צדקה ומשפט חלק א קעב

דאורייתא וההיא דהאשה בתרא בגוי מל"ת וכחילוק הרב מוהריב"ל והרב מוהרח"ש בתשובה סי' מ"ג כתב אחילוק דמוהריב"ל דאיכא להוכיח חילוק זה מהא דפ' האשה שזכרנו איך שיהיה גם הרב מוהרח"ש לא הסכים לעשות מעשה כהאי חלוקא וס"ל דגם בגוי נמי אם אמר אמרו לאשת פ' שמת בעלה דלא מהני דהוי מתכוין להתיר ואם בא לב"ד אפי' בלא הזכיר אשה כלל ולא אמר אמרו לאשת פ' אלא בא לב"ד ואמר פ' מת נקרא מתכוין להעיד ולא מהני ובאו' אמרו לאשת פ' אפי' חוץ לב"ד הוי מתכוין להתיר ומאי דנקט בגמ' ברישא בא לב"ד ואמר פ' מת השיאו את אשתו זה מתכוין להתיר הא דנקט בא לב"ד משום סיפא נקטיה דבאומר מת סתם דהוי מתכוון להעיד דדוקא בא לב"ד הוא וכמ"ש מוהרח"ש בסי' מ"ג א"נ דסתם או' השיאו את אשתו יבא לב"ד ויאמר כך דהם מתירין אותה לינשא ואורחא דמלתא נקט ואנה"נ דחוץ לב"ד נמי הוי מתכוין להתיר כשמזכיר אשה וא"כ בב"ד שהגוי ה' לא דבר עם האשה ולא הזכיר אשה בעדותו ולא אמר אמרו לאשת פלוני שמת בעלה אלא דבר לאביה וא"ל ששרצחני' הגידו לי שמת חהנן בודאי דלא הוי לא מתכוין להתיר ולא מתכוין להעיד דלא בא לב"ד א"כ פשיטא דמהני. וכ"ת כיון שבא לחמיו וא"ל שהרצחני' הגידו לו וכו' ולא היה מספר במקרה דרך סיפור בעלמא א"כ כוונתו להודיע הענין לחמיו ואפשר דלא הוי בכה"ג מל"ת, שוב ראיתי להרב מוהרח"ש בתשובה סי' ה' שנשאל בשלמא בן ארמאה שבא והעיד איך ערל אחד בא אליו ואמר לו אני מבקש אותך ולא מצאתיך בביתך וא"ל מה אתה מבקש וא"ל אליך לביתך ואגיד לך את אשר אני רוצה והלך עמו לביתו וא"ל איך ביום פ' הר' מאיר וכו' שיצא עמי מכאן וכו' הלך למקום פ' וכו' ויצא משם ואני מצאתיו הרוג בדרך וכו' ונסתפק שם הרב וז"ל אמנם הענין הנ' שהיה מבקש הגוי להר' שלמה להודיע על מיתתו של זה ונראה לכאורה שאין זה בכלל מל"ת נראה דמהא לא איירא שהרי הפוסקים קמאי ובתראי לא הוציאו מכלל מל"ת רק בחד מג, גווני או שהזכיר אשה בעדותו שמתכוין להתיר או שבא לב"ד ואמר פ' מת שמתכווין להעיד בפני ב"ד או שבאו דבריו ע"י שאלה ששאלוהו אבל כל שאומר מעצמו אעפ"י שהוא מכוון להודיעם ליכא בית מיחוש דהא כל מל"ת שאומר לאחרים מת פ' ודאי בא להודיע מה שאינם יודעים וראייתם מהנהו עובדי דמאן איכא בי חזאי מאן איכא בי חסא שכיב חסא ופירש"י מי מאנשי ביתו של חזאי שישמע דבריו הרי אעפ"י שהיה מבקש מאנשי ביתו שישמעו דבריו מהני והריב"ש ס"ל אפי' סיפר דברים אלו לב"ד בלא קשר דברים ועוד כתבו מוהרא"ם ומוהרי"ק אעפ"י שהקרובים הוציאו קול והיו מחפשין והגוי יודע והודיעם אפ"ה חשבינן ליה מל"ת והרב מוהריב"ל כתב דגוי שבא בקהל ואמר תדעו שפ' נהרג ונסתפק דכיון שבא בקהל הוי כמו ב"ד וכתב דהא לא חשיב עדות מעליא אעפ"י שבא להודיעם וא"ל הלא תדעו וגם כתב להתיר באומר אמרו לאנשי ביתו של פ' שנהרג פ' כל שלא הזכיר אשה וכן כתב מוהרא"ם סי' ל"ט ונ"ד וא"כ תפשוט מינה לנ"ד דשפיר הוי גוי פ' מל"ת אעפ"י שבא אצל חמיו של ההרוג והודיעו ממיתת חתנו והנה בנ"ד אף את"ל דלא סיפר הגוי כי אם ענין הריגת פ' שהגידו לו הרצחני' שהם הרגוהו וא"כ סיפר דברים אלו בלי קשר ענין לפניו ולאחריו ולדעת הר"ן בתשובה לא מהני והרד"ק בתשובה החזיק בסברא זו דהר"ן מ"מ כבר כתב מר"ן בב"י דמוהר"י טיטיאסק כתב כי ראיות הר"ן חלושות וכו' ושכל בתי דינין שהיו בשאלוניקי איתני וגאוני עולם שהיו בה פשט המנהג להקל באומר הגוי איש פ' מת אעפ"י שלא יקדים שום דבר ובלבד שלא יתכוין לא להתיר ולא להעיד וכך הם דברי הריב"ש בתשובות שכתבתי בסמוך וכך אמר לי מורי הרב הגדול מוהר"י בי רב שהוא מודה לחתור בפשיטות וכו' ע"כ והרב מותרא"ש בתשובה סי' ה' כתב על הרד"ך ז"ל וז"ל אמנם כבר חלקו עליו כל חכמי הדור ועלתה הסכמתם כדברי הריב"ש ונתפשט המנהג כן בפשיטות כמו שהוא מפורש בדברי הפוסקים ע"כ, ולספק האחר דכתבנו דאפשר דלא מהני סיפור הרוצחים דאפשר דכונת לשם התפארות או למירמי אימתא ולא מהני איכא למפשט הך סיפקא ממ"ש מר"ן ב"י דף מ"ד ע"א בשם הגהות מרדכי וז"ל וכתוב בהגהות מרדכי דקידושין דגוי המל"ת ואומר הרגתי פ' נאמן ושריא איתתא לאנסובי דכי היכי דבישראל אין חלוק בין אמר מת ובין הרגתיו דמהימן כדתנן פ"ב דיבמות ה"נ גבי גוי המל"ת וכן כתוב בתשובת מימוני דשייכי לסדר נשים וסיים בה וליכא למפסלה משום דילמא למירמי אימתא דעביד דכיון דלא מוכחי מילתה מתוך דבריו לא מקמי הכי ולא בתר הכי דלמירמא אימתא אמר הכי לא תלינן להחמיר ומהימן שאם באנו כך להחמיר היכי סמכינן על שום עדות מל"ת נימא דילמא לא מת ולקלקל האשה מתכוין או למצוא חן כדי שייטיבו לו האשה או קרוביה לאחר זמן אלא ודאי לא חיישינן למידי בכל מל"ת היכא דלא מוכח מילתא דמשקר