צדקה ומשפט חלק א קעא

והרב בעל מ"ב בסי' ק"ה כלם הסכימו לפסוק כהרב ח"ה וא"כ בנ"ד אף את"ל שהגוי שסיפר לאליה שחתנו יצחק ספרו לו הרצחנים שהם הרגוהו אף אם את"ל שהרצחנים לא ספרו מעצמם אלא ששאל להם הגוי הב' ע"ז היהודי שנעלם מן העין ואח"כ הם הגידו לו שהרגוהו בידם עכ"ז מהני לדעת כל הני רבוותא דכיון דהגוי שואל אותם שלא בפני ישראל לא חשיב שאלה והוא לא היה שיוח מישראל שלא שלחו אליה חמיו לשאול ולא שויה שליח כמו בתשובת הר"ן סי' ג' במעשה כמנפליר דהתם שאני דהאשה ישראלית שויתיה שליח להוליך כתב לבעלה וא"כ איפשר דבנ"ד אפי' הר"ן יודה דאף את"ל ששאל אותו הגוי לרצחנים ואח"כ הגידו לו לא חשיבא שאלה ולא נפיק מתורת מסל"ת דלא הוה יד ישראל באמצע ולא שוויהו שליח מעתה כבר הפשיטו תרי ספיקי קמאי שכתבנו הא' אי מהני עדות גוי מפי גוי והספק הב' אי בעינן שהגוי הב' יעיד בפנינו שהגוי הא' היה מסל"ת או באו דבריו על יד שאלה והשתא אפשיטו הני תרי ספיקו הנזכרו' מדברי הפוסקי' שכתבנו, ובכן נבוא למפשט תרי ספיקי אחריני הא' שמא בנ"ד שהגוי הב' מקרי מתכוין להתיר או מתכוין להעיד ועוד דשמא נתכוונו הרצחני' להתפארות או לסבה אחרת ולא מהימני או לא כיון שהם אמרו שהרגוהו בידם. הנה לספק הא' דבר פשוט הוא ומבואר בדברי הפוסקים דהיכא דהזכיר שם אשה בעדותו שאמר אמרו לאשת פלוני שמת בעלה זהו נקרא מתכוין להתיר ואם בא לב"ד ואמר להם שמת פלוני נקרא מתכוין להעיד והדין הא' היכא דהזכיר שם אשה בעדותו דהוי מתכוין להתיר הוא מדברי נ"י בפ' כיצד שכתב שם דהזכירו המפרשי' דגזלן דאוריתא פסול לעדות אשה ומיהו מסל"ת כשר דלא גרע מגוי מסל"ת ויש לדקדק בענין שיחתו שלא יהא מכוין להעיד כלל שאלו אמר אמרו לאשתו של פלוני שמת בעלה ואני ראיתיו שמת לאו מסל"ת הוי דהא מתכוין להעיד ולהתיר וכו' והרב הגדול מוהריב"ל בח"ב סי' קי"א בגוי א' שהלך לבית ראובן שהיה אוהבו ואמר לאשתו אוי לך עניה ועצובת רוח הלא תדעי שהרגו לבעליך זה ג' חדשים וכו' והביא דברי הנ"י וכתב דאפשר לחלק ולומר דדוקא בגזלן דאוריתא דייקינן כוליה האי דהוא בקי שהאשה נתרת במסל"ת מש"ה כשמזכיר אשה בדבריו ואומר אמרו לאשת פלוני שמת בעלה אמרינן דלא הוה מסל"ת דכוונתו להתיר אבל בגוי מסל"ת אפשר דאף באומר אמרו לאשה פ' הוי מסל"ת והנ"י לא קאמר אלא בגזלן דאוריתא ולא בגוי, אח"כ כתב מ"מ איני אומר כן אלא להלכה ולא למעשה וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה ולא מלאו לבו להקל ולעשות מעשה באומר אמרו לאשת פ' שמת בעלה אפילו בגוי מל"ת. ובאמת דבאשה בתרא מוכיח דלא מקרי מתכווין להתיר רק באומר פ' מת השיאו את אשתו דהכי איתא התם אהא דתנן ובגוי אם היא מתכוין אין עדותו עדות אמר רב יהודה אמר שמואל לא שנו אלא שנתכוון להתיר אבל אם נתכון להעיד עדותו עדות היכי ידעינן אמר ר"י בא לב"ד ואמר איש פ' מת השיאו את אשתו זהו נתכוון להתיר מת סתם זהו נתכוון להעיד איתמר נמי אר"נ ל"ש לא שנתכוון להתיר וכ' א"ל ר"י לא כך היה מעשה באושעיא בשבי שהתרים עם פ"ה זקנים וא"ל ל"ש אלא שנתכוון להתיר אבל נתכוון להעיד עדותו עדות ולא הודו לו חכמים אלא מתני' דקתני ובגוי אם היה מתכוין אין עדותו עדות היכי משכחת לה שיהא עדותו עדות במל"ת כי ההוא דאמר מאן איכא בי חיואי וכו' ע"כ, הרי דדוקא באומר פלוני מת השיאו את אשתו נקרא מתכוון להעיד ולהתיר ולא באומר אמרו לאשת פ' מת בעלה דאי לא תימא הכי לאשמעינן רבותא דאפי' באומר אמרו לאשת פ' שמת בעלה דנקרא מתכוין להתיר דהוי רבותא טפי, והרב נ"י ז"ל לא מיירי אלא בגזלן דאוריתא מש"ה אפי' באומרו אמרו לאשת פ' הוי מתכוין להתיר וכחלוק שחילק הרב מוהריב"ל להלכה וההיא דפ' כיצד בהכי מיירי בישראל הפסול מדאוריתא דכל ראיית נ"י היא' מהא דפריך התם לר"י דאמר במתני, הרגתיו לא תנשא אשתו הרגנוהו תנשא אשתו וקאמר התם מ"ש הרגתיו ומ"ש הרגנוהו אמר רב יאודה באומר אני הייתי עם הורגיו והתניא מעשה בלסטים א' שיבא ליהרג וכו' ואמר להם לכו ואמרו לה לאשת שמעון בן כהן אני הרגתי לבעלה והשיאו את אשתו אמר להם משם ראייה כאומר אני הייתי עם הורגיו ע"כ ומאי מקשו לר"י מהא דלסטים אימא דהתם מיירי דהוי מל"ת דמהני בפסול דאוריתא כי הוה מל"ת כמבואר בהרי"ף והר"אש מש"ה השיאו את אשתו אלא ע"כ לומר דכיון דאמר אמרו לאשתו פ' לא הוי מסל"ת וכי היכי דלא ליקשו הני סוגיי אהדדי הא דפ' כיצד דמוכח מניה דבאו' אמרו לאשת פ' לא הוי מל"ת עם ההיא דהאשה בתרא דמוכח מנה דדוקא באומר השיאו את אשתו הוא דלא מל"ת וע"כ לפלוגי דההיא דפ' כיצד מיירי בישראל פסול לעדות