צדקה ומשפט חלק א קעו

מת סתם דדוקא בא לב"ד הוא דהוי מתכוין להעיד אבל היכא דאזיל בשוקא ואמר פ' מת דהוי מתכוין להעיד א"כ הדרא קושיא לדוכתא דמאי פריך היכי משכחת לה והא שפיר משכחת לה בלא בא לב"ד אלא משתעי בשוקא פ' מת, ואף אם נאמר דהיינו מאי דמשני תלמודא במסל"ת כי ההוא דהוה, קאמר מאן איכא בי חיואי וכו' מ"מ בקיצור הו"ל למימר דמשכחת לה שלא בא לב"ד דהא איהו לא קאמר אלא היכא דבא לב"ד וממילא שמעינן דהיכא דלא בא לב"ד מיקרי מתכוין להעיד ודקארי ליה מאי קארי לה והרב מוהרד"ך בתשובה ס"ל דכל שאמר פ' מת בקשר דברים לאחריו ולפניו שמורים שלא בא להודיע מיתתו לבדו רק כמספר דברים אפילו בא לב"ד מיקרי מסל"ת, והוכיח כן מדברי הרי"ף ז"ל שהשמיט הא דרב יוסף דאמר בא לב"ד ואמר פ' מת וכו' ולא קאמר אלא דבגוי היכי משכחת לה במסל"ת וכו', דאלמא דס"ל דאין הפרש בין בא לב"ד ובין לא בא כל היכא דאומר בקשר דברים לפניו ולאחריו בכל גוונא מהני, מ"מ הרב מוהרח"ש בקונטריסו דף י"ב הוכיח שדעת הריב"ש והרשב"א היא דכל שבא לב"ד דלא מהני עדותו אפי' אמר בקשר דברים לפניו ולאחריו. והרב מוהרח"ש בקונטריסי שם דף י' כתב וז"ל וגדר מסל"ת הוא שלא יכוין בדבריו שלא להתיר ולא יכוין לשם עדות רק כמספר דברים בעלמא ולכך בעינן בדין מל"ת ג' תנאים הא' שלא יבאו דבריו ע"י שאלה וכו' שנית שלא יזכיר בדבריו אשה כגון אמרו לאשת פ' שבעלה מת וכיוצא, גם שלא יזכירו בפניו אשה שכל שהוא עושה כן מתכוין להתיר וא"כ בנ"ד שאמר הגוי בהדיא מסכינה הל מרא מא וכלוהא תחזוג עוברין בכטויתא אני ראיתי נבלת בעלה צפה על פני המים מילתא דפשיטא דמתכוין להתיר הוי ולא מהני עדותו ודמי ממש למה שאמרו בגמ' בא לב"ד ואמר פ' מת השיאו את אשתו דהוי מתכוין להתיר, וכתב הרב מוהרח"ש דבא לב"ד משום סיפא נקטיה דאמר פ' מת סתם דמקרי מתכוין להעיד ומיירי בבא לב"ד דוקא דברישא דאמר פ' מת השיאו את אשתו אף דלא בא לב"ד מקרי מתכיון להתיר. ואפילו באומר אמרו לאשת פ' שמת בעלה כתב הרב בעל נ"י בפ' כיצד דלא הוי מל"ת ומתכוין להעיד הוא וראייתו היא מהא דפ' כיצד דתנן התם הרגתיו לא תנשא אשתו הרגנוהו תנשא אשתו וקאמר תלמודא מ"ש הרגתיו ומ"ש הרגנוהו אר"י באומר אני הייתי עם הורגיו ע"כ, ופירש"י שלא הרג הוא ולא נגע בו אלא היה עם הורגיו ופריך עלה והא תניא מעשה בלוסטיס א' שיצא ליהרג ואמר אמרו לאשת שמעון בן כהן שאני הרגתי את בעלה והשיאו את אשתו ומשני באומר אני הייתי עם הורגיו ע"כ, ואם איתא דבאומר אמרו לאשת פ' שמת בעלה דהוי מסל"ת מאי פריך תלמודא מהא דלסטיס אימא דהא דהתירו לאשתו אעג"ב דהוי פסול דאוריתא משום דהוי מסל"ת ואמאי הוצרך לשנויי באומר אני הייתי עם הורגיו אלא ע"כ דבאומר אמרו לאשת פ' וכו' דלא הוי מסל"ת דהוי מתכוין להעיד. וכבר כתבתי בפסק אחר א) משם הרב מוהריב"ל שכתב בח"ג סי' קי"ט בגוי א' שהלך לבית ראובן ואמר לאשתו אוי ליך עניה ועציבת רוח הלא תדעי שהרגו לבעליך זה ג' חדשים וכו' והביא דברי הנ"י שכתבנו דס"ל דבאומר אמרו לאשת פ' דלא הוי מל"ת וכתב דאפשר לחלק ולומר דדוקא בגזלן דאורייתא דייקינן כוליה האי דהוא בקי שהאשה ניתרת במל"ת מש"ה כשמזכיר אשה בדבריו ואומר אמרו לאשת פ' דלא הוי מסל"ת דכוונתו להתיר אבל בגוי מסל"ת אפשר דאף באומר אמרו לאשת פ' הוי מל"ת והנ"י לא קאמר אלא בגזלן דאוריתא ולא בגוי ואח"כ כתב מ"מ איני אומר כך אלא להלכה ולא למעשה וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה ולא מלאו לבו להקל ולעשות מעשה באומר אמרו לאשת פ' אפילו בגוי מל"ת ע"כ וכתבתי שם באותו פסק דבאמת בהאשה בתרא מוכח דלא מקרי מתכוין להתיר אלא באומר פ' מת השיאו את אשתו אבל באומר אמרו לאשת פ' לא הוי מתכוין להתיר ולא להעיד דאי לא תימא הכי אמאי נקט תלמודא דבא לב"ד ואמר פ' מת השיאו את אשתו דהוי מתכוין להתיר לישמעינן רבותא דאף שיאמר אמרו לאשת פ' שמת בעלה דלא הוי מל"ת אלא ע"כ דבכה"ג הוי מל"ת וכי היכי דלא ליפליג האי סוגיא אההיא סוגיא דפ' כיצד דמוכח מינה דבאומר אמרו לאשת פ' דלא הוי מל"ת ע"כ לפלוגי בין גזלן דאוריתא לגוי דההיא דפ' כיצד בגזלן דאוריתא ומש"ה דוקינן ביה ואמרינן דאף באומר אמרו לאשת פ' דלא הוי מל"ת אבל בגוי אף באומר אמרו לאשת פ' הוי מל"ת וכחלוק הרב הנ"י. אמנם מאחר שהרב מוהריב"ל לא רצה להקל