צדקה ומשפט חלק א קעג

וכן כתב הרא"ש בתשובה כלל י"ח וסיים בה והיהודי ששמע מפי הגוי יבא ויעיד ויתירוה ע"כ ודוקא בההוא גוי דאמר לישראל קטול אספסתא בשבתא ואי לא קטילנא לך כדקטילנא לישראל פלניא דאמרי ליה בשול לי קדרה בשבתא וכו' ומסיק דלא מהימן דקטליה לפלניא דאמרינן למירמי אימתא אמר כן ומור"מ כתב דדוקא בכה"ג דמוכחא מילתא מתוך דבריו דלמירמא אימתא אמר הכי אבל היכא דלא מוכחא מילתא לא תלינן להחמיר ומיהמן ועפ"ז פסק הרא"ש בתשובה כלל י"ח סי' י' בגוי רוצח שאמר אנכי מיתתו את פ' והתיר את. האשה. והכי איתא בהגהות מרדכי דכתובות בגוים מל"ת שהרגו לפלוני וכו' והתירה הר"מ והרי אתה דן ק"ו לנ"ד דמה התם שהגוי היה מספר עם היהודים ואמר להם הרגתי לפלוני ולא חיישינן דלמירמא אימתא עלייהו אמר הכי כ"ש בנ"ד שהרצוחים לא ספרו ליהודים אלא להגוי ודאי דלא שייך למימר דלמירמא אימתא קאמרי וא"ת נהי דליכא למיחש למירמא אימתא בנ"ד מ"מ ניחוש דלשם התפארות קאמרי דלהתפאר על הגוי קאמרי הא לאו מילתא היא דהא כתב הר"מ והרא"ש שאם באנו לחוש כך למירמא אימתא א"כ ניחוש בכל גוי המל"ת דילמא לא מת ולקלקל את האשה מתכוין או למצוא חן בעיני האשה וקרוביה כדי שייטיבו לו לאחר זמן וכו' ע"כ אלא ודאי לא חיישינן למידי בכל מל"ת היכא דלא מוכחא מתוך דבריו דמשקר ע"כ, הרי לך בהדיא דלא חיישינן למידי בכל מל"ת לא למצוא חן ולא לחששא אחרת וא"כ גם להתפארות לא חיישינן כל היכא דלא מוכחא מלתא מתוך דבריו דא"כ באומר ליהודים אנכי הרגתי את פ' היכי מהימנינן ליה ניחוש דילמא להתפאר קאמר אלא ודאי דלא חיישינן לשום חששא בכל גוי מל"ת וכדכתבו הרא"ש והר"מ וליכא למימר דבנ"ד שהגוי המגיד לחמיו של ההרוג שנהרג חתנו לא מהימנינן ליה דמוכח מתוך השאלה שהגוי הנז' יש לו אהבה עם חמיו ונכנס ויוצא לביתם ושמע הענין שהאשה הוא עגונה ואינה יכולה לינשא מיום שנעלם בעלה והיא מרת נפש היא ואביה מן המקרא הרע הזה ומה שהגיד מפי הרוצחים שקר ענה וכוונתו לבדות שקר מלבו להתיר את האשה, להא נמי נראה דליכא למיחש דהא בתשובת הרא"ש שכתב דא"כ ניחוש דילמא לקלקל את האשה או למצוא חן בעיניהם כדי שייטיבו לו האשה וקרוביה מוכח דבגוי שרגיל עמהם ויודע בדת יהודית ושמע שהיא עגונה ואינה יכולה לינשא והעיד ואפ"ה כתב דלא חיישינן שמעיד למצוא חן בעיניהם ודעתו שייטיבו לו האשה וקרוביה וכן כתב בתשובות מימו' וז"ל דאל"כ היכי מהימנינן לשום גוי נימא דילמא משקר ולפי שידע שהלך בעלה למ"ה ואי אפשר לינשא עד שיעידו לה שמת אומר כן כדי לקלקלה אלא ודאי לא פליג רבנן בין גוי המכיר בדת יהודית ויודע שישיאוה על פי עדות זו ובין גוי שאינו מכיר אלא סמכינן אבל עדות גוי שהוא מל"ת מתוך חומר שהחמרת עליה בסופה ע"כ, אלמא אפי' בגוי המכיר בדת יהודית ויודע הענין ושמע שהיא עגונה וניתרת על פיו ויודע דמטי ליה הנאה לאחר זמן מעדות זו מ"מ לא חיישינן דילמא משקר וכוונתו למצוא חן לקבל שכר אח"כ. ואל תשיבני ממ"ש מר"ן ז"ל בתשובה סי' ח' וז"ל ל ודין זה דגוי מל"ת נאמן הוא כשאין לחוש שאומר כן לכוונה אחרת אבל אם יש אמתלאה שאומר מפני איזה הנאה שנמשך לו מזה לא מהימנינן ליה ע"כ וא"כ מוכח דאם אמר מפני הנאה שנמשך לו מזה לא מהני עדותו, אף הוא לא תברא דהא מסיים מרן עלה וכדאמרינן בסוף יבמות דא"ל גוי לישראל קטיל אספסתא בשבתא וכו' ואי לך קטילנא לך וכו' דלא מהימן דמוכחא מילתא דלהטיל אימה על ישראל אומר כן וכן אמרינן בפ' כל הגט דאם שמע מקומטריסין של גוים איש פ' נהרג בב"ד לא ישיאו את אשתו דלהתפאר קאמרי וא"כ דוקא בהנך גווני קאמר הרב דלא מהמני דמוכח מילתא דלמירמא אימתא או להתפארות קאמרי דבההיא דאספסתא מוכח בהדיא דלמירמא אימתא עליו וקאמר ליה ואי לא קטילנא לך כדקטלינא לפלניא וכן בקומטריסין להתפארות עבדי אבל בעלמא לא חיישינן למידי היכא דלא מוכח מילתא דלשום אמתלאה והרב עצמו ברישא קאמר אבל אם יש אמתלאה שאומר כן מפני איזו הנאה שנמשך לו מזה לא מהימנינן ליה וכדאמרינן בההיא דגוי קטיל אספסתא וכו' הרי דדוקא בדאיכא אמתלאה והוכחא דמתכוין הגוי לשום הנאה לא מיהמן וכדמסיים עלה דאפסתא וכתב דמוכחא מילתא דלמירמי אימתא הוא אומר ואה"נ דבליכא הוכחא מתוך דבריו דלשום אמתלאה קמכוין לא חיישינן למידי ולבדות אמתלאה מלבינו אלא תלינן להקל וכמ"ש הרא"ש והר"מ בתשובות שכתבתי לעיל ומרן גופיה בתשובה הנזכרת בתר דאייתי ההיא דאספסתא ושמע מקומטריסין כתב וז"ל וכתב בכתבי הרב מוהר"ר ישראל בשם מוהר"מ דלא תלינן למירמא אימתא או בשום אמתלאה להחמיר אלא א"כ מוכח מילתא טובה מתוך דבריו דמשקר וכן כתב מוהרי"ק בשורש קכ"א וכן