צדקה ומשפט חלק א קעט

קתני ואפילו כל הגוף שלם, ולא עוד אלא דכיון דקתני אפילו יש סימנין בגופו משמע אף על פי שגופו שלם ויש בו סימנין אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם וגם הריב"ש כתב שדברי ר"ת דחוים וכבר השיגו הרשב"א ע"כ. והשתא ניחזי אנן דכיון דמספקא ליה ליהודי היאך אמר הגוי שהוא חסר מפניו אם מחוטמו או מלחייו ליכא הכא פרצוף פנים עם הפדחת וחוטם דאי מלחייו קאמר והוא חסר א"כ ליכא פרצוף פנים שהם הלחיים כמו שכתב רי"ו בשם הרמ"ה ואי מחוטמו קאמר הגוי שהוא חסר א"כ לא מהני דאנן פרצוף פנים עם פדחת וחוטם בעינן והכא ליכא חוטם וא"כ לדעת ר"ת שכתבו הגאונים הנזכרים בשמו מהני דהא כיון דהגוף שלם בנ"ד דהא אמר ראה נבלתו צפה וכו' וכתב הרב פ"מ בח"ב סי' ל"ו דהאומר ראיתי לשיה אחת צפה וכו' דשלימה משמע כל זמן שלא אמר דהיא חסרה וכיון דהגוף שלם לא בעינן פרצוף פנים ופדחת וחוטם לדעת ר"ת אבל לדעת הרשב"א והרא"ה והריטב"א א אף בגוף שלם בעינן פרצוף פנים ופדחת וחוטם וא"כ הכא שחסר מהם לא מהני ט"ע. שוב ראיתי תקנה לזה והוא מ"ש מר"ן ז"ל בתשובה סי' ו' מדיני גוי מל"ת שהביא סברת ר"ת והחולקים עליו וכתב וז"ל כללא דשמעתא לשיטת ר"ת שאם לא מצאו אלא הראש צריך שיהיה בו פרצוף ופדחת וחוטם ויכירוהו בט"ע הא אם חסר אחד מאלו אין מתירין את אשתו ואם נמצא כל גופו שלם אף על פי שאין לו פרצוף ופדחת וחוטם אם מכירין אותו בט"ע מתירין את אשתו מיהו יש חילוק בין ר"ת להחולקים עליו שהוזכרו בדברי מוהרי"ק דלר"ת בהאי גוונא דגופו שלם אף על פי שאין לו פרצוף ופדחת וחוטם אז מעידים עליו אפילו אחר ג' ימים הא אם חסר א' מהם אין מעידין עליו אחר ג' ימים ומשמע דגופו שלם היינו שאין חסר אבר או קצת אבל אם נפצע בא' מאיבריו ואפילו חסר קצת בשר נראה דמעידין עליו כיון דאינו חסר אבר ע"כ, הרי דאפילו חסר קצת שרי כיון דאינו חסר אבר שלם אכתי גופו שלם מיקרי, ממילא שמעינן דגם אם חסר מעט בשר מפרצופו דהיינו לחייו או חסר מעט בשר מפדחתו או מחוטמו כיון דאינו חסר אבר מהם אכתי מיקרי דאית ליה פדחת ופרצוף וחוטם וכיון דבנ"ד גופו שלם הוה כדכתיבנא לעיל דכל דאמר הגוי סתם ראיתי נבלתו וכו' תלינן דגופו שלם הוה כל כמה דלא אמר בפירוש דהיה חסר וכמ"ש הרב פ"מ וא"כ כיון דגופו שלם הוה ואית ליה פופו"ח אעג"ב דאמר הגוי דהיה חסר מלחייו או מחוטמו מהני עדותו כיון דלא אמר הגוי דחסר לחי או פדחת או חוטם אלא אמר מעט חסר מחוטמו או מלחייו מוכח דקצת בשר חסר מהם דאכלוה כוורי וא"כ כיון דהגוי מל"ת אמר דראה הגוף שלם עם פרצוף ופדחת וחוטם והכירו שהוא משה אל עג'מי נראה דמהני עדותו לכ"ע אף למאן דפליג אר"ת, כ"ש לר"ת וסיעתו דסברי דבגוף שלם אפילו בלא פרצוף ופדחת וחוטם מעידין עליו פשיטא דמהני הכא. ואעג"ב דהרב מוהרח"ש בקונטריסו דף מ"ג כתב על דברי תשובות מר"ן וז"ל ואני בעני לא מצאתי ראייה לדבריו ולא ידעתי מנין לו דיש חילוק בין חסר אבר או קצת אבר לחסר קצת בשר ע"כ מ"מ כדאי הוא מר"ן לסמוך עליו בשעת הדחק, ועוד דהרב מוהרח"ש לא איפליג עליה בהדיא אלא כתב שלא מצא ראייה לדבריו ולא ידע מנין לו לחלק בכך ע"כ, ולא דחינן פשיטותיה דמרן מקמי ספיקו דהרב מוהרח"ש ועוד כיון דבנ"ד איכא כמה גוים מסל"ת שראו אותו שנטבע והגוים שרדפו אחריו להצילו ולא יכלו והביאו הנוד שהיה רוכב עליו ובגדיו שהיו בתוך הנוד א"כ מסתמא ששהו עליו עד שתצא נפשו וא"כ יצאה אשה זו מאיסור דאוריתא פש גבה איסור דרבנן דאמרו לכתחלה לא תנשא וא"כ כל ספק שיסתפק לן בה הו"ל ספיקא דרבנן ולקולא אזלינן ביה ואמינן ספק אם הלכה כר"ת ודעמיה דבראה גופו שלם אף על גב דלית ביה פדחת ופרצוף וחוטם מעידין עליו אפילו אחר ג' ימים או אם הלכה כמאן דפליגי אר"ת וס"ל דאף בגופו שלם אין מעידין בלא פרצוף וכו' ובחד ספיקא נמי משתרי כיון דנפקא מאיסור דאוריתא הו"ל ספיקא דרבנן ולקולא ולא בעינן ס"ס וכמ"ש הריב"ש ז"ל בתשובה סי' שע"ה דבספק אישתהי כנטבע ושהה עליו שיעור כדי שתצא נפשו דיש להקל ואעג"ב דקיל"ן דבספק אישתהי דים דחמיר טפי כמבואר בפוסקים אפ"ה כל שיש עדות שנטבע ושהה עליו עד שתצא נפשו דנפקא מאיסור דאורייתא שרינן בחד ספיקא וכתב הרב מוהרח"ש בק"י עיגונא ובתשובה סי' מ"ה ונ"ט דדברי הריב"ש הם אפילו להשיאה לכתחלה וכ"כ הרב אלשקר בסי' כ"ה ורב בצלאל בסי' כ"א ע"כ. ואם לחשך אדם לומר דכל זה דוקא בעד המעיד ששהה עליו כדי שתצא נפשו אבל בנ"ד ליכא עדות זו מ"מ כבר כתב הרב מוהרימ"ט בח"ב חלק הא' סי' ל"א דכל שמעיד העד שטבע בודאי ומתוך הדברים