צדקה ומשפט חלק א קעז

ולעשות מעשה בזה בגוי שאומר אמרו לאשת פ' ופסק דלא הוי מל"ת, גם הרב מוהרח"ש בתשובה סי' מ"ד ובקונטריסו נמשך אחר דברי מוהריב"ל א"כ מי יקל ראש נגד הנך אריותא מכ"ש בנ"ד דאמר הגוי בהדיא מסכינה הל מרא מא יכלוהא תתזוג בודאי דלכ"ע לא הוי מל"ת דכוונתו להתיר האשה. גם הרב מוהרשד"ם בא"ה סי' ע' כתב על תוגר א' שאמר ליהודי אינך יודע שפ' התוגר אמר לי פ' חתנו של אברהם היה עמי בספינה ונטבעה הספינה וקברתיו תעשה חסד ותאמר לו לאברהם חמיו וכתב הרב ע"ז וז"ל דכיון דהוי כשואל חסד משמע שיש לו שייכות והנאה בעדות זו ואנן מל"ת בעינן ואפילו שלא יש לו הנאה נראה שכוונת התוגר להתיר דעתה מה חסד יעשה לו אם לו שכוונתו כדי שלא תתעגן בתו ותנשא ונתכון להתיר ע"כ מכ"ש בנ"ד דאמר בהדיא מסכינה הל מרא שאין מניחין אותה לינשא אני ראיתי שמת בעלה וכו' א"כ מוכח בהדיא דכוונתו להתירה לינשא והוא רוצה להתירה מעתה גם עדות שלישית לא מהניא להתיר אשה זו דהגוי מתכוין להתיר הוי. פש גבן עדות רביעית שאמר העד שהיה יושב ויהודים אחרים בביתו של יחזקאל אל שמש והיו מדברים מענין טביעת משה אל עג'מו ויבא גם השטן בתוכם אותו הגוי שהיה בונה שם באותו הבית ואמר אני ראיתי נבלתו שהוא צפה על פני המים סמוך לל גורף והיה נפוח ומעט חסר מפניו והכרתיו שהוא משה אל עג'מי ע"כ ואיכא לספוקי בהאי עדות כמה ספיקי א' אי חשיב בכה"ג מל"ת אותו הגוי או לאו דדילמא לא מיקרי מל"ת דהא כיון דשמע הגוי שהיאודים היו מדברים מענין טביעת משה אל עג'מי דיבר הוא שראה נבלתו וכו', והנה האי ספיקא איכא למפשטיה ממ"ש מר"ן ב"י שמעשה בא לפני רבו הרב מוהר"י בי רב בא' שהעיד שיאודי זימן ישמעאלים לסעוד אצלו ושאל היאודי לחברו שמעתה מה נעשה מפ' ופ' והשיבו הישמעאלים אנו מכירין מי הרגם והתיר נשותיהם על פי עדות זו כיון שלא שאלו לגוים והם השיבו מעצמם והביא ראייה מתשובת הריב"ש שכתבנו וגם מתשובת מוהרי"ק סי' קכ"א. והנה מה שהביא ראייה מתשובת הריב"ש הוא ממ"ש שעדות המל"ת דאמר מר שאינו מל"ת לפי שלא היה התחלת שיחתו מן המת שאמר ליאודי ולגויה ממה אתם מדברים נראה ששמע והבין ממה דברו, אני תמיה והלא מעדות זו אין נראה שהגוי הבין דבריהם וכו' ואפילו אם נאמר ששמע דבריהם כל שלא שמע שאלת היאודי לגויה מאי נ"מ וכו' ואפילו אם שמע דבריהם מתחלה כל שלא שאלוהו וכו' ע"כ ואף למ"ש אח"כ כל זה אני אומר להלכה או למעשה לבי נוקפי וכו' אינו אלא בנ"ד דהריב"ש ששאל המלח במה אתם מדברים והשיבו לו בפ' אנו מדברים והשיב להם שמת בכה"ג דוקא דלא מלאו לבי להריב"ש להקל בזה דאפשר דהוי כמו ששאלוהו על פ' והשיב להם שמת אבל אם יאודי מדבר עם חברו מענין טביעת יאודי אחד או מיתתו אי ששאלו לחברו על יאודי פ' אם הוא חי או מת והגוי מעצמו שמע דבריהם והשיב להם ואמר שמת בכה"ג הוי מל"ת כמ"ש הרב מוהר"י בי רב שיאודי אחד זימן ישמעאלים לסעוד אצלו ושאל היאודי לחברו שמעתה מה נעשה מפ' ופ' והשיבו הישמעאלים אנו מכירין מי הרגם והתיר נשותיהם על על פי עדות זו כיון שלא שאלו לגוים וכן נראה מתשובת מוהר"מ שהובא בהגהות מימון שנסתפקתם מאחר שהקרובים הוציאו קול בכל העיירות דדמי קצת לאיה חבירינו לא דמי דהתם שיילי ליה בהדיא אבל הכא דלא שיילי להאי גופיה שפיר מיקרי מל"ת אעפ"י שידע שמחפשין אחריו וכתב הרב מוהרי"ק בשורש קכ"א אשר גמגמת שלא להחשיב הגוים הרודפים מל"ת מפני שכבר העיד הגוי השופט כל הענין לע"ד מכרעת שלא לחלק בכך דהתם נמי בהא שכתב מוהר"מ דחשיב מל"ת ולא דמי לאיה חבירנו דהיו הגוים יודעים שהיו הקרובים מחפשים אותו וכן משמע קצת בפ' הגוזל בתרא דשפיר מקרי מל"ת ואעפ"י דידע הענין ואפילו שמעה מפי הבעלים עצמן ע"כ וההיא דפ' הגוזל בתרא הוא דאמרינן התם נאמנת אשה או קטן לומר מכאן יצא נחיל זה ופריך אשה וקטן בני עדות נינהו ומשני כשהיו הבעלים מרדפין אחריו ע"כ הרי אעפ"י שידעו האשה והקטן שהיו הבעלים מרדפין אחריו ועל ידי רדיפתן אמרו מל"ת מכאן יצא נחיל זה נאמנין ומיקרי שפיר מל"ת כיון דלא שיילי להו גופייהו א"כ בנ"ד נמי אעג"ב דשמע הגוי שהוי היהודים מדברים בענין טביעת משה אל עג'מו וע"י נתעורר לדבר אפ"ה שפיר מיקרי מל"ת כיון דלא שיילי ליה לגופיה. ואעג"ב דהרב מוהרד"ך פסק בנ"ד בתוגר א' שאמר ליהודי א' ממשה סוסי לא שמעת ממנו ואמר היהודי לא שמעתי ממנודבר אמר התוגר דע כי הרגו תוגר פ' ופסק הרב דלא הוי מל"ת דהואיל ושאל לא שמעתי ממשה סוסי דבר נראה שידע שהם חוקרים ודורשים עליו וכשהשיב לו היהודי לא שמענו ר"ל ועדיין אנו מבקשים לדעת