צדקה ומשפט חלק א קע

ובנ"ד שהגוי הב' הוא מודע לאליה חמיו של יצחק ונכנס ויוצא לביתם וידע הענין שיצחק חתנו נעלם מעיני כל חי ואשתו עגונה וא"כ איפשר ששאל הוא לאותם הרצחנים אם ידעו דבר מה מזה האיש או איפשר שהיה מספר עמהם על מה שקרה לאיש הזה והם ספרו שהם הרגוהו וא"כ לדעת הר"ן לא. מהני לפי דברי מרן ב"י דכתב דהר"ן פליג וס"ל דלא כהרב בעל ת"ה ובעינן שיגיד הגוי הב' שהגוי הא' מסל"ת, וכיון דבנ"ד לא הגיד כן נראה דלא מהני וכ"ת דשאלת גוי מגוי לא נפיק מתורת מסל"ת תשובתך בצדך דת"ה נמי הוא דאית ליה האי סברא ומרן כתב בב"י דאין נראה כן מדברי הר"ן בתשובה דמוכח מדבריו דלהר"ן אפי' שאלת גוי מגוי שלא בפני ישראל לא מהני וא"כ לדעת הר"ן לפי סברת מרן נעל הדלת בפנינו ולא מצאנו ידינו ורגלינו בבית המדרש. אמנם כל האחרונים פסקו להתיר בגוי מפי גוי ואפי' שלא יגיד הב' שהא' היה מסל"ת דסמכו את"ה שמיקל וס"ל דהר"ן לא פלוג אהרב ה"ה ולא בא אלא לאפוקי שלא יגיד הגוי הב' בהדיא דהא' לא היה מסל"ת דבכה"ג דוקא הוא דלא מהני וכמ"ש לעיל שכך הוא דעת מוהריב"ל והרב פ"מ ומוהר"ר סבע הובאו דבריו בס' חומת ישרים סי' קל"ב כתב דמ"ש הר"ן בתשובה באשה ששלחה כתב נוצרי ע"י שליח גוי לחפש אחר בעלה מומר שהיה בעיר אחרת נשוי שם אשה גויה והלך השליח לשם וסיפרה לו אשתו שמת וחשש שמא סיפרה לו ע"י שאלה ששאל לה על המומר והשיבה שמת וכתב דמוכח מילתא דהגויה סיפרה ע"י שאלת השליח דאלמא שדעת הר"ן דשאלת גוי מגוי שלא בפני ישראל דלא הוי מסל"ת ומתרץ הרב מהר"ש סבע דס"ל להר"ן דכל ששואל אותו ישראל לגוי או שואל אותו גוי בשם ישראל הו"ל כשואל ישראל והכא שהביא השליח כתב מאשתו היהודית ושאל לאשתו הגויה עליו ודאי שהראה לו הכתב ששלחה אשתו לשאול עליו ומש"ה כתב הר"ן דלא מהני דהו"ל כשואל ישראל והשתא לא פליג הר"ן אדברי ת"ה דלעולם בשואל גוי שלא בפני ישראל מעצמו שלא בשם ישראל ומשיב הגוי מודה הר"ן דהוי מסל"ת דאם לא נזכר שם ישראל כלל יודה הר"ן דהוי מסל"ת באופן שרוב גדולי האחרוני' תפשו להקל כסברת הרב בעל ת"ה דאפי' שלא יגיד הגוי הב' שהא' היה מסל"ת מהני והרב מוהריב"ל נקט לקולא בגוי מפי גוי ואפי' שלא ביאר דבריו והרבבעל מטה יוסף כתב בסי' י"א בחא"ה שדעת מוהר"ר פראנ"י דבפלוגתא דרבוותא. אזלינן לקולא אף בגופה של עדות כגון בספק מל"ת. ואעפ"י שכתב הריב"ש בתשובה סי' שכל שיש להסתפק בסיפורו אי הוי מסל"ת או נשאל דהוי ספק דאוריתא ואוקי איתתא בחזקת א"א עכ"ז איכא לפלוגי בין כשיש ספק בדבר עצמו וכו' אבל במידי דפלוגתא דיש לנו סמך לסמוך על סברת המקילין אף במחלוקת שקול ואין לנו לחוש לסברת המחמרין דאית לן טעמא דאשה דייקא ומנסבא וכו' כ"ש הכא בנ"ד דרבים אשר אתנו דס"ל דיש לסמוך על דברי הרב ת"ה הלא המה מוהריק"א בתשובה סי ח' א) ומוהרמ"א שהביא דברי ת"ה בהגהותיו. והרב בית שמואל הקשה טל רמ"א שפסק כת"ה דלא כהר"ן וכתב דצ"ל דס"ל דהר"ן ז"ל לא פליג את"ה ומה שלא התיר בתשובה שמביא הב"י שהיו הגוים מגידים לפני השופט לאו משום דס"ל דאם הגוי שואל דלא הוי מסל"ת אלא דשאלת השופט שאני דשואל אותם שיגידו לשם עדות, מיהו הא דלא התיר הר"ן ז"ל על כי השאלת השליח לאשת המומר מוכח דס"ל דהר"ן דשהגוי שואל לגוי אחר דלא הוי מסל"ת ואין לומר כמ"ש הרב ח"מ דשם חיישינן דשאל השליח בשם ישראל כי כבר הוכחתי דלא חיישינן שום חששא דאינו מוכרח וליכא רגלים לדבר מיהו כבר כתבתי דיש להקל לכמה פוסקים דס"ל דאזלינן לקולא בפלוגתא דרבוותא ע"כ. והנה מה שדחה דברי הרב בח"מ שכתב ליישב דברי הר"ן דלא ליהוי פליג על הרב ת"ה כבר כתבנו לעיל דהרב פ"מ ומוהר"ר סבע הובא בס' תומת ישרים שכתבו כן כדעת הר"ן והוכיחו כן כדבריו דשאני התם שהיה הגוי שליח מהאשה ישראלית ושלחה כתב בידו לחפש אחר בעלה וספור דברי הגויה אליו לא מהני שודאי הבינה בדבריו שהיא שליח של ישראל ויד ישראל באמצע מש"ה לא מהני וא"כ הרב בח"מ מסכים עם הרב ת"ה דס"ל דהר"ן לא פליג את"ה בהא, גם הרב בית שמואל שדחה דברי הח"מ מודה דאזלינן לקולא כדעת ת"ה כיון דהוי פלוגתא דרבוותא גם הט"ז הסכים לדעת ת"ה ומוהר"מ סבע ורבינו תם ן' יחיוה הסכים עמו גם מוהר"ם מלובלין בסי' ז' וסי' ק"י **( א כנראה כונתו על מרן ב"י בתשובה סי' ח' דהביא לעיל, ואמנם לעיל כתב דמרן לא סמך אסברת ח"ה לחודה וכו' אלא סמך אטעמי אחריני ולא פליג מ"ש בתשובה עם מ"ש בכ"י ומשו"ה גם מהריב"ל לא רצה לסמוך על סברת חת"ה עי' לעיל. המגיה.)**