צדקה ומשפט חלק א קעח

ממנו וא"כ דברי הגוי הוי כתשובה לשאלתם ולא הוי מל"ת כבר מחו לה להאי סברא כמה עוכלי בעוכלא דהא מר"ן כתב שתשובות מוהר"מ ומוהרי"ק הם נגד דבריו והוא משכן עצמו לחלק בין התשוב' הנזכרים לנ"ד ולא נראו דבריו בעינו גם הרב מוהר"י טיאטסק התיר באותו מעשה דמשה ן' סוסי הרי דאף בנ"ד דמוהרד"ך פסקינן להתיר, כ"ש בנ"ד שלא שאלם הגוי אם ידעו ממשה אל עג'מי דבר אלא הם היו מדברים זה עם זה ויבא גם השטן בתוכם והגיד להם שראה נבלתו א"כ בודאי דהוי מל"ת לדעת כל הנך רבוותא וכן כתב הרב מוהרח"ש בקונטריסו דף י"ד וז"ל נמצינו למדין מדברי הריב"ש שאם שמע הגוי שהיו מספרים ביהודי פ' אם מת אי חי ובא הוא וסיפר ביניהם להסיר ספקם ואמר דעו שהוא מת הוי מל"ת ולא הוי כמתכוין ע"כ והרב מוהריב"ל ח"א סי' ג' כתב דכדאי הם מוהר"מ ומוהרי"ק לסמוך עליהם ע"כ. הספק הב' בעדות זו אי מהני בעדות גוי מל"ת ט"ע או לא דהגוי אמר שראה נבלתו צפה על פני המים והכירו שהוא משה אל עג'מי שכתב הרב ת"ה בשם א"ז שכתב בשם רבינו שמחה ור"נ דאין גוי מל"ת נאמן אלא כשאומר נהרג פ' או מת משום דלא צריך ט"ע אבל מצאתי פ' הרוג עם סימן היכא דאיכא למיחש דילמא אחר הוא וצריך ט"ע וכל ט"ע צריך עיון וט"ע זה במל"ת שאין דעתו להעיד אלא שאומר אותו ממילא לא סמכינן דבשלמא ישראל שמתכוין להתיר איכא למימר נתן בו ט"ע בכוונה ע"כ והרב ת"ה כתב ע"ז דהלשון מוכיח דאיירי בענין זה דהגוי הכיר אותו כבר בחיי ועכשיו כשנמצא הרוג נסתפק והכירו ע"י סימנין מובהקים וכו' ע"כ דאלמא מוכח בהדיא דרבינו נתן ורבינו שמחה ס"ל דבגוי לא מהני לומר שמצא פ' הרוג והכירו בט"ע דלא מהני ט"ע אלא בישראל המתכוין להעיד ומדקדק יפה משא"כ בגוי א"כ בנ"ד שמעיד הגוי שהכירו בט"ע למשה אל עג'מו לכאורה נראה דלא מהני עדותו, והרב מוהרא"ם בתשובה סי' ל"ו הביא תשובה זו דר"נ ור"ש ופירש דבריהם דה"ק דאם האמינוהו לגוי מל"ת באומר מצאתיו הרוג עם סימנים מובהקים אבל איך נאמין באומר מצאתיו פ' הרוג בלא סימנים אלא בט"ע וכו' ע"כ ופירוש זה ליתא דהא לשון תשובת ר"נ ור"ש כך הוא וז"ל אך לבנו נוקפינו ע"ז עם גוי מל"ת אמר מצאתיו פ' הרוג עם סימנין וכו' אלמא באומר מצאתיו הרוג בסימנין נמי ספוקי מספקא ליה. גם הרב מוהרח"ש בקונטריסו דף מ' דחה פי' זה דהרב מוהרא"ם ועיקר הפירוש דבעו לאפלוגי ר"נ ור"ש אם אומר הגוי בפני נהרג פ' או מת בפני דכיון שראהו בחייו תיכף להריגתו או מיתתו דבכה"ג ודאי לא בעי ט"ע כ"כ אבל באומר מצאתיו הרוג והכרתיו בט"ע או ע"י סימנין הכירו בט"ע בזה לבם נוקפם להתיר דבעי ט"ע בכוונה ובגוי לא דייק בהא כ"כ אמנם לענין הלכה העלה הרב מוהרא"ם ופסק להקל בגוי מל"ת שהכיר בט"ע לפ' שמת או נהרג דטעמא הוי שהרי גאונים אלו לא כתבו לבטל עדות זו אלא שלבם נוקפם ומכ"ש לשאר גאונים שכתבו בהדיא להתיר שכך כתב הא"ז בשם רבינו מנחם ורבינו אלעזר ורבינו קלונימום. וכתב עוד שם הרב בתשובה הנזכרת וז"ל וא"כ בנדון שלפנינו שיש גוים מל"ת שראוהו צף על פני המים והכירוהו בט"ט היכר גמור בהכרת פנים עם החוטם מתוך הלכה פסיקה נראה לנו להתיר אשה זו ואין לפקפק בדבר, וכן נראה מדברי הרמב"ם ושאר פוסקים דהא לא אשכחן לשום א' מהם שיגזים חילוק בין גוי המעיד על ידי ט"ע לישראל המעיד בט"ע, ע"כ תשובת הגאון מוהרא"ם וכן פסק הרב הגדול מוהריב"ל ח"א סי' ה' דגוי המל"ת שהכיר לפ' בט"ע שמת או נהרג דמהני עדותו א"כ אף אנן נמי נימא דיש להתיר בנ"ד דאמר הגוי שראה נבלתו צפה על פני המים והכירו שהוא משה אל עג'מי ומסתמא מוכח מלשונו שהכירו בט"ע ואפ"ה שרי והרב מוהרח"ש הוכיח מתשובות הר"ן ז"ל דמימון מלכי ומתשובות מוהר"מ דס"ל נמי הכי עיין שם דף מ' בקונטריסו. הספק הג' דהגוי העיד שמעט חסר מפניו ע"כ ואיפשר דלא מהני בכה"ג ט"ע כיון דאיכא חסרון בפניו והנה בשאלה כתוב שאמר העד איני יודע אם אמר הגוי מאי זה מקום חסר אם מחוטמו או מלחייו והנה הטור ז"ל כתב דאין מעידין עליו אא"כ ראו פרצופו שלם עם פדחתו וחוטמו וכתב ר"ת דוקא כשאין שם אלא הראש אז אין יכולים להכיר בט"ע אם לא יהא כל הפרצוף שלם עם החוטם, אבל אם כל גופו שלם אפי' אין כאן פרצוף ופדחת וחועם יכולים להכיר בט"ע או על ידי סימנין מובהקים שיש בגופו ע"כ וכתב רי"ו בשם הרמ"ה דפרצוף פנים הם הלחיים עצמם ואין משגיחין לא על העינים ולא על פה וכן כתבו התו' והרא"ש והנ"י בשם רבינו תם כמ"ש הטור בשמו, וכתב הרב נ"י שאינו נכון בעיני הרשב"א והרא"ה והריטב"א דהא מתני' סתמא