמר ולא חסר קצת אבר והיו פרצופו ופדחתו וחוטמו שלימים וכדכתב מר"ן בתשובה שכתבנו לעיל גבי גופו שלם דמעט חסר בשר מיקרי גופו שלם, הגם דהרב מוהרח"ש מגמגם בזה וכמו שהארכתי לעיל וכיון דגופו שלם בנ"ד ואפשר דפרצוף ופדחת וחוטם שלימים לכ"ע מעידין עליו ומלבד זה איכא למשרי בנ"ד ממ"ש הרב מוהרח"ש בקונטריסו וגם בתשובה סי' מ"ה דבעד המעיד סתם במשי"ס אם העד בפנינו חוקרים אותו אם שהה עליו עד שיעור שתצא נפשו ואם אינו לפנינו אלא שהוא עד מפי עד ואין הראשון בפנינו תלינן שהא' שהה עד שתצא נפשו, והרב כנה"ג ריש דף מ"ח כתב ע"ז ואפשר שמורי הרב יודה בזה ונדון שלו בח"א ובח"ב בעד דליתיה קמן ובעד מפי עד וכו' ע"כ, וקשה לי דא"כ אמאי איצטריך הרב מוהרימ"ט באותו נדון דח"א סי' מ"ח ובח"ב סי' ל"א למשקל ולמיטרי אי חשיב בכה"ג שהה עליו בכדי שתצא נפשו או לא תיפוק ליה דהן לו יהי דלא חשיב בכה"ג ששהה עליו נמי שרי כיון דסהדא קמא ליתיה קמן לחוקרו אם איתא דמודה להאי חילוקא דהרב מוהרח"ש דמפליג בין אם העד הא' לפנינו או לא ואפשר דלרווחא דמילתא נקט דבכה"ג חשיב ממש ודבריו ניכרים ששהה עליו שיעור שתצא נפשו ונפקא מינה דאפילו איתיה קמן העד אין צריך לחוקרו ולדורשו בזה דדבריו מוכיחין ששהה עד שתצא נפשו, גם אין לפקפק בנ"ד ממה שלא הזכיר העד כי אם שמו ושם עירו העיקרית שאמר סתם משה אל עג'מי ולא הזכיר שמו ושם אביו ושם עירו שהוא דר בה עתה שהוא בעאנה וא"כ ניחוש לסברת כמה מרבוותא דסברי דבעינן הני תלת מילי במיטב תלתא כחדא שמו ושם אביו ושם עירו. אך אמנם כבר הארכנו בפרט הלז בכמה מקומות מתשובותינו והעלינו דכל היכא דניכר דמדבר על איש הידוע ביניהם בין המגיד והשומע אפילו בשמו לבד סגי וכמ"ש הרב מוהרימ"ט בכמה מתשובותיו באחד שאמר יום טוב מת או דהוד מת כיון דניכר למעיד ולשומע על איזה דהוד מדברים על איש הידוע להם בהכי סגי ועיקר דינא הוא מדברי הר"ן שכתב דכל המעיד בדבר ברור שאין לספק באחר לא בעינן שם אביו ושם עירו וכו' ואין צורך לחזור ולהעתיק הספרים.